משמרות כהונה חלק ב קצא

בא"ד וכ"ת להאי גופיה אצט' דט"כ וכו' עכ"ל. בס' בשמים ראש סי' כ"ט בהגהת כ"ד הוכיח מדבריהם הללו דטעם הבלוע בכלי הוי כמו בעין ול"ד לבלוע באוכל דאי איתא דטעם בעלמא חשיב כמו הבלוע באוכל מאי מקשים התוס' אמאי אצטריך ג"ג נימא דאצט' דאי ממשרת הו"א ה"ד טעם ראשון אבל הבלוע בכלי דטעם ב' הוא דמהאיסור לכלי ומכלי להיתר שנתבשל בו מנ"ל ולכך אצט' ג"ג אלא ע"כ דהבלוע בכלי מפקד פקיד והוי כמו הממש ושוב דחה לזה דא"כ תק"ל בלא משרת הא ידעי' דצריך להכשיר הכלי משום ביטול איסור לכתחי' עש"ב ואי מהא ל"ק דכבר כתב הרשב"א בת"ה ופ' מרן בש"ע סי' קכ"ב דכלי הבלוע מאיסור ודרכו של הכלי להשתמש בו היתר מרובה בענין שלא יבא לידי נ"ט מותר לבשל בו לכתחי' ואין בו משום דאין מבטלין איסור לכתחי' ע"ש. וא"כ ה"נ אי בלא משרת וט"כ דרבנן אז מדאורייתא אף כמין בשא"מ חד בתרי בטיל ובודאי דרך כל כלי לבשל בו בענין שיהא רוב היתר נגד פליטתו וא"כ מדאורייתא שרי לבשל בו לכתחילה ולכך לא ק"ל אלא אחר דכתיב משרת דט"כ דאורייתא ועיין להתוס' בפ' כ"ש ד"ל ע"א ע"ש. אך עיקר ראייתו ל"מ דמ"מ תקשה משרת למ"ל נילף מג"ג במכ"ש וכ"נ מסוף דברי התוספות דעיקר קושיתם למ"ל משרת

ואולם עיקר סברא זו דבלוע בכלי הוי כמו הממש כבר הוליד אותה הפ"ת בסי' ק"ב גבי דבר שיל"מ וה' נודע ביהודה מ"ב חי"ד סי' וכבר כתבתי במ"א בפרט הלז על דבריהם והבאתי מה ששמעתי מק' משמיה דהרב מהרי"ט ז"ל דאי איתא דטעם הבלוע בכלי הוי כמו הממש היכי יליף בגמ' ט"כ מגיעולי גוים נימא שאני התם דהוי בעין עש"ב ולעת עתה חשבתי דרכי דאין מקום לקו' זו דגם אי הוי כמו הממש הרי הממש גופיה כשנתערב עם ההיתר שנתבשל אחר כך בקדירה לא הוי אלא נתינת טעם כמו חלב בבשר דנ"ט בעלמא הוא ואי איתא דט"כ לאו דאורייתא לא הוה צריך הגעלה לכלי מדין כיון דמדאורייתא בטיל ברוב ומותר לבשל לכתחי' ואין בו לתא דאין מבטלין איסור לכתחי' וכדכתיבנא אלא ע"כ דט"כ דאורייתא

פירש"י בד"ה וראויה לחמע וכו' של תרומה וכו' עכ"ל אבל של חולין אסור מכח התרומה ולא מקרי ראויה לחמע וק' דא"כ בכלאי הכרם מאי איכא למימר אלא ע"כ כיון דראוי לחמע אפי' באיסור מ"מ לא מקרי פגם

דף ע' ע"ב גמ' גגו של חבר וכו' עיין להר"מ בפי"ב מה' מטמא משכב ומושב דפ' בגגו למעלה שרי ובגגו בצד גגו של ע"ה אסור ועיין למרן הכ"מ שם דמה שהקשה גבי גגו של חבר בצד גגו של ע"ה לא כלום ומה שכ' לתרץ הוא לקושית דגגו למעלה שלא הזכירה בדבריו ועיין בה' מ"א גבי יין להכ"מ ולח"מ שם ומה שנ"ל ביישוב דברי הר"מ בגגו למעלה כמ"ש מרן בכ"מ ובגגין השוין גריס בברייתא אם ידו מגעת אסור והגמ' הכי מקשה מינה לרב טעמא דשוין הא משונים ביניהם שרי וקשיא לרב ומשני שפיר ועיין למהרש"א ז"ל מ"ש בשם העיטור וזכורני שה' חיים שאל ח"ב האריך בענין זה וכעת אינו מצוי אצלי

