משמרות כהונה חלק ב קצו

ואייתר בה למעוטי תרומה

שם ג' טומאות בשלמים וכו' ק"ק כיון דדריש כריתות לחודיה וטומאות לחודייהו לס"ד דהשת' למ"ל ב' טומאות לכלל ופרט הא כבר נ"ל מב' כריתות וי"ל דודאי לא סגי דליכתוב כריתות בלא טומאות אפי' לפום ס"ד אלא בטומאה הג' הוא דס"ד דל"צ כיון דב' כריתות סמיכי בצו את אהרן סגי בחדא טומאה דקרא קמא וקמא בתרא עליה קאי ודבר הלמד מענינו הוא

בפירש"י בד"ה אחת לכלל וכו' יצאו קדשי ב"ה וכו' עכ"ל איכא למידק אמאי לא ממעטי' קדשי ב"ה מקרא דיקרב דבעי' ראוי להקרבה כמ"ש רש"י בד"ה וי"ל דאי לאו כלל ופרט לא ממעטי' מיקרב אלא קדשי ב"ה אבל קדושת דמים דאתי לכלל הקרבה בכלל יקרב נינהו לכך אצט' קרא לקב"ה כי היכי דאייתר יקרב לקדושת דמים שו"ר להתוספות בזבחים ס"פ ב"ש שהק' קו' זו ותי' בע"א ע"ש

בא"ד וא"ת מה בין זה למדת כו"פ וכלל וכו' עכ"ל ר"ל ולמה חשיב להו בתרתי בברייתא די"ג מדות דרי"ש וס"ל לרש"י דכל היכא דב' מדות שוין בלימודם לא חשיב להו אלא חדא כמ"ש הראב"ד הביאו בס' מדות אהרן בראשו דלא כה' מדות אהרן שחלק עליו ועי"ל דכוונתו להק' אמאי לא דרשי' מה' שלמים יש להם מתירים כיון דשוה למדת כו"פ וכלל וכמ"ש התו' ותי' דמדת כו"פ וכלל הכלל בא להוסיף אבל מדה זו הכלל בא לפרש הפרט

תוס' בד"ה אתיא וכו' וא"ת לר"ל דלא גמר וכו' עכ"ל וא"ל דר"ל דוקא ג"ש דקדש לא גמיר אבל ג"ש דמקדש גמר וכמ"ש מהרש"א בסה"ד לסוגיא דשמעתין דמלישנא דקאמר התם ג"ש לא גמיר משמע דלא גמי' כלל האי ג"ש דטומאתו טומאתו

בא"ד ונקט ב"א לאפוקי שאר עבירות וכו' עכ"ל ר"ל דאי לאו ב"א הו"א ג"ש אתי לאפוקי שאר עבירות אבל תרומה דאיכא היקישא לא ממעטי' ולהכי יליף ב"א לשאר עבירות דהשת' אייתר ג"ש לתרומ' ושאר עבירות לאו היינו ע"ז וג"ע וש"ד כמ"ש הרב ק"א דא"כ ב"א מאי אהני לן הרי גם באלו הג'. ענש והזהיר אלא עריות דחייבי עשה דאיקרו נמי טומאה והוה ס"ד דנכלל בכלל טומאה דקרא

בא"ד וא"ת אמאי אצט' ג"ש דר' וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א לר"י הא אצט' בה לתרומה דלא נילף מהיקישא י"ל דר"י לא מקיש וכה"ג אמרינן בכ"מ מר מקיש ומר לא מקיש

בא"ד ומיהו תימה למ"ל ג"ש דר' וכו' עכ"ל יל"ד הא אי לאו ג"ש דר' הוה אצט' בה למעוטי תרומה דלא נילף מהיקישא דאתקש תרומה לקדש דהשת' לא מייתר שום ג"ש דהא ג"ש דטומאתו דקדש אצטריך לאזהר' דקדש לר"י וקושייתם היא לר"י כמ"ש מהרש"א כיון דר"י ס"ל דלא אתקש קדש למקדש א"כ אפילו בתר דאתא ג"ש דר' לא ידעינן דלא נילף היקישא לתרומה ולא כ' התוס' דג"ש דר' גלי דלא ילפינן תרומה אלא לסוגיא דשמעתין דקדש נמי איתקש וכיון דגלי בג"ש דר' דלא ילפי' הקיש דקדש גם היקש דתרומה לא ילפינן דתרווייהו כי הדדי נינהו

ע"ב גמ' מה מצינו שחלק הכתוב וכו' ק' אמאי אצט' לב"א כיון דמטומאות ידעינן דלא מכפר אלא אחדא ע"כ בטומ' מו"ק דאי בשאר עבירות כולהו בר קרבן לבד אין בה ואין בה או יש בה ואין בה ואמאי אצט' לכל חטאתם למדרש אתי לכלל חטאת כדדריש בסיפא דברייתא ואע"פ שכ' התוס' לקמן ד"ט ע"א בד"ה על דרי"ש דריש ליה לתלייה היינו דרי"ש לא דריש לכל וס"ל דכוליה קרא לתלייה אבל תנא דברייתא דדריש ב' דרשות מלכל חטאתם תלייה ואתי לכלל חטאת ע"כ ס"ל דיש ב' יתורים בקרא וי"ל דאי לאו ב"א הוה דרשי' חטאתם אתי לבר חטאת למעוטי תרומה וטמא ששמש ובהכי י"ל מ"ש התוס' אמאי לא נקט תנא דבריית' תרומה וטמא ששמש די"ל משום דל"צ ב"א אלא להני ג' עבירות אבל תרומה וטמא ששמש נתמעטו מלכל חטאתם ואין צריך לבנין אב ועיין להתו' בד"ה במזיד

שם רש"א ממקומו הוא מוכרע וכו' ק' לר"ש למ"ל מ"ס דמטומאות הא כתיב קדש וי"ל למעוטי טמא ששמש דלא נימא דגם הוא קדש הוא ונכלל במאי דכתיב וכפר על הקדש דמכפ' על מו"ק ועל טמא ששמש וקרא דלכל חטאתם אמו"ק קאי וכה"ג כ' התוס' בסמוך א"נ אתי מטומאות למעוטי תרומה דלא נילף מהיקישא ולפ"ז י"ל דקדש אתי מהיקישא דלא כמ"ש התוס' בד"ה וכפר

בתוס' בד"ה ישלי וכו' אלא נקט הני לרבותא וכו' עכ"ל ועי"ל דנקט הני לאשמועי' דאפי' בהני יש לטעות דהוה ס"ד דבהני אין לטעות משום דאי במזיד בר קטלא הוא וכו' וכדפריך בסמוך ואשמועי' דאפי' בהני י"ל במזיד ולא התרו וכו' וכדמשני הגמ' אבל תרומה וטמא ששמש לאו בר קטלא ולאו בר קרבן

בא"ד הא אמרינן לקמן כפרה א' וכו' עכ"ל נר' לתרץ בזה דלפי היש לי בע"ז להביא שלש טומאות מיתוקם בטומא' מו"ק ושאר עבירות ולא מהני לשאר עבירות אלא עם בגדי כהונה ואה"נ דמכפרי בגדי כהונה עם השעיר בין אמזיד בין אשוגג וזה בל"ז ל"מ דכיון דלאו קרבן נינהו יש סברא לומר זה בל"ז לא מהני וכמ"ש התוס' בד"ה במזיד וכיון דהכפר' הב' דשאר עבירות ל"מ שעיר לחודיה אלא בצירוף ב"כ לא הוו ב' כפרות דלא הוו ב' כפרות אלא אם מכפר לחודיה ב' הכפרות ואין להק' ע"ז מדפריך לקמן ד"ט ע"ב ונכפר ר"ח אדידיה ואדציץ ומשני עון אחד וכו' ואי איתא אכתי ק' נכפר אדידיה ואדציץ ונימא דל"מ אדציץ אלא בצירוף ציץ וזה בל"ז ל"מ אלא דאפי' בכה"ג מקרי ב' עונות ה"נ הוו ב' כפרות הא ל"ק דציץ ע"כ מכפר לחודיה דהא ר"ח ל"מ אלא על שעת הקרבה וכמ"ש התוספות שם בד"ה ונכפר ר"ח וא"כ אקודם ר"ח ציץ לחודיה מכפר ועוד גבי ציץ תמיד לרצון כתיב אשר עפי"ז ניחא מה שהוצרכו התוס' שם בד"ה אי מה להלן וכו' דנ"מ היכא דנשבר הציץ ולא ניחא להו למי' דלפי מאי דפריך אי מה להלן עולין ציץ ור"ח ל"מ זה בל"ז כמ"ש כאן בד"ה במזיד גבי בגדי כהונה ועפי"ז ניחא דציץ ע"כ לחודיה מכפר כדכתי' באופן דיש מקום לומר דהיכא דהכפרה ב' היא בצירוף בגדי כהונה ל"מ ב' כפרות וניחא קו' התוס'

יש מק' אמ"ש התוס' בתחי' הדיבור דהומ"ל טמא ששמש הא בשעיר קיימי' ושעיר אינו מכפר אלא על ישראל דכהנים בפר הוא דמכפרי וזר ששמש בטומאה ל"מ משום טומאה אלא כהן כמ"ש התוס' ביבמות דל"ב ע"ב ע"ש ולק"מ דקרא דוכפר על הקדש בפר ושעיר מיירי שהרי קרא דבתריה דוכפר את מקדש הקדש בתרווייהו מיירי כמ"ש רש"י לקמן די"ג ע"ב וברייתא אפר ושעיר קאי אכפרת ישראל וכפרת כהנים ועל