משמרות כהונה חלק ב קצ

בהיתרא וגם הלוה ממעות השותפות בריבית קצוצה אי יכול הישראל לו' טול אתה הריבית ואני מעות ריוח אחר כנגדן מי אמרי' כיון דהכל מין אחד דשם מטבע חד הוא אע"ג דקי"ל בעלמא אין ברירה בדאוריי' הכא דאיסורא לא ניחא ליה דליקני אמרינן הוברר ולא אמרי' בנשתתפו אסור אלא בב' מינין דע"כ משותפין הן בכל מין ומין א"ד ל"ש ומצאתי למהרימ"ט ח"א סי' קי"ו בנדונו שאחד הקדיש סך מה ומסרו ביד הגזבר והתנ' עמהם שהמרויח יטול כל ימיו ששה למאה והלוו הגזברים ממעות ההקדש קצת מהם בר"ק לישראל דשרי כמ"ש הרשב"א ז"ל דאין יכול ליטול ממעות הריוח דהיתר כנגד הר"ק דאין בריר' בדאורייתא ולמר כן מדין נשתתפו דשמעתין ולא ירד לחלק בין מעות דמין אחד לדין נשתתפו דשמעתין שהם ב' מינין גם ראיתי למהרימ"ט שם שהתיר להדיא בישראל הנותן עיסקא לגוי והלוה אותם בר"ק לישראל מטעם דנכרי אדעתא דנפשיה קעביד ע"ש

דף ס"ה ע"א גמ' כי נתן נמי מתני' לעיתותי ערב וכו' והא דלא מפליג בדידה בין דאמר לעיתותי ערב ללא אמר לעיתותי ערב וכ"ש בשכרו ליי"ן דרישא משום דבלא אמר לעיתותי ערב אי נאסר כל השכר או לא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן ולא מעייל נפשיה בפלוגתא ועיין בתוס'

ע"ב גמ' שרייה רבא לזבוניה וכו' ע"כ בסתם יינן מדשרי לזבוניה וכ"כ הריטב"א ז"ל וק' מאי פריך מבגד שאבד בו כלאים נימא ש"ה דאיסורא דאורייתא ולכך אסר מס' שמא ימכרנו דס"ד לחומרא אבל הכא ס' דרבנן ולקולא ונראה דהתם נמי דרבנן דמדאורייתא בטל ומ"ש התוס' כיון דהאי היתרא וכו' לא בטל היינו מדרבנן דכוונת דבריהם הוא משום התר בהתר ל"ב וכמ"ש הריטב"א בחי' והאי מילתא דהתר בהתר הוא מדרבנן אך מדברי הא"ז שהביא ה' קול אליהו בסצ"ח בענין חוזר וניעור נר' דהא מילתא דהתר בהתר ל"ב מדאורייתא ע"ש ומ"מ מכאן ילה"ר להסוברי' חזו"ן בפסח דמהכא מוכח דהתר בהתר ל"ב ועמ"ש במ"א בפרט דשמא ימכרנו לישראל

תוס' בד"ה אבל עושה וכו' שהעומדים הם לועגים עכ"ל מה שפי' בכוונתם הר"מ לובלין ז"ל אינו נכון דקודם קבורה שרי כמו לסופדו בכלאים לכ"נ בכוונתם דלא ק"ל אמאי לא נקט ההוא טעמא דחדא מנייהו נקט אלא דקושיתם דה"ט דלועג לרש לא א"ש דמאי לועג איכא כיון דהשתא פטור לפ"ד ר"י ולזה כ' שהעומדים בזמן התחיה והם יש להם ציצית הם לועגין ע"ז כיון שאינו לובש וההיא שעתא איכא לועג כיון שהוא מחויב. אך ק' לדברי הר"י מגמ' בברכות די"ח ע"א בעובדא דר"י ור"ח דאמ"ל דלהכי היכי דלא לימרו למחר באין אצלינו וע"ש בתוס' שדבריהם לא יכונו לדברי הר"י וצ"ל לדברי הר"י דהוו ידעי דהנך מתים לא הו"ל ציצית

דף ס"ו ע"ב בד"ה רבא וכו' דהתם מיירי בריתא דפיטום וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל דפת חמה וחבית פתוחה דמיא לפיטום אבל פת צוננת וחבית פתוחה או איפכא ל"ד לפיטום והגמ' ידע לה דפלוגתייהו דתנאי בפת צוננת וחבית פתוחה או איפכא ולכך פריך לאביי תנאי היא דהא פלוגתייהו לאו בפיטום ומשני אביי דהא נמי בפת חמה וחבית פתוחה ורבא ס"ל דל"ד אלא לפת צוננת וחבית פתוחה אבל בפסחים ס"ד דפלוגתייהו בפת חמה וחבית פתוחה דדמיא לפיטום ולכך פריך מינה ללוי ע"ש