דף ע"א ע"א תוס' בד"ה ר' אשי וכו' צריך שיתן הנכרי וכו' שאנן סהדי וכו' עכ"ל. מדלא סגי להו בקנין חליפין שמעי' דקנין חליפין אינו קונה בגוי דלא כמ"ש התוס' בריש קדושין וכן הוכיח הש"ך ח"מ סי' קכ"ג סק"ל עש"ב וגם קנין חצר לא מהני בגוי דחצר דין שליחות אית לה ואין שליחות לגוי גם שמעי' מדבריהם דלא מהני קנין אגב בגוי דאי איתא כיון דמקנה ליה הקרקע אמאי לא מקני ליה הבהמה באגב ולא היה צריך לסמוך אסברא דאנן סהדי וכו' אלא ע"כ דלא מהני בגוי דלא כס' ריא"ז כפ' כ"ש בשמעתא דלמפרע הוא גובה ע"ש. באופן דלהתוס' לא מהני שום קנין בגוי אלא כסף או משיכה למר כדא"ל ולמר כדא"ל ומה שהוצרכו התוספות לכסף היינו לשי' רש"י שפי' פרדשני דורונות אבל לפמ"ש לעיל בד"ה פרדשני בשם ר"י דבמתנה סגי במשיכה לכ"ע לא היו צריכי לכסף אלא דבמתנה ליתנו לגוי ע"י משיכה סגי ועיין בש"מ בפ' הזהב דמ"ז ולהמח"א בה' מכירה סימן ב' בהגהת הרב בנו שם ע"ש וראיתי להמח"א שם סי"ג שתמה אמאי הוצרכו התוס' למי' אנן סהדי וכו' הא כיון שאין הדעת טועה בזה מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה כדאי' בפ' הספינה דע"ז ע"א ע"ש. ונר' דל"ק דמדין מתנה הוא לדעת רש"י דבעי' כסף מתנה גופה לא קניא בגוי כמו שנתבאר הן אמת דלפמ"ש ה"ה בפ' כ"ז מה' מכירה דין ה' בטעמו של דבר דהוי בדין הנזכר בפי"ג לוקח שאמר למוכר וכו' ע"ש נר' דלאו מדין מתנה ממש הוא וכ"כ בש"מ שם בפ' הספינה ובה' הטור בסי' ר"ך שכ' דאפילו לא נתן הדמים מחייבין אותו ליתן הדמים ע"ש אך דעת התוס' נראה דמדין מתנה ממש נגעו בה וכמו שכן דעת הר"מ כמ"ש המח"א שם

גמ' אוזפינהו והדר שקליה מינייהו. מכאן ק"ל לפמ"ש הריטב"א בחי' בפ"ק דקדושין דט"ז דאם זקף ע"ע דמי המקח בחוב בשטר או בק"ס הוי כנתינת מעות וקני ע"ש דלפ"ז אמאי הוצרכו לאוזפינהו הא פעמים שאין להם להמוכרים מעות לאוזפינהו והו"ל ללמדם שיזקוף הנכרי דמי המקח עליו והוי כנתינת מעות ועיין להמח"א הלכות קנין מעות סי' ה' ע"ש

דף ע"ג ע"א גמ' קמא קמא בטיל וכו' פירש"י ואיהו אסור בהנאה משמע דבשתייה אסור ולפ"ז צ"ל דס"ל לרש"י כמ"ש הר"ן ז"ל דכל מידי דאינו אסור אלא בשתייה אינו במשהו דאלת"ה מאי פריך הגמ' ממשנתנו

לא דנפיל היתרא בגו איסורא עמ"ש מהרש"א ז"ל בפירש"י ועיין להר"ן ז"ל בהלכות

ודע דמדברי רש"י מבואר דבנפיל היתרא גו איסור' אמרי' קמא קמא דהיתרא בטיל ודוקא בב"א הוא דאסור ומהתימה על מרן בב"י בסי' קל"ד דעמ"ש הטור דבנפיל היתרא גו איסורא לא אמרי' קמא קמא בטיל כ' פשוט הוא בגמ' שם ע"ש

מאן דמתני לה אמתני' לא בעי תחילה וכו'. הא דלא אמרי' חתיכה נ"נ כתב הר"ן דלא אמרי' כן אלא בבישול דומיא דבשר בחלב אבל הרא"ש כ' דכל דבר הנאסר במשהו לא אמרי' חנ"נ ע"ש. ומדברי התוס' לעיל דע"ב בד"ה אמר שכ' אם יש בחבית ס' מן היין שבכלי שיש בו נסך וכו' ע"ש נראה דס"ל דגבי יין אמרי' חנ"נ דלא כהר"ן וצ"ל דס"ל כס' הרא"ש וכ"כ בחולין ד"ק ע"ש. והנה מרן בש"ע פ' דביין גמור בעי תחילה ובסתם יינן לא בעי תחילה ולא ראיתי במפרשים שום אחד שכתב מהיכן יצא לו למרן לחלק כן ונ"ל טעמו דס"ל דטעמא דמ"ד בעי תחילה משום דאמרינן חנ"נ