משמרות כהונה חלק ב קצג

מדרבנן והוא ממ"ש טעמא דאין מולחין החלבי' ביו"ט משום מעבד דכיון דלא שייך בהו אכילה אית בהו משום מעבד ע"ש ואי איתא דאסור מן התורה משום מבשל אמאי הוצרך לעיבוד הא איכא משום מבשל ואף דהותר' ביו"ט מ"מ בעי' צורך קצת ואי ליכא צורך כלל אסור מ"ה כמ"ש הר"ן ז"ל גופיה שם אלא ע"כ דליכא אלא איסור דרבנן ולכך הוצרך לעיבוד דאסור מ"ה ולפי זה בהכרח נאמר דדעת הר"ן דבחלב איכא מעבד מדאוריי' וניחא לפ"ז מה שהק' בריש ס' מוצל מאש ז"ל שבמהרי"ק ארבוייא דתמלח אפי' בשבת למאי אצטריך הא אין עיבוד באוכלין דמצי' לאוקמה בחלב. גם יש להוכיח דמולח לית ביה משום מבשל מן התורה מהא דפרכי' ביבמות דל"ג גבי זר ששמש בשבת אי בהקטרה האר"י הבערה ללאו יצתה וכתבו התוס' דלא חיילא האיסור זרות ע"ש ואי איתא נוקמה במולח דיש בו משום מבשל וזר שמלח לוקין עליו כמ"ש הר"מ בפ"ט מה' ב"מ והוי חמור על קל אלא ע"כ דלית ביה אלא איסור דרבנן איברא דאכתי ק' על ס' הר"ן דיש בו משום מעבד מ"ה דנוקמה במולח ולפי ס' הפר"ח דהבין בהר"ן דמבשל מד"אוי הוא ניחא דלא מצי לאוקמה במולח דא"כ חייב ג' הול"ל משום זרות ומשום מבשל ומשום מעבד דהא הר"ן ס"ל דשייך בהו מדאורייתא משום מעבד ובמולח הבשר נמי י"ל כיון דבשר קדש אינו נאכל הוי כמו חלב ושייך ביה מעבר וכמ"ש המוצל מאש בשם השיטה ע"ש וכן צ"ל לס' השיט' הנז' דלא תק"ל אמאי לא אוקמה במולח דס"ל דגם בישול אית ביה וחייב ג' מבע"ל אבל לפי מה שהוכחתי בס' הר"ן קשה דנוקמה במולח ומשום מעבד ואפשר דס"ל דבקרבנו' הוי אכילת מזבח כאכיל' הדיוט ובכולהו אמרי' אין עיבוד באוכלין ואפי' בעור ועיין לה' נודע ביהודה מ"ב בי"ד סי' מ"ג: תם ונשלם מסכת ע"א ____________________ מסכת שבועות

דף ב' ע"ב מתני' מהו שיקרבו זה בזה. פירש"י שנאבדה ונמצאת אחר שכיפרו הבעלים וד"ז הוא לר"ש דש"ל חטאת שכיפרו הבעלים אינה מתה בצבור אבל ר"י פליג וס"ל דחטאת בחטאת שכיפרו הבעלים מתה אפילו בצבור כדתנן בתמורה דט"ו ע"א ע"ש וניחא בזה מ"ש מהרש"א אמאי לא הק' ר"מ לר"י ע"ש דלר"י הא ס"ל מתה מהל"מ מיהו הגמ' שם קאמר לר"י באבודה בשעת כפרה אבל אבודה בשעת הפרשה אינה מתה אלא רועה ע"ש וא"כ הומ"ל לר"י מאבודה בשעת הפרשה ואע"ג דס"ל התם רועה היינו ביחיד אבל בציבור כיון דראויה להקריבה לאותה כפרה עצמה ברגל אחר קרבה ועיין בפרש"י לקמן די"א ע"ב בד"ה וכן ע"ש

תוס' בד"ה מכדי וכו' ואע"ג דקי"ל בתרי מסכתי אין סדר וכו' עכ"ל אין לתרץ דהגמ' הכי פריך דמדלא תני ידיעות ברישא ותני שבועות ע"כ משום דמקושר עם מה שלמעלה וכמ"ש התוס' לעיל ושואל מה קשור יש דמ"מ מק' התו' שפיר דכיון דאין סדר ע"כ דאין קשר לשום מסכתא עם מה שלמעלה

בד"ה חייב וכו' בהקפת הרא"ש חייב אפי' במספרי' כדמוכח וכו' עכ"ל כ' ה' נחלה ליהושוע אע"ג דבזקן אצטריך קרא לפטור במספרים וא"כ בראש דליכא קרא חייב מ"מ ס"ד דמקיש ראש לזקן כדמקשינן להו בפ"ק דקידושין ולכך הוצרכו לאוכוחי מגמ' דנזיר ע"ש. וק' דמ"מ מנ"ל להגמרא דלא מקשינן להו ומנ"ל לחייב בראש טפי מזקן וי"ל מדאצט' זקנו לאשמעינן תער מוכח דמראשו לא ידעינן תער וא"כ ע"כ דבראש חייב אפי' במספרים ולפ"ז לר"א דס"ל דתער נ"ל מראשו וזקנו אצטריך לדרשא אחריתי כדאיתא שם בנזיר ליכא שום הוכחה ואה"נ דלר"א מקשינן ראש לזקן ופטור במספרים ומיהו ק"ק לפ"ז מאי הוק"ל מתוספתא דקתני תער נוקמה כר"א ויש ליישב

דף ג' ע"א בד"ה על הזקן וכו' והא אפשר ע"י גוי עכ"ל ה' שער המלך בפי"ב מה' עכו"ם הק' בשם הרב מהר"י אשכנזי ז"ל שהרי תגלחת מצורע ליתא אלא בכהן כדתניא בת"כ פ' מצורע תורת מצורע בכהן דאף תגלחת לא תהיה אלא בכהן ע"ש ונ"ל דלא ממעטינן אלא זר אבל כהנת לא דלא ממעטי' אלא מכהן וכהן אפי' כהנת כדתני' בת"כ פ' אמור הכהנים אפי' כהנת ת"ל בני אהרן ע"ש וכ"מ בירושלמי במס' סוטה פ"ג ה"ז ע"ש ופלוגת' דתנאי היא בחולין דקל"א ע"ש והא דתני' בתו' בפ"ח דנגעי' דתגלחת אינה נוהגת אלא באנשים ע"ש אתיא כמ"ד כהן ולא כהנת ומתניתין דקדושין דל"ו דחשיב הקבלות וכיוצא דנוהגות באנשים לבד ולא חשיב הא ס"ל כמ"ד כהן ואפי' כהנת ועפ"ז ק' על הר"מ בפ"ט מה' בכורים שפס' כמ"ד כהן ואפי' כהנת ע"ש ואלו בה' ט"צ פס' דתגלחת נוהגת באנשים ולא בנשים ובפ"א מה' מלכים כ' דאין מעמידין אשה מלך שנא' מלך ולא מלכה ומ"ש מלך מכהן ומעתה מ"ש התו' אשה היינו כהנת ונכרי דנקטו אשגרת לישנא הוא ובכן ניחא מה שהק' השע"ה על מהרש"א מהתו' דנזיר דנקטו ג' ע"ש דהתו' כאן דלא נקטו אלא אשה ונכרי ועיקר דבריהם אאשה ונכרי דנקטו אשגרת לישנ' אבל התוס' דנזיר נקטו נמי קטן ויכול להיות דכוונתם אקטן

ובמ"ש התו' אפשר על ידי קטן מק' דאם כן