משמרות כהונה חלק ב רב

הר"מ בה"ת כ' דעל החמורו' אינו מכפר שעיר המשתלח אלא עם התשו' אבל על עשה ול"ת מכפ' אפילו בלא תשו' וכ' הלח"מ דלא פריך הגמ' זבח רשעים אלא על החמורות וי"מ ע"ד מדאמרי' בפ"ק דזבחים דעול' דורון היא דאי לא עביד תשו' זר"ת ואי עביד תשו' בלא קרבן מכפר הרי דאפי' גבי עשה אמרי' זר"ת ונ"ל דלק"מ דדוקא הכא דלא בא הקרבן בשביל הקלות בלבד ל"מ זר"ת כיון דבא נמי על החמורות דעביד בהו תשו' אבל התם לא בא הקרבן אלא אעשה ול"מ תשו' הוי זר"ת והגמ' הכא משמע ליה דכל השנויין במתניתין בחדא גוונא מיירי

בפירש"י בד"ה לנדבת וכו' דפליגי אר"א וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דאף לר"י אינו מביא עוף משום לה' לכהן דאל"ה אמאי לא כ' רש"י לעיל נפקותא זו בין ר"י לחכמים ע"ש וק' דא"כ אמאי אצט' הגמרא לטעמא דאין עוף בצבור וכקושית התוס' וע"כ משום דאיירי בגופן והדק"ל דאיכא נפקותא בין ר"י לחכמים ונר' דאף דפלוג' דר"י וחכמים איירי בגופן מ"מ ניחא ליה לרש"י לו' נפקו' דאתי' אפי' בדמים

דף י"ג ע"א בתוס' בד"ה בעומד וכו' והא לא אתי אפי' כרבנן וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דלא מוקי לה בג' עבירות משום דסתמא קתני וכצ"ל בגמ' דלא מוקי הך ברייתא דקתני שאין מכפרין אלא על השבים כר' ובהנך ג' עבירות ע"ש ואין להק' היכי מצי מוקי לה בג' עבירות וכרבי א"כ אמאי אצט' קרא דאך הא כבר נ"ל מהכרת תכרת די"ל דמ"מ מנ"ל להגמ' דר"י לס"ל כר' נימא דס"ל כר' ומפיק לה מקרא דאך ואייתר ליה קרא דהכרת תכרת ומוקי לה כרדרשי רבנן דמיחה אינה מכפרח אלא עם התשובה ולא מוקי ליה כדדריש רבי

בד"ה הואיל וכו' וא"ת נימא דיוה"כ וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ואין להק' נילף בק"ו משאר חטאות שאין כפרתן מרובה ומכפרין על המזיד יוה"כ שכפרתו מרובה א"ד שיכפר על המזיד דהשתא ל"ל חטאת ואשם יוכיחו די"ל כיון דכפרתן מרובה פירכא כ"ד כי היכי דלא פרכי' לה אחדא מחדא כך לא עבדי' מינה ק"ו

בד"ה דאלת"ה וכו' אצט' אך אפילו חזר בו וכו' עכ"ל ק' לפ"ז מדאמרינן בכריתות ד"ז ע"א מאי שבין וכו' אלא שבין דאמר יתכפר לי חטאתי וכו' ומנ"ל דילמא שבין חזר בו בתשו' ולעולם מבעט בכפרה ותח"נ כ' שם דמבעט מקרי אין שבין ע"ש ונעלמו ממנו דברי התוס' הללו והנכון הוא מ"ש ה' שמחת יהודה שם דרבא הוא דקאמר הכי התם ולשיטתיה אזיל דמדכתיב כרת ביוה"כ ידעי' דבעי' שבין וע"כ קרא דאך בא למבעט בכפרה. ודע דלדברי התוס' לפום מאי דדחי דמ"ל כרת דיוה"כ בחנקתיה אומצא אית לן לאוקומי חדא דאך לשבין ולעולם מבעט בכפרה יוה"כ מכפ' דלא כדמשמע מדברי הרמב"ם הביאו הב"ש בחי' שם ע"ש

בד"ה דעבד וכו' כדתניא חומש בשעיר וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דלתי' קמא קשה מבריית' הלזו ור"ל לתירוץ קמא אין יוה"כ מכפר כלל אלא שעיר המשתלח וברייתא קתני יוה"כ מכפר. כשתחשך ולפי המתבאר מברייתא הלזו דיום הכפורים אינו מכפר אלא משתחשך ק"ל מדאמרי' בכריתות די"ט ע"ב אלא מעתה דידיעת ס' מחלקת לחטאות אבל כזית שחרית דיוה"כ וכזית ערבית דיוה"כ במקום אשם תלוי לחייב ב' חטאות ומייתי עלה מדתנן עבר עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכ' פטור שכל היום מכפר ע"ש והשתא אפי' כל היום מכפר אינו מכפר עד שתחשך וא"כ ליכא ידיעת ס' בנתיים ואי אשעיר המשתלח קאי לא הו"ל לאתויי אלא האי ברייתא ולא הו"ל לאתויי הך מתני' כלל וצ"ע

