משמרות כהונה חלק ב קצה

דמסוכנת ולהכנה"ג בי"ד סי' י"ז בהגהב"י ע"ש

בד"ה ונעלם וכו' אבל מ"מ ק' אמאי חשיב ליה וכו' עכ"ל וא"ל דאינו מנוקה מעון דלא גירשה דמחוייב לגרשה דכבר כ' התוס' בריש זבחים בד"ה התם דאינו מחוייב לגרשה אע"פ שזינתה ע"ש

בד"ה שתים וכו' לאלתר הו"ל לאוכוחי וכו' עכ"ל לפמ"ש מהרש"א תיבת לאלתר שכתבו ל"ד והעיקר נ"ל כמ"ש מהרש"ל ז"ל ותוכן הדברים כך הוא דהתוס' בדבור זה ס"ל דאי ל"ג לאלתר ל"ק כלל מדקתני בפנים די"ל דכן הוא כוונת הגמ' אבל לצי' לאלתר ק"ל דתק"ל מדקתני בפנים ולכך פי' כפ"ה דשבת דבפנים קאי על בעה"ב וליכא לאקשויי מדלא משכחת ח' די"ל כמ"ש בד"ה והא דמ"ל שפיר וריב"א ע"כ דלאו מכח קו' התוס' פי' כן דהא ריב"א גופיה בתוספות לקמן כ' דגי' לאלתר קשיא בלא"ה וע"כ דל"ג לאלתר וא"כ אמאי נייד מפ"ה דכאן ולפי' התוס' שכ' בסה"ד דבפנים הוא בעזרה ולא משכחת קרבן בארבעה אלא אם כן חשיב להכנסות א"כ גי' לאלתר עדיין קשיא ובזה צ"ל כמ"ש מהרש"א דקרבן בב' בלבד ואין מוכרח שיהא הקרבן בד' עיין שם

בד"ה ומ"ש וכו' והר"מ פי' משום דומיא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דלעיל דפריך והא דומיא דמראות וכו' היינו ר"ל דלא ליתני מראות נגעים אבל הכא י"ל דתני משום דדמיא לשבועות ע"ש והוא תימה דלעיל נמי קאמר אבע"א רי"ש ואבע"א רע"ק ולפום אבע"א רי"ש י"ל דתני מראות משום דדמיא לידיעות ולפום אבע"א רע"ק י"ל דתני מראות משום דדמיא לשבועות דכולהו לחיובא ומכילתין היא עיקר לידיעות ולשבועות אלא טפי י"ל דלעולם לא תני מראות אלא מי דמיא לכולהו בחיובא והכא כל זה בכלל קו' הגמ' דליתני הכא ב' שהן ד' בפנים ובחוץ ולא ליתני מראות

ע"ב בד"ה שאת וכו' ושחור מסיד דאין סברא וכו' עכ"ל לא קאי מ"ש דאין סברא וכו' אלא אמ"ש שחור מסיד אבל מ"ש תפי' דמיירי בצמר שאינו נקי לא הוצרכו להוכיח זה דודאי אין סברא דאב שחור מתולדתו דקרום ביצה שחור מצמר וע' למהרש"א

בד"ה אי הכי וכו' והא דקאמר זו למעלה מזו אתא לאוסופי וכו' עכ"ל והא דקא' אלא מחוורת' מתני' דלא כרע"ק ולא מוקי לה כרע"ק ואתא לאוסופי משום דא"כ למ"ל והיה לבהרת ושאת שמצטרפין הא אפי' סיד וקרום מצטרפי' ואי מהתם יליף הא סברת הגמ' היא דלא קאי והיה אלא האבות מדפריך טהרת סיד ההיכל וכו' כח' מהרש"א דאפי' אי מתניתין דלא כרע"ק קשיא טהרת קרום וכו' דקרום וסיד ב' תולדות הם לכ"ע אין מצטרפי' ע"ש ואין נראה כן מדכ' התוס' שכ' אא"כ דרע"ק וכו' או סיד וקרום הרי דס"ל דסיד וקרום מצטרף לרע"ק ובמ"ש אלא לדידך דפרכת וכו' לא אזדא הך סברא דסיד וקרום לרע"ק לחודיה מצטרף וכן יש להוכיח מדאמרינן לקמן ויאמרו מקרום ולמעלה טמא ומצטרף וכ' התוס' דר"ל יאמרו דמצטרף במעלה א' ואי איתא הא אי תני הכי הו"א דקרום וסיד מצטרפין מיהו לזה י"ל ראי משום טעיה זו השתא נמי דקתני ב' שהן ד' דהיינו סדר מעלתן שלג וצמר וסיד וקרום לא שמעינן דקרום וסיד אין מצטרפין וכה"ג כתבו התוס' בד"ה ויאמרו ע"ש

