משמרות כהונה חלק ב קצב

ובאיסורא דרבנן לא אמרינן חנ"נ כמו שהוכיח הפר"ח בסי' צ"ב סקי"ז ולכן כתב בסתם יינן לא בעי תחילה משום דלא אמרינן חנ"נ באיסורא דרבנן ואף דסתם יינן חשיב יש לו עיקר מן התורה כמו שכתב הגהמ"י בפי"ו מה' מ"א מ"מ כבר מסיק הפר"ח דאפי' באיסורא דרבנן דיש לו עיקר מן התורה לא אמרי' חנ"נ

דף ע"ד ע"א גמ' ליתני חמץ בפסח. קשה נימא מתני' ר' יוסי הגלילי היא דס"ל חמץ בפסח מותר בהנאה ומכח קושיא זו נר' דאפילו לריה"ג אסור מיהא מדרבנן והוי כסתם יינן דאינו בטל כמ"ש התו' ועפי"ז יש לעמוד עמ"ש בקידושין דנ"ו ע"ב בד"ה המקדש ועיין למהרש"א ז"ל בפרק כל שעה דכ"ט ע"ב בפירש"י ע"ש וממ"ש רש"י במשנתנו דאתיא כמ"ד בב"ח אסור בהנאה אין להוכיח כלום דר"ש דס"ל בב"ח שרי בהנאה אפי' איסור דרבנן ליכא כדמוכח בחולין דקי"ו ע"א דאמרינן מתני' דלא כר"ש ע"ש

תוס' בד"ה הא תנא וכו' וי"ל דודאי גבי חתיכה וכו' עכ"ל עיין להתוס' בחולין ד"ק שכ' דלפ"ז צ"ל דלמעוטי ממש קאמר ולא דלא איירי בהו ע"ש. ולפ"ז קשה בדבריהם כאן שהרי לקמן כ' דלאו למעוטי ממש קאמר וכבר עמד בזה מהר"ם לובלין ז"ל ע"ש. ואפשר לומר דלמסקנא דתרתי אית ליה נקט בב"ח לאשמועי' דאסור בהנאה ודלא כר"ש דס"ל דשרי בהנאה

בא"ד וליכא למימר דבא לאשמועינן וכו' עכ"ל. פי' גבי בב"ח במשהו ומאי דאמרינן תרתי אית ליה היינו אשארא וכה"ג כתב הר"ן במשנתנו גבי יין ודוקא גבי בב"ח דאיכפל תנא ותני ליה והתוספות דמק' בתר הכי ביין לא ניחא להו למימר כן לקושטא דמילתא ומן האמור י"ל דעת רבותיו של רש"י שהביא במשנתנו דבשר בחלב במשהו דס"ל דוקא בב"ח אמרינן כן מכח דאיכפל תנא ותני ליה והנה הר"מ בפי"א מה' מ"א כתב דהשותה יין במשהו לוקה וכ' מרן בכ"מ דנ"ל ממשנתנו וה' דינא דחיי לאוין קמ"ח כ' דנ"ל ממשנה דלעיל דע"ג ע"ש והוא פלא דמה ענין אלו המשניות דאיירי בתערובת ללמוד מנייהו למלקות בעיניה והרי בב"ח קחשיב בהדייהו ולענין מלקות בעי' כזית כדאי' בפ' כ"ה דק"ח וצ"ע

ע"ב בד"ה רבא וכו' בגחלת או באבן רכה וכו' נראה דדבריהם אתו גם לפירש"י בשמעתין דבעי ב' חותמות וכ"נ מדבריהם בפ' א"מ ע"ש. מ"מ ת"ד בשולח לחבירו ואינו עתיד לראותם אבל בנותן לאומן דעתיד לדאוסם א"צ אלא חותם א' וכמו שחילקו התוס' לעיל בפ' א"מ ולהכי כ' דבגחלת או אבן רכה סגי

דף ע"ה ע"ב מתני' את שדרכו להטביל פי' רש"י כגון שנשתמש בו בצונן ע"ש וטפי הי"ל לפרש כלים חדשום דבנשתמש צונן בעי הדחה כדתניא לקמן ובמתני' לא הוזכר אלא טביל' ונראה דהוצרך לפ' כן לר"ש. דאתקיף אמילתא דכלים חדשים ולא אסיק אדעתיה בריית' דלקמן כמ"ש מהרש"א ז"ל וע"כ דמפ"ל למשנתנו בנשתמש בצונן וכדפירש"י