ע"ב גמ' מ"ט דר"ש וכו' עמ"ש מהרש"א משם מהריב"ל הא ר"ש טעמא קאמר בשם וכו' ע"ש ועיין להתו' ביומא דס"ו ע"א בד"ה אמר ע"ש

שם דלא מכפר הכהנים דכתי' אשר לעם לכאורה לא היה צריך לאשר לעם דבלא"ה הא אית להו פר דמכפר עלייהו וכ"כ רש"י בד"ה אלו והתוס' בד"ה השוו נקטו לישנא דגמ' ועיין בגמ' בסמוך

בתוס' בד"ה וכפר וכו' ולא מצינו שיכפר שעיר הפנימי וכו' עכ"ל שלא בדקדוק כ"כ דשעיר אינו מכפר אלא על ישראל ושמש בטומאה ל"מ אלא בכהנים אלא ר"ל פר דקרא בפר ושעיר כתי' וכמ"ש לעיל ד"ז ע"ב ודע דלפירש"י שלפנינו לק"מ קו' זו שכ' ושהה דמחייב על השהייה ומ"ש הקטיר קטרת אורחא דמילתא נקט דל"מ כהן במזבח אלא כהן העובד עבודה

בא"ד הא אפי' לר"י נמי וכו' עכ"ל ר"ל ול"ל בנין אב אבל מטומאות אצט' דלא נימא דמיירי בטומאת מו"ק ובשאר עבירות דאיקרו טומאות

דף י"ד ע"א גמ' וכ"ת ביתו כתיב וכו' פי' דנמעט מתיבת ביתו דנהי דלו הותר מכללו ביתו לא הותר וכ"מ מפירש"י ועיין למהרש"א ומ"ש דסמוכים על שלחנו ואשתו כל מה שקנו הם שלו לא פסיקא מילתא כמו שמבואר בגמ' בכ"מ

בתוס' בד"ה האי מבע"ל וכו' ומדאצט' קרא וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דהוצרכו לזה משום דמהברייתא דמייתי המק' מוכח דכי לא מחסרי אין מתכפרין וא"כ מאי ס"ד להק' ולכך פי' דפריך מדאצט' וכו' ע"ש ואין זה מוכרח דאע"ג דידעי' מהברייתא דכי לא מחסרי ל"מ מ"מ פריך שפיר דכיון דמצינו להם כפרה ובשל צבור ל"מ דכתיב אשר לעם ע"כ מתכפרי בפר אע"ג דלא מחסרי וכדהק' התוס' בד"ה בדאהרן ומשני הגמ' דכיון דאשר לעם הוא טעם אי אמרת מתכפרי אין הטעם נכון כתי' התוס' וניחא לפי"ז מאי דקאמר בשינוייא דגמ' דלא מחסרי ממונא דכתיב אשר לעם ואע"ג דהתוס' בד"ה דלא וכו' נתקשו בזה דהא מקרא דמאת עדת בנ"י נפקא מ"מ ע"כ דלא הק' כן אלא לס"ד אבל לפי מה שתי' בד"ה בדאהרן ניחא שפיר ודברים מוכרחים הם בדברי התוס' ובמה שהוצרכו התוס' לפ' דפריך מדאצט' וכו' יש מי שפירשו דהתוס' משמע להו דפשטא דלו הוא משלו כמו קרא דאשר לעם דפריך והא מבע"ל וא"כ הו"ל להגמרא להק' לו משלו כדפריך בקרא דאשר לעם והול"ל וכ"ת מקרא דלו השני הא תניא וכו' אלא ע"כ דהגמ' פריך מדאצט' וכו' ולכך לא פריך אלא מברייתא דניחא ליה להק' עדיפא מינה דאדרבא שמעי' דמתכפרי ואח"כ הק' התוס' אבל קצת חיתה וכו' ור"ל האי קו' דמדאצט' וכו' ליתא ולא הו"ל להק' אלא הא מבע"ל משלו כדפריך אקרא דאשר לעם

בא"ד כיון שמצינו בפרה וכו' עכ"ל לרווחא כ"כ למסקנא דכתיב יכפר אבל לס"ד דברייתא מעיק' דליכא יכפר צ"ל דאף שלא מצינו כפרה הו"א מסברא דיביאו משלהן כדי שיתכפרו ועיין מהרש"א ז"ל ובמה שהק' מהרש"א בשם מהריב"ל בתמיהת התוס'