משמרות כהונה חלק ב קצד

שריפת קדשים אמאי אצטריך קרא דלא דחיא יו"ט ת"ל דאפשר ע"י נכרי וקטן ומתרצי' דמאחר דהשריפה היא תקון הלאו דבל תותירו א"כ העשה דשריפה חיוב' רמיא אקרקפת' דמאן דעבר על הלאו אמנם ק"ל ממתני' דפסחים דמ"ו כיצד מפרישין חלה וכו' וממתני' דביצה דכ"ז שאלו לר"ט על החלה וכו' ע"ש והא אפש' ע"י נכרי ועיין לרש"י בביצה שם שכ' דל"ד שריפה דאסורה בי"ט אלא הא שאר ביעורים אסור לבער קדשים בי"ט ע"ש בתו' ועיין בהר"ן שם ובפסחים שם ע"ש

ובמ"ש התו' ועוד נרא' מדל"ק ע"י אשה וקט' וכו' כ' השע"ה אע"ג דאין שליחו' לגוי לחומרא יש שליחו' ע"ש וה' שמחת יאודה סי' ע"ו הוכי' מדב' התו' הללו דיש שליחות גם לקטן לחומרא ע"ש ותמהני דהא לחומרא יש שליחות הוא מדרבנן וממקומו הוא מוכרע ובדברי התו' ז"ל בפועל מיירי דיש שליחו' בפועל גוי כמ"ש המח"א סי'

בד"ה אי רי"ש תק"ל נמי ידיעות וכו' עכ"ל ר"ל ולא מתרצ' במאי דמשני לעולם רי"ש ומהן לחיוב ומהן לפטור או בשנויא דלמלקות דאכתי מתני' דבעי ידיעה לא מיתוקמ' כר"ש

בא"ד משמ' קצת דבעי ידיעה גמורה דקתני וכו' עכ"ל משה"ק מהרש"א ז"ל דתק"ל במסקנא דמוקי לה כרבי וכו' ע"ש י"ל דאי מתני' ר' היא י"ל דבפ"ב נקט מילתא דאתיא ככ"ע כיון דכבר נחלקו רי"ש ורע"ק אבל אי מתני' רי"ש הא לדידיה לא בעי ידיעה ולא נחלקו רבותיו שקדמו לו בד"ז ולא יתכן דנקט מילתא דבר פלוגתיה

ע"ב פירש"י בד"ה בשלמא וכו' שהן ד' לא משכחת לה וכו' עכ"ל ק' דהול"ל ב' לא משכחת לה דהא הב' הם אוכל ולא אוכל ושהן ד' אכלתי ולא אכלתי וא"ל דלפי אוקמתא זו דלמלקות מיירי מפרשי' איפכא דא"כ מאי ב' שהן ד' הא לא מפרשי הני טפי מהני וכמ"ש התי' בד"ה אבל וכו' וי"ל דממאי דקתני ב' ליכא למיפרך מידי די"ל ב' לקרבן והשתים דאכלתי ולא אכלתי למלקות אבל מדקתני שהן ד' משמע דכולהו ד' בחד דינא מיירי והיינו למלקו' לפום אוקמ' הלז

בד"ה קשיא הך וכו' וק"ט וכו' עכ"ל והרמב"ן בחדושיו מישב הגי' דכיון דטעמא דרי"ש דחייבי מיתות ישנן בכלל מלקות מ' הוא מקרא דאם לא תשמור א"כ ע"כ דס"ל לאו שאב"ע אין לוקין עליו דהא לעשות כתיב ע"ש וק' דנימא דטעמא דרי"ש משום דגמר לעיני מלעיניך כמו שמק' הגמ' שם במכות על ס' רע"ק ע"ש בסוגיא

דף ד' ע"א תוס' בד"ה אבל וכו' ולמעוטי אכלתי ולא אכלתי וכו' עכ"ל היינו למעוטי מקרבן דאי ממלקות מ"מ ש"מ לאו שאב"ע לוקין קין עליו ואע"ג דמסיפ' דקתני זוהי שבועת שוא וכו' ש"מ עכ"פ לאו שאב"מ לוקין עליו עיין בגמ' לקמן דכ"א ע"ב ובתו' שם מ"מ התו' מק' דהו"ל להוסיף לאתויי הך דהא מהא מתני' דרישא א"ל למעוטי מקרבן ול"ד למ"ש אח"ז בנשבע לבטל הא קתני לה רישא דההיא בהדיא קתני לה וא"צ להביאה אבל הכא דיוק' הוא והי"ל להביאה ולפ"ז עכ"פ ש"מ דלאו שאב"מ לוקין עליו ולא הוצרכו לטעמא דלהבא אלא להכריח מרישא לחודה ועמ"ש מהרש"א בדבור שאח"ז ע"ש

