משמרות כהונה חלק ב יט

בנתכוון לשוברה וכמ"ש התוס' וראיתי להנ"י שפי' דאי נתכוון לשוברה הוה משמע דפושע פטור והא ליתא דדוקא בנתקל דאנוס ע"ש ואע"ג דהנ"י שם מפ' הסוגי' כפירש"י דתרתי ממש קאמר ע"ש מ"מ נראה דדעתו ז"ל דאוקמת' דאביי תתפרש בתרי גווני דבס"ד דהשתא משמע תרתי משמ' וא"ש לפ"ז מאי דקא' הגמ' באוקמת' דר"א וכדאביי וכו' וא"צ למה שכתבתי לעיל ולמסקנא דמסקינן דלר"י דהלכתא כוותיה בחד טעמא גם אוקמת' דאביי תתפרש בחד טעמא וראיתי עוד להנ"י שכ' דכי מתכוין לזכות בחרסין לא הפקיר אפי' מאי דלא חזי ולא הוו הפקיר אלא מהשתא וכי מזקי בתר הכי חייב דאין ברירה בדאוריית' ומדבריו למדנו דמאי דאמרי' בדאוריי' אין ברירה לאו משום דס' הוא וספיק' דאוריית' לחומר' אלא דמדה היא כך ודלא כדמשמע מדברי הר"ן ז"ל ברפ"ג דגיטין דמתורת ס' הוא וכמו שהוכיח כן מדבריו השע"ה בה' עירובין בענין הברירה ע"ש דאי איתא הכא בממונא הול"ל יש ברירה לפטור. מיהו י"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' בריש מכילתין גבי שן מחיברת דנזקין הוו כמו איסור' דאזלינן לחומרא ע"ש ועיין מש"ל ע"ד הרשב"א ז"ל הללו

בד"ה תסתיים וכ' והא דלא פריך וכו' עכ"ל עמ"ש רש"ל ז"ל ולפ"ד א"צ למ"ש התוס' באוקמתא דר"א דהא דלא קאמר בחד טעמא משום דהיינו ר"י וכו' אלא דא"ש בפשיטו' משום דמסקינן דר"א ס"ל מפקיר נזקיו פטור והתוס' דלא ניחא להו בזה נראה משום דבברייתא מפורש דפליגי בלאחר נפילה מדקתני ולא העמידה וא"כ אי ר"י מוקי לה בתרתי פליגי לא הול"ל אף לאחר נפילה אלא אף בשעת נפילה וכ"כ בתו' ר"פ ז"ל ועוד כיון דלר"א נמי בתרתי פליגי ור"י לא הוסיף אלא בתרי טעמי הול"ל ר"י אף אחר נפיל' פשיעה פליגי ולא הול"ל סתם

דף ל' ע"א תוס' בד"ה בדתמו וכו' ואי הוה גרסי' וכו' דמסתמא לא מפקיר וכו' עכ"ל האי מסתמא וכו' דכ' קאי בין לס"ד בין למאי דמסיק לפי גי' זו לאפוקי גי' ראשונה דכיון דתמו דחיקא מילתא למימר דלא מפקיר כיון דתמו ולכן כ' דלגי' זו ניחא טפי ול"ק מ"ש במהדור' בתרא ע"ש

ע"ב בד"ה וחכמים וכו' למה השטר כשר וכו' עכ"ל מכאן ק' עמ"ש מהרש"ך ח"ג סי' א' דבאותה עדות עצמה כשרין וכבר כתבתי בזה בי"ד סימן קס"א ע"ש

בא"ד וי"ל דלא תשימון וכו' עכ"ל ואע"ג דאיכא לאו דלפני עור י"ל דאיירי דלא קאי בתרי עברי דנהרא וכמ"ש התוס' בס"פ איזהו נשך עיין שם ולכאו' מכאן יש להוכיח דליכא איסור אפי' מדרבנן בדלא קאי בתרי עברי דנהרא דאי איתא הא מ"מ פסולין מדרבנן ועיין להש"ך בי"ד סימן קנ"א שכ' דליכא מאן דפליג בישראל דאסור מדרבנן ע"ש מיהו י"ל דלא ידעי העדים איסור זה ועי"ל דבאיסורא דרבנן לכ"ע בעינן רשע דחמס וכה"ג כ' התוס' בפ' אז"נ דף ע"ב בקושית' הלזו דאיירי ברבית דרבנן ובכה"ג בעינן רשע דחמס ע"ש מיהו ק"ל בתי' זה דאי איירי ברבית דרבנן מאי קאמר בשמעתין לימא כתנאי דילמא אמ"ל רב ע"כ לא קאמרי רבנן דלא קנסי אלא באיסור דרבנן אבל בדאוריי' קנסי א"ל איפכא ועיין בגיטין דף נ"ג ע"ב ע"ש

בד"ה לימא וכו' דאי גרסי' וכו' עכ"ל אבל אי ל"ג י"ל דפליגי דרשב"ג הוסיף ברשות אבל אי גרסינן במילתיה דרשב"ג כל הקודם בהן זכה ליכא לאוקמה ברשות דא"כ אמאי כל הקודם זכה ולומר דאיירי לאחר ל' יום כמ"ש התוס' לעיל בד"ה אפילו וכו' ע"ש ק' דא"כ היינו שלא ברשות ואמאי אצטריך רשב"ג להזכיר בדבריו כל הקודם וכו' אבל רש"י ז"ל במתני' נראה מדבריו דגריס במילתיה דרשב"ג כל הקודם וכו' ומפ' בל"א דפליג בברשות וצ"ל דמפ"ל לאחר ל' יום וס"ל דרשב"ג מוסיף אפי' עיקרו ברשות ות"ק ס"ל בריא כיון דעיקרו ברשות אף לאחר שלשים יום כל הקודם לא זכה והתוס' לא ניחא להו לחלק בהכי ולכך כ' דאי גרסי' ע"כ דפליגי בקנסו גופן וכו' ועיין במ"כ

דף ל"א ע"ב פירש"י בד"ה ראשון וכו' וקסבר רבא וכו' עכ"ל נראה דר"ל דכ"ע נתקל פושע ור"מ מפקיר נזקיו אחר נפילת פשיעה חייב ופלוגתייהו במפקיר אחר האונס וכגון דנתקל בדבר אחר ולא מעצמו ורישא דמודים חכמים באבנו וסכינו וכו' הוא אחר הפשיעה וסיפא דמודה ר"מ בקנקנים הוא בשעת נפילה והשתא ראשון דפושע לכך ממונו חייב דמפקיר אחר הפשיעה הוא אבל באחר האונס הוא וניחא מ"ש התוס' ומהרש"א אפירש"י ע"ש

דף ל"ב ע"א תוס' בד"ה ואם עמד וכו' ובין סיפא שהקורה כשלדא וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל א"כ מאי מייתי סייעתא מסיפא דמתני' הא י"ל ש"ה שאין יכול לילך למקום אחר משא"כ במהלכת ברבוצה דהו"ל לסגויי באידך גיסא ע"ש ונ"ל דל"ק דה"ט דהו"ל לסגויי והו"ל לאסוקי אדעתיה לא מהני אלא לענין היזק אבל לענין ביעוט לא דלא מסיק אדעתיה שתבעט כמ"ש התוס' לקמן וכיון דלא מסיק אדעתיה דמיא לחבית דסיפא וכן הוא מוכרח בגמ' דמשני מקודם ש"ה דהו"ל לסגויי באידך גיסא ואפ"ה בביעוט פטורה וה"ט דלא מסיק אדעתיה שתבעט. ודע דלשיטת רש"י ז"ל מבואר בתחיל' דבריהם דהטעם משום דכשראה שעמד הו"ל לסגויי וכו' אבל בדף הקודם ריש ע"א כ' דהו"ל לאסוקי אדעתי' מעיקרא וכו' וכל דבריהם שם לשיטת רש"י ז"ל כמ"ש מהרש"א ז"ל שם ע"ש וי"ל

ע"ב בד"ה זה וכו' וי"ל הא דקתני רישא וכו' עכ"ל ק"ק לפום האי תי' דליכא האי קו' דרבא אלא בראהו מאי פריך רבא נוקמה לדריב"ח בלא ראהו וי"ל דבלא ראהו פטור אפי' מד' דברים כיון דלא ס"ל השתא הסברא שכ' בתי' הב' ועי"ל דהכי פריך מאי דוחקיה דריב"ח לאוקמה בלא ראהו נוקמה בראהו וחייב דקתני אפי' מגלות כפשטה אלא ע"כ דריב"ח אפי' בראהו קאמר דלא דמי ליער

בד"ה דלא סגי ליה וכו' ואמאי גולה כשנכנס ברשו' וכו' עכ"ל דבריהם אלו לפום תי' בתרא שכ' בדבור הקודם אבל לפי התי' הא' דבראהו איירי אבל בלא ראהו ליכא קו' דרבא וא"כ איכא לאוקמא לההיא דהזורק אבן לחצירו בלא ראהו וליכא סברא דלא תסגי ליה אלא דאיכא לאקשויי בסגנון אחר דאי בלא ראהו פטור לגמרי דאנוס הוא דהא רבא לא דחי אלא משום לדעת ועמ"ש בדבור הקודם ואי בראהו לא תסגי ליה ובתוס' ר"פ ז"ל כ' דאיכא לאוקמ' בלא ראהו והוא תימה דבלא ראהו אנוס הוא וכס"ד דמעיקרא ורבא לא דחי אלא משום דבלדעת איכא ק"ו. כתב מהרש"א ז"ל דבתי' יתורץ גם