דף ס"ז ע"א תוס' בד"ה אמר וכו' ומסתמ' רבב"ח וכו'. ע"ג דרבב"ח משמא דר"י אמרה הוצרכו לומר ברבב"ח מסתמא משום דאיכא למי' דההיא ר' אבהו משמא דר"י ואפשר דרבב"ח לא ס"ל כן ואמוראי נינהו אליבא דר"י אך התוס' לקמן בד"ה אלא כתבו דפשי' דההיא דרבב"ח משום דחזי' לר"י וכו' ולא הוצרכו לומר מסתמא אלא כדברי ר"ד ע"ש וכבר עמד בזה מהרש"א ז"ל ונ"ל דהנה לקמן דס"ח אמר ר"י בפוגם מעיקרו מחלוקת ואבעיא לן בגמרא בהשביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור או בין בזו בין בזו מחלוקת ע"ש. והשתא להצד דבין בזו בין בזו מחלוקת ע"כ דרבב"ח משמיה דר"י ס"ל כן להלכה דאי לא"ה אמאי קאמר ל"ש וכו' ומוקי לה למתני' דלא כמאן וא"כ לצד זה הדברים מוכרחים בלא ההיא דרבי אבהו אבל להצד דהשביח ולבסוף פגם אסור לכ"ע ליכא לאוכוחי מדברי רבב"ח גופייהו והשתא י"ל דהתוספות כוונתם ליישב מאי דאמרינן מדברי כולן נלמד לכל הצדדים ובדבור זה קיימו להצד דהשביח ולבסוף פגם לכ"ע אסור ולכך הוצרכו לו' כרבב"ח מסתמא וכו' אבל התוס' לקמן קיימי להצד דבין בזו בין בזו מחלוקת וא"כ ע"כ דרבב"ח משמיה דר"י ס"ל כן להלכה ולכך לא הוצרכו לומר מסתמא אלא ברב דימי ומ"ש התוס' לקמן וחזי' לרבי יוחנן וכו' אין כוונתם לאוכוחי מזה לרבב"ח אלא דדבר בפ"ע הוא דגם ר' אבהו משמיה דר"י ס"ל כן וא"כ מסתמא בר"ד ס"ל כן וכמו שכן הוכיחו בדבור זה והא דלא כ' לקמן הראייה דר' יהודה כמ"ש כאן משום דתליא בגירסאות ודע דלפ"ד אלה צ"ל אף דנוכל לומר דרבב"ח לא ס"ל הא דר' אבהו מ"מ לא נוכל לומר דלא ס"ל ההיא דר"י דבפוגם מעיקרו מחלוקת כיון דלא אמרה אמורא משמא דר"י אלא דהגמ' הביאה משמיה דר"י גופיה ע"כ דליכא מאן דפליג וד"ז כבר למדנוהו מדברי התו' בכ"מ ועיין בפ"ק דתמורה גבי טריפה חיה ע"ש

ע"ב בד"ה ואידך וכו' והשתא כיון דס"ל לרבנן וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל עוד לרע"ק אמאי לא קאמר דס"ל כר"מ משום דהתם קיימי לשנויי דברי ר"י אליבא דרע"ק ור"י ס"ל בשמעתין עול"ף מותר ולמה שתי' ניחא בלא"ה משום דאף דס"ל אסור מכל מקום הוי חידוש ועיין למהרש"א ז"ל שם בפסחים עיין שם

דף ס"ח בא"ד הא פיר"ת בסמוך ה"ד כשהאיסו' בעין וכו' עכ"ל. דבריהם הפך גמ' ערוכה בפ"ג דשבועות דכ"א דמוכיח בגמ' דרע"ק לא ס"ל כ"ש למכות ממאי דאמר נזיר ששרה פתו ביין וכו' ע"ש וכבר דשו בו רבים וכל אחד לדרכו פנה ע"ש. ונ"ל דרע"ק קאמר התם לרבנן מדמפרש חייב סתם נמי חייב וכיון דרע"ק ס"ל האי סברא ע"כ דמחייב נמי אכ"ש אפי' על ידי תערובת כיון דאי מפרש לאסור עליו בפ' כ"ש ע"י תערובת בסתם נמי נאסר וגם בנזיר כן הוא דאם נזר בפי' מיין אפי' כ"ש ואפילו ע"י תערובת היה נאסר גם בסתם נאסר מיהו כל זה אי ס"ל כ"ש למכות ואכילה סתמא דכתיבא באורייתא היא בכ"ש אבל אי ס"ל דאכילה בכזית א"א לו' כן גבי נזיר דהא אכילה כתיבא משא"כ בשבועה וא"כ ברע"ק אי ס"ל כ"ש למכו' אז אוסר בנזיר אפי' כ"ש ואפילו על ידי תערובת אבל ר"ש י"ל דל"ל האי סברא מדמפרש חייב בסתם נמי חייב כנ"ל: