משמרות כהונה חלק ב קפט

רביעי בקדש ותי' דאינו עושה רביעי בקדש והביאו ראיה לזה ממתני' דשמן שצף דס"ל ההיא נמי בקדש איירי כדאיירי שם ברישא דמתני' ע"ש ועיין להתוספות בפ"ק דפסחים די"ד ע"ב שהביאו ראיות לזה ע"ש אך התוס' לעיל בד"ה אמר ר"פ כ' דבחבית של תרומה איירי וי"א דכוונתם להק' דג' דט"י פוסל ה"ד כיון שבחיבורין הוא בשעת נגיעה הו"ל כאלו נגע ברביעי

בד"ה דאי וכו' כי ההוא דזה יכול וזה א"י דפרק המצניע וכו' עכ"ל הכא פשיט"ל דמדמי' שאר דברים לההיא דפ' המצניע אף דהתם לענין מלאכה בשבת ובסמוך בד"ה הוא כ' ושמא יש לאסור דמשמע דמסתפקים בזה וע"ש בגמרא בפרק המצניע ועיין לה' שמחת יו"ט

דף ס"ב ע"א תוס' בד"ה והתנן וכו' וה"נ גבי שביעי' וכו' עכ"ל נראה דהיינו מדאמרי' לעיל בפ' ר"י לקח במעות יין יצאו מעות נכנס יין וא"כ מאי דתנן גבי שביעית לקוט לי בו שכרו אסור ל"ד ומותרין לאחרים ע"י מכירה ה"נ גבי יין שכרו אסור לדידיה אבל לאחריני שרי אפי' בלא מכירה ותי' דמשמע ליה מתני' וכו' ועיין מהרש"א ז"ל

בד"ה בדמיהן מקודשת משמע וכו' הא דלא נקט הק' ארישא בהדיא והוצרכו לדיוקי מסיפא משום דברישא י"ל דאיירי בלא ידעה ולא סמכה דעתה וכמ"ש התוס' בפ' האיש מקדש ולזה דייקו מסיפא מדלא אשכח גוונא דמקודשת אלא במכרן וקדש בדמיהן משמע דאפי' ידעה אינה מקודשת ודע דמ"ש בס"ד דגמרינן קיחה וכו' היותר נ"ל דצ"ל ועי"ל ותי' אחד הוא

ע"ב בד"ה שכרו וכו' כדאמרי' לעיל לא שרי וכו' עכ"ל היינו מברייתא דלעיל למשנה אחרונה דקתני אין דורכין ואפי' משנה א' לא שרי אלא משום דס"ל אינו נעשה יין עד שירד לבור אבל מעובדא דינוקא דלעיל דהיא מילתא דאמוראי לא ק"ל דבלא"ה פשיט שפיר מעובדא דרב חסדא ועיין מהרש"א ז"ל

בד"ה יאות וכו' אם היה ע"ה רוצה להקיף וכו' עכ"ל מכאן נראה לה"ר למה שנסתפקו האחרונים בקנה אתרוג ומשך אותו ולא פרע הדמים עד אחר יו"ט אי יצא בו מדאורייתא מי אמרי' כיון דפרע לו אח"כ איגלאי מילתא למפרע דשלו הוא א"ד השתא מיהא ביו"ט אינו שלו מדאוריי' דמעו' קונו' ד"ת ע"ע ואי איתא דלא קנה ולא יצא מדאורייתא מאי קאמרי התוס' דיכול להקיף כיון דהוא בעי ליה לצאת י"ח מדאורייתא מיהו י"ל דיקנה לו בחליפין דהוא קנין סודר דקנה מדאוריית'

דף ס"ג בד"ה ואינו חושש וכו' וק' מי הזקיקו וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל והנה לשי' רש"י ז"ל קושי' הגמ' היא משביעית ולא מיי"ן ומעשר דל"ד לדר' ינאי כמו שביעית אחר הביעור ופורע חובו דל"ד לדר"י לשי' רש"י ז"ל ומדוקדק שפיר הגמ' לקמן בדברי רבא דלא נקט אלא שביעית ומאי דאוקמה הגמ' בחנוני המקיפו אשביעית דוקא ומאי דקאמ' ליפלוג וליתני בדידה לאו דלא ליתני רישא דרישא אצט' ליי"ן ומעשר אלא דהכוונה דהוה ליה לאשמעי' דינא דאין מקיפו בשביעית אך מאי דקאמר תני טלו ושתו וכו' שתו ואני מחשב וכו' קשה קצת לשי' רש"י. גם מדברי רש"י ז"ל בד"ה ואני מחשב נר' דגם בבא דיי"ן צריך דוקא ואני מחשב ע"ש ולכן נראה דודאי הגמ' מעיקרא לא פריך אלא משביעית דמיי"ן ומעשר י"ל דל"ד לדר' ינאי אבל בתר דאוקימנא בחנוני המקיפו כיון דהברייתא איירי במקיפו וכללה גם מעשר ויי"ן ע"כ דס"ל דמעשר ויי"ן נמי דמי לדר' ינאי אלא דהמק' לא יכול להק' מינייהו וכן להנך אוקמתי וכ"ז לשי' רש"י אבל לשי' התוס' המק' פריך נמי מיי"ן ומעשר

בא"ד ואוקימנא אפי' עשאו אפותיקי עכ"ל נר' מדבריהם דלאוקמתא דזונה נכרית אה"נ לא משתעבד ולכך לא נקטו אלא אוקמתא דעשאו אפותיקי ואין להק' נימא דהמתרץ דמשני בחנוני המקיפו ס"ל כאוקמתא דזונה נכרית די"ל דר"ח הוא דמשני הכי ואיהו ס"ל כר"י דמעות קונות וע"כ דלא ס"ל כאוקמתא דזונה נכרית כמ"ש התוס' בד"ה בזונה ומעתה י"ל דעת רש"י ולא ק' קושית התוס' דס"ל כמ"ש התוס' בפרק הזהב דמ"ח דר"ח ס"ל נכרי וישראל שוין דקנו במעות וא"ש לר"ח גם אוקמתא דזונה נכרית או דס"ל כמ"ש הריטב"א בחי' דדמי למעילה דלא כמ"ש התוס' בד"ה והא וכו' אך התוס' בסה"ד לפי דרכם כתבו דגם לאוקמתא דזונה נכרית משתעבד ונ"ל דקושטא הוא דס"ל דגם לאוקמתא דזונה נכרית משתעבד אלא דלא הק' לשי' רש"י אלא לאוקמתא דקאי בחצרה דהיא מילתא דפשיט' דמשתעבד אבל לאוקמתא דזונה נכרי' יש מקום לדחו' דלא משתעבד וע"ד שכ' מהרש"א ז"ל בראש הדיבור ע"ש

דף ס"ד ע"ב בד"ה אין מפקידין וכו' הטעם כדפי' בקו' בהגהה וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דמ"ש התוס' לזמן מועט הוא קאי על חששא דהחלפה אבל אמגע נכרי מקפיד כיון דאין לו הנאה ע"ש ק' דא"כ מנ"ל לר"י דמגע גר תושב מותר נימא דאסור אלא דלא חיישי' כמו דלא חיישי' אמגע נכרי אחר כמ"ש התוס' דלפירש"י אין להוכיח וכו' ועמ"ש התוס' אח"ז התירו ר"י בפי' מוכח דעפ"י פי' הוא דיצא לו כן אשר ע"כ נ"ל בכוונתם דר"י לא ס"ל דטעם דלא חיישי' למגע נכרי משום דמקפיד כמו שהוסיף רש"י בפי' אלא דס"ל הטעם משום דבזמן מועט לא חיישי' דאתי נכרי מעלמא ונגע כמו דלא חיישי' להחלפה וחד טעמא אית להו דבזמן מרובה חיישי' לתרווייהו ומ"ש בפי' רש"י בהגהה על הטעם קאי וכ"מ בדברי הרא"ש ז"ל ע"ש

תוס' בד"ה תניא וכו' דהו"א דהדין הוא מטעם ברירה וכו' עכ"ל ובפ"ק דקידושין כ' דא"ל משום ברירה דא"כ אפי' באו לידו ע"ש וק"ל דהיכי תיסק אדעתין דטעמא הוא משום ברירה הא בב' מינין לא אמרי' הוברר כדתנן בפ"ב דדמאי מ"ט חבר וע"ה שירשו את אביהם ע"ה אומר לו טול אתה חיטין שבמקום פ' ואני חיטין שבמקום פ' אבל לא יאמר לו טול אתה חיטין ואני שעורים טול אתה יין ואני פירות הרי דבב' מינין לא אמרי' ברירה וכ"כ הרע"ב שם במשנה יו"ד גבי גר וגוי שירשו וכו' דיכול לו' טול אתה ע"ז ואני מעות אע"ג דב' מינין הם וז"ל ול"ד לחבר וע"ה וכו' דהתם הוי ירושה דאורייתא והוי כאלו באו לידו ע"ש וא"כ מגופא דמתניתין שמעי' דטעמא משום ירושת הגר דרבנן ולכך אפי' ב' מינין שרי. ונ"ל דהתוס' ס"ל דהכא בע"א ויי"ן כיון דאיסורא הוא באיסורא לא ניחא ליה דליקני כדאיתא במציעא דצ"ז ע"ב ולכך הכא אמרינן הוברר אפי' בב' מינין כיון דלא ניחא דליקני איסורא משא"כ בחבר וע"ה דהתירא נינהו ולכך כ' דא"כ אפי' נשתתפו נמי אלא ע"כ משום דירושת הגר דרבנן אבל בדאