משמרות כהונה חלק ב קצט

יונה דהוקש' כל המועדות וא"כ גם לקמן איכא היקשא דהוקשו חיצון ורגלים

בד"ה על כו' למאי אצט' לכל חטאתם וכו' עכ"ל ק' הא אצט' למה פשעים לאו בני קרבן ובריית' דמפיק אין בה ידיעה מחטאתם נר' דממשמעות' דקרא הוא ולא מייתורא ועוד ק' במה שתי' דלא נימא מכפר כפרה גמורה הא אי לאו קרא דחטאתם לא הוה ס"ד למי' דמכפר כפרה גמורה כמ"ש התו' לעיל בד"ה ונכפר ונר' דהתוס' מפ' דרשא דסיפא דבריית' מייתור דאי להיקישא דמה פשעים הו"ל למכתב חטאתם וכל לדרשא זו והשתא ניחא הכל שפיר:

בד"ה מ"ט וכו' דאי משום ב"א דתדדי"ש הא איכא למיפרך וכו' עכ"ל ק"ק דאי מפנימי קאמרי הו"ל למנקט פירכא דשכן נכנס דמה לפנים ואי מחיצון אמאי הוצרכו לפירכא הול"ל דתפשוט דבר הלמד בהיקש וחוזר ומלמד בב"א וקאמר הגמ' מ"ט כי היכי דלא תפשוט וי"ל דתחי' הלמוד מפנימי ופרכינן שכן נכנס דמה ואמרי' חיצון יוכיח דיוכיח עבדי' מדבר הלמד בהיקש כמ"ש התוס' לקמן ואו צריכין לפירכא דמה להצד השוה שכן מרובה כפרתן ולא ס"ל להתוס' בדבור זה כועוד אדיליף מפנימי וכו' שכ' בד"ה הואיל ובזה ניחא דל"ק מדברי התוס' כאן עמ"ש מהרש"א בד"ה הואיל דמרובה כפרתה פירכא כ"ד ע"ש וכן י"ל בדברי התוס' בד"ה אף וכו' דכוונתם לילף מפנימי וכי פירכת מה לפנימי שכן נכנס דמן לפנים אמרי' חיצון יוכיח ושפיר כ' דאיכא למיפרך שכן כפרתו מרובה אף ע"ג דפירכא כ"ד היא ומחיצון לחודיה לא ילפי' משום שהוא דבר הלמד בהיקש וא"ח ומלמד בב"א אך מהרש"א גופיה הק' שם הא דבר הלמד בהיקש הוא ע"ש ולפי"ה לק"מ גם מהרש"א גופיה לקמן בד"ה כדאמר כ' כיון דהוא גופיה מניה גמר לא אמרי' יוכיח ע"ש ולפ"ו לק"מ עמ"ש מהרש"א דכפרתו מרובה היא פירכא ב"ד מדברי התוס' כאן ומדבריהם בד"ה אף זה וכו' וגם ק' מה שהקשה בדברי התוס' כאן אמאי הוצרכו לפירכא הול"ל דתפשוט דבר הלמד בהיקש וכו'

בד"ה הואיל וכו' הול"ל שכן נכנס דמה וכו' עכ"ל ואין לומר חיצון יוכיח כיון דחיצון מפנימי גמר אין לאומרו ביוכיח וכמ"ש מהרש"א בהפוך הדף בד"ה כדאמר ע"ש מיהו י"ל ד"ח יוכיח וצריכין לפי' דשכן מרובה כפרתו וכבר הק' כן מהרש"א ז"ל ומ"ש דשכן מרובה כפרתו הוי פירכא כ"ד ולא פרכי' לה אחדא מחדא ע"ש ולפ"ז א"צ למ"ש הוא בתחי' דבריו ואמנם הם דברים תמוהים דמדברי התוס' בד"ה אף זה ובד"ה שכן ובהפוך הדף בד"ה הא נרא' דפירכא גמורה היא ופרכי' לה אחדא מחדא ע"ש ולקושיתנו י"ל כיון דפירכא זו עדיפא כמ"ש הוא ז"ל בתחי' דבריו הו"ל להגמרא למנקט פירכא זו אף דאחדא מתרתי צריך לפירכא דמרובה כפרתו

בד"ה שכן וכו' דאין לפרש שכן מכפר אטומאת מו"ק וכו' עכ"ל יל"ד היכי ס"ד לפ' כן דא"כ אר"ח נמי נפרוך כן ואמאי אצט' לשכן תדיר ולפמ"ש מהרש"א דפירכא דשכן מרובה כפרתו הוי פירכא כ"ד ניחא שפיר

בא"ד דהא היא גופה בעי למילף עכ"ל עיין להתו' בקידושין דף ט"ז ע"ב ד"ה מה ובמהרש"א ז"ל שם

ע"ב גמ' עון א' הוא נושא וכו' ק' לעיל דפריך לר"י ונכפר אשאר עבירות לישני דר"י דריש עון לדרשא דעון א' הוא נושא ואינו נושא ב' עונות דהיינו מקדש ושאר עבירות וי"ל דדוקא היכא דר"א מכפר כגון הכא דציץ מכפר וכה"ג כ' התוס' לעיל גבי דרשא דכפרה אחת הוא מכפר מיהו ק' מאי מק' התוס' לעיל בד"ה אף זה נכפר ר"ח נמי אדחיצון נימא דעון א' הוא מכפר וי"ל דלר"י ע"כ דלא דריש דרשא דעון מדמכפר אקדש ומקדש דהוו ב' עונות וס"ל להתוס' דגבי דרשא דעון אפילו אין אחר מכפר כפרה זו ממעטינן ול"ד לדרשא דכפרה א' הוא מכפר ולתי' א' שכ' התוס' בד"ה ונכפר ציץ ניחא שפיר דה"נ כתיב עון העדה מיהו מגמ' לקמן ד"י ע"ב דקאמר ר"ח ל"מ אדרגלים משום עון א' הוא נושא מוכח דלא דמי עון העדה לעון הקדשים

פירש"י בד"ה גילוי מילתא וכו' הילכך ליכא למיפרך וכו' דהא לא גמרינן כפרה אלא מיעוטא וכו' עכ"ל תימה דנפרוך שכן אינו תדיר ונ"ל דכוונתו דאין לפרש מ"ש בגמ' דהא גמרינן ר"ח ולא פרכי' דר"ל פירכא דכפרתו מרובה דהא מיעוט' הוא דגמרי' אלא הפירכא היא שכן אינו תדיר וקבע דבריו בשינוייא דגמ' משום דבמאי דפריך דהא ר"ח גמרי' וכו' י"ל דהילפותא היא דמכפר על טומאת. מו"ק דהו"א דאינו מכפר אלא על שאר עבירות וילפי' מב"א דמכפר על טומאת מו"ק וע"ז א"ש פירכא שכן כפרתו מרובה מיהו לפ"ז לא יתכן מאי דמשני גילוי מילת' וכו' ומדמשני גילוי מילת' מוכח דאי לאו ב"א הו"א דמכפר על הכל וכיון דהבנין א' בא למעט הוי גילוי מילתא וכמ"ש התוספו' בד"ה שעירי בסה"ד וא"כ משינוייא דבמ' מתבאר דהב"א בא למעט וא"כ לא יתכן למיפרך על שכן כפרתו מרובה אלא הפירכא היא שכן אינו תדיר וה"ה דהו"מ לאוכוחי הכי מדקאמר לעיל ונכפרו נמי אשאר עבירות ומשני מב"א דתדרי"ש דמשמע דהב"א אתי למעוטי אלא דניחא ליה לאוכוחי משמעתין גופה מדמשני גילוי מילתא הוא

בד"ה שסופו וכו' כגון שראוהו שנטמא ונכנס למקדש וכו' עכ"ל לאו שראוהו שגם נכנס למקדש בטומאה דא"כ אי לא מיקרי אין מכיר בו אלא ה' כדאמרינן בכריתות דכ"ו ע"א בועל מכיר בו הורג מכיר בו ועיין להב"ש שם אלא שלא ראוהו אלא שנטמא וסופם להודיעו שיזהר מליכנס למקדש והוא יודע בעצמו שנכנס למקדש

בד"ה מה להלן וכו' שאין הבעלים צריכים וכו' עכ"ל היינו לר"י דס"ל בפ' כ"צ דע"ח אם אין בשר אין דם ומרצה ציץ על הבשר שנטמא כדי שיזרק הדם אבל לר"א כיון דיזרק הדם אפילו בלא ריצוי ציץ הקטרה אינה מעכבת הכפרה כדאמרינן בפרק תמיד נשחט דנ"ט ע"ב ע"ש

בתוס' בד"ה כדאמר וכו' ונימא עצרת וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דכיון דרגלים מר"ח אתו לא עבדי' יוכיח כיון דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר וכו' ע"ש נר' מדבריו דדוקא בקדשים בוא דלא עביד יוכיח ויש לי להוכיח דאפילו בדבר דחוזר ומלמד לא עבדי' יוכיח והוא מהא דאמרי' בסוטה דמ"ו ויהא מום פוסל בעגלה בק"ו מפרה ומה פרה וכו' ותהא עבודה פוסלת בקדשים מק"ו ומה עגלה וכו' מה לעגל' שכן שנים פוסלים בה ע"ש וק' נימא פרה תוכיח וכו' אלא ע"כ כיון דהיא גופה מעגלה למידה לא עבדה יוכיח ועיין בקידושין דמ"א ע"ב ובתוס' שם ועיין שם בד"ה ע"א ועיין להצל"ח בפסחים ד"ע ע"ב במ"ש