בא"ד דמ"מ מייתי ראיה דפליג תנא אמתני' וכו' עכ"ל כתב מהרש"א אף על גב דא"ל ההיא דמותיר בהתראת ספק ודמשנתנו בהתראת ודאי מ"מ כיון דע"כ פליגי הנך שתי משניו' דשבועות וכו' ע"ש לפ"ד מאי דמייתי לעיל ממותיר סמיך אההיא דשבועות דמייתי בתר הכי והא דלא סגי ליה בההיא דשבועות משום דק"ל סתמא ולא ס"ד דההיא דבתרא עיקר ובהכי ניחא דלא פריך כי מייתי ממותיר מאי אולמיה כדפריך בתר הכי כצ"ל לפ"ד מהרש"א ובהכי י"ל מ"ש מהרש"א לעיל בד"ה וכדרבא ע"ש דכיון דסתם לן אפילו בשבועה אין לוקין וסתם גם בההיא דמותיר מסתברא לו' דלא שני ליה להך סתם דמותיר בין שבועה לדעלמא מיהו ק' דבכ"מ פריך הש"ס מ"ל חד סתמא מ"ל תרי סתמי

בד"ה מראות וכו' הא אמר בפ' א"ד וכו' עכ"ל אע"ג דמסיק התם תנאי היא מ"מ דחיקא ליה לאוקומי מתני' דלא כר"ח דהלכתא כוותי' כמ"ש הריטב"א ולפמ"ש התוס' שם דדוקא במחנה ישראל הוא דניתקו אבל במחנה לויה לוקה ק' דלישני הכא בנכנס למחנה לויה

בד"ה רע"ק וכו' וי"ל דדילמא סבר כר"ד וכו' עכ"ל השתא לתי' זה דע"ק ס"ל בעלמא נמי לאו שאב"מ לוקין עליו כדאמרינן בסוגיא דלעיל לרי"ש וא"כ אי ס"ל כרבין אף דמרבה מלשוא לשוא אכלתי ולא אכלתי ואוכל ולא אוכל ל"ל למילף מנייהו בעלמא דכיון דמרבה להו מלשוא א"כ לא ינקה עליה נמי קאי ואם כן איכא למפרך מה לשבועה דחמירא דכתיב לא ינקה משא"כ בעלמא דאית להו נקיון אבל בר"ד א"ש דלא מרבה אוכל ולא אכל אלא מדכתיב בדבור אחד וא"כ לא כתיב בה לא ינקה וילפי' שפיר ועיין במהרש"א ז"ל ויש מי שתי' למ"ש מהרש"א דא"כ היינו תי' בתרא דתי' קמא הוא לשי' רש"י לעיל דמאי דקאמר קס' ר"ש לאו שאב"מ לוקין היינו אפי' בעלמ' והכא ע"כ דוקא בשבועה דמקראי דשבועה הוא דנ"ל וא"כ דוחק דהו"ל להגמ' לפ' הכא ד"ז ואח"כ כ' דלפי מ"ש לעיל דלעיל נמי גבי שבועה א"ש דלא הוצרך הגמ' לפ' כאן דרע"ק דוקא גבי שבועה דסמיך אדלעיל

ע"ב גמ' א"כ מה ת"ל ונעלם וכו' ק' לפירש"י כיון לר' חד קרא הוא דמייתר אמאי עביד לרבויי ומ"ש דלרע"ק עביד ליה למעוטי ונר' דלרע"ק כיון דקרא דונעלם והוא ידע דריש ליה לידיעה קמייתא ודריש והוא ידע קודם ונעלם ואם כן קרא קמא הוא דמייתר דונעלם והוא טמא וכיון דבקרא דמייתר כתיב והוא טמא מסתב' למדרש דדוקא העלם טומאה כיון דכתי' והוא טמא אבל לר' דדריש ידיעה קמייתא מונעלם א"כ דריש ליה מקרא קמא וקרא בתרא הוא דמייתר דכך אורחא דמילתא ובקרא בתרא לא כתיב והוא טמא ולכך דריש ליה לרבויי ועיין במהרש"ל מ"ש בפירש"י ע"ש

בד"ה ונעלם וכו' א"כ בכל החטאות דכתיב או הודע ליבעי ידיעה בתחי' וכו' עכ"ל אע"ג דאצטריך או הודע לדרש' דולא שהודיעו' אחרים ברפ"ג דכריתות מ"מ הא כתי' בחטאת או הודע אחרינ' דכתיבי תרי או הודע גבי נשיא וגבי יחיד וילפי' מהדדי מדכתי' ונפש וי"ו מוסיף על ענין א' בפ"ב דהוריות ומייתורא נדרוש לידיעה בתחילה

דף ה' ע"א בד"ה בשבועות וכו' דלא בעי למימר וכו' עכ"ל קשה דשאני התם כיון דתני לה בלשון חכמים ודאי למסתמא דהלכה ועיין למהרש"א בחולין דל"ו ע"א מ"ש במשנה