גמ' דהא ישנים ולבנן כחדשים דמו וכו' הא דלא מייתי גם מהגעלה נראה דבהגעלה נשאר משהו ולא הוו כחדשים דלא נפלט לגמרי אפי' בכלים דסגי להו בהגעלה ויותר נראה דס"ל להגמ' דעיקר קרא דכל דבר אשר יבא באש הוא בתשמישו ע"י האור דבעי ליבון דכן הוא פשטיה דקרא ומניה ילפינן לכל מילי דכבולעו כך פולטו ולכך מייתי טפי מליבון ועמ"ש בנימוקי לת"כ פרק י"ר פרשתא י"ה ומזה קשה עמ"ש התוס' בפסחים דמ"ד ע"ב דכלי מדין דאסר רחמנא איירי אף בבלועין מיין לנזיר ע"ש דהא יין היתרא בלע מקרי כמו קדשים דלקמן דע"ו דמקרי' היתר' בלע אף דאסורין לזר ובהיתר' בלע אף בתשמישו ע"י האור סגי בהגעלה כדמסיק הגמרא לקמן בשפודין ואסכלאות וקרא קאמר כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש משמע כדרך תשמישו כך דרך הכשרו דבעי ליבון ובע"כ דלא איירי בהיתרא בלע ולפמ"ש הפנ"י שם דנ"ל כלי נזיר מכל דבר אשר יבוא במים תעבירו במים ע"ש ניחא שפיר. ומן האמור תשובה מוצאת למה שהק' המפרשים בסוגיא דפסחים שם דיליף ט"כ מבב"ח ודאי דחידוש הוא והדר קאמר דיליף מגיעולי גוים דמאי יליף מג"ג נימא טעמא דקרא דאסר ג"ג משום בב"ח דאי רוצה הישראל להשתמש בשר חיישי' שמא נשתמש הגוי חלב וכן להפך ובב"ח חידוש ולעולם ט"כ בשאר איסורין לית לן עכ"ד ועיין בספר בשמים ראש סי' כ"ט בהגהת כסא דהרסנא ע"ש ועפי"ה ניחא שפיר דאי משום דחיישי' שמא נשתמש הגוי בשר או חלב הוי היתרא בלע וסגי בהגעלה אפי' דתשמישו ע"י האור וקרא קאמר כדרך תשמישו כך דרך הכשרו ואי קשיא דניחוש שמא הגוי בישל כבר בב"ח בכלי זה הא לא הוי תו חידוש כיון שכבר נאסר נעשה כשאר איסורין וילפי' מניה שפיר שאר איסורין וה' אור חדש שם תי' לקושית המפרשים דהגמ' מייתי מכלי היין כמ"ש התוס' שם ע"ש ודבריו לא יכונו למ"ש הר"ן בהלכות בסוגיין והרא"ש בתשו' כלל י"ט סי' ו' דכלי היין אינו פוגם בשהיית י"ב חדש ע"ש ועיין להפמ"א ח"א סי' נ"ז וא"כ אי מכלי היין מייתי הגמ' מאי קאמר חידוש דעול"פ שרי והכא אסורין

גמ' עד שלא יטביל ועד שלא יגעיל וכו' לכאור' הי"ל להתוס' בד"ה מגעילן להוכיח מכאן דטבילה מהניא קודם הגעלה דאי איתא אמאי אצט' לומר עד שלא יגעיל כיון דעדיין לא הטביל וכבר תני עד שלא יטביל ולפמ"ש התוס' בד"ה וכולן י"ל קצת

תני חדא אסור וכו' הא דלא מוקי לה בבן יומו ואידך ברייתא דשרי באינו בן יומו י"ל ראי איתא דבאינו ב"י שרי ולא גזרינן אטו ב"י גם בכלים חדשים עד שלא הטביל לא גזרינן אטו הגעלה וברייתא קתני עד שלא הטביל אסור והיינו משום גזירה דהגעלה וכמ"ש התוס' בד"ה וכולן אלא ע"כ דאפי' אין ב"י אסור ולכך גזרי' שפיר בעד שלא הטביל

דף ע"ו ע"א גמ' גזיר' שאב"י וכו' יש מפ' דלא גזרינן הא מילתא בגמרא ומ"מ הדברים מוכרחים מברייתא גופה דלא שרי אלא דיעבד דהא קתני וכולן שנשתמש בהן ולא הוו צריכין קצת מן הראשונים להביא ראיה דקדירה שאב"י אסורה לכתחילה מפירכא דרבי אמי בפ' כ"ה ועיין לרלב"ח סימן

כתב הר"ן ז"ל בסוף שמעתין שהוכיח הרמב"ן ז"ל דכ"ש אף שאין מבשל מבליע ומפליט מהא דאמרי' קערה שמלח בה אסור לאכול בה רותח אף שאין במליחה משום מבשל כדאי' בפ' כ"ג וכ"ע הר"ן ז"ל דלא אמרו אלא במליחה משום מעבד אבל משום מבשל ליכא ע"ש ויש לצדד בכוונתו אי אית ביה משום מבשל מדאורייתא או מדרבנן ומדברי הפר"ח ז"ל בי"ד סימן ס"ח נראה שהבין בכוונתו דאסור מן התורה ע"ש ואי איתא מדברי הר"ן בפ"ק דביצה דלית ביה אלא איסורא