דף ו' ע"א בד"ה אע"ג וכו' אבל קרום אימ' דטהור עכ"ל היינו טהור מלצרף אבל אי אית ביה כגריס טמא דמדכתיב בהק טהור מכלל דלמעלה מבהק טמא והא דאצטריך לרבות טפלה היינו נמי לצרף ועיין בהר"ן בחי'

בד"ה כל וכו' כדאמר בריש ערכין עכ"ל עיין להרא"ה פ' תזריע שהק' במאי דאמרינן כל כהן וכו' אההיא דאמרי' ישראל אומר לו אמור טמא וכו' ע"ש וכוונתו נר' דהגמ' בערכין אמאי פריך מדיוקא ולא פריך אההיא דת"כ אההיא דסוגיין ע"ש מה שתי' ועיין להנ"י שם ולהתוספות בערכין ולהר"ש בריש פ"ג דנגעים ע"ש

ע"ב גמ' אלא בטומאת מו"ק וכו' נראה דאתא לאפוקי נגע בטומאה לחוד דסד"א דמייתי קרבן על נגיעת טומאה ואין להק' דס"ס נמעט נגיעה בטומ' לחוד מדכתי' בה למעוטי תרומה מכלל דלא מחייב על נגיעת טומאה לחוד די"ל דה"ק אימא בה למעוטי נגיעה ומנ"ל למעוטי תרומה לזה קאמר דנגיעה ממעטא מבנין אב ואייתר בה למעוטי תרומה ואין לפרש דברייתא נחית דלא מחייב בנגע בטומאה ואח"כ נגע בקדש דא"כ אפי' לפי הס"ד מפקינן קרא ממשמעותיה וא"כ א"צ לבנין אב דבדלא מצינו קרבן אלא בכרת סגי ועמ"ש בדבור שאח"ז אלא ע"כ לאפוקי נגע בטומאה לחוד ועיין להתוס' לקמן בד"ה אתיא

שם לא אשכחן עון מיתה וכו' איכא למידק אם כן אמאי אצט' בנין אב נמעט נגיעה מכח דלא אשכחן עון לאו דמחייב עליה קרבן וי"ל דפשטא דקרא בנגיעה לחוד הוא וא"כ אף דלא אשכחן לא איכפת לן אבל השתא דמפקי' קרא ממשמעותיה ומוקמינן ליה בטומ' חו"ק אהני לן האי טעמא דלא נוקמיה בתרומ'

תוס' בד"ה ואימא וכו' דהא בסמוך לא פ' הכי אלא משום דכתיב בה וכו' עכ"ל ר"ל ואי מסברא אמרי' הכי דילמא קרא אלא בתרומה מאי פריך ואימא בה למעוטי מקדש לישני דא"כ למ"ל בה הא אתיא מסברא

בא"ד ומטומאת כהנים וכו' עכ"ל ואע"ג דליכא עונש מ"מ נעביד בנין מאזהרה לחודה ובנגיעת קדש ליכא לאוקמה דליכא אפילו אזהרה לר"י במכות די"ד ע"ש והמק' דלא הק' מנגיעת קדש ס"ל כר"י ואחר המסקנא דממעטי' תרומה מדכתי' בה ממעטי' גם בנגיעת קדש וא"ש אף לר"ל שם דס"ל לוקה בנגיעת קדש ועיין להרא"ם פ' ויקרא בקרא דאו נפש שכ' דמ"ש רש"י וענוש כרת היינו לאפוקי טומאת כהנים ע"ש וק' דהא כתוב שרץ ונבלה וא"כ ל"ל למילף ענוש כרת אפי' באזהרה לחוד ממעט' טומאת כהנים כמתבאר מדברי התוס' אלו

דף ז' ע"א גמ' הא מיעט רחמנא בה כתב מהרש"א דמג"ש לא הוה ממעטינן אלא טמא ששמש ולכך אצטריך בה למעוטי תרומה ולא ממעטי' מדאצט' ג"ש ולא ילפי' מבנין אב ע"ש ועפי"ד ניחא מאי דק' במאי דקאמר מיעט רחמנא תרומ' ופריך ונימא למעט מקדש וכו' ואימא בה למעוטי טמא ששמש דל"ד לקדש בב' צדדים דאינו אכילה ובמית' אלא משום דטמא ששמש אימעט מדאצט' ג"ש גם ניתא מאי דק' עוד כיון דמבח ג"ש הוא דילפי' א"כ בנין אב דברייתא מאי אהני הא מג"ש ילפי' הכל ועפי"ד מהרש"א ז"ל נימא דאי לאו בנין אב הוה אצט' ג"ש למילף לקדש ובא למעט טמא ששמש ולא ממעטי תרומה מיהו כיון דילפינן בנין אב א"כ ג"ש ע"כ למעט טמא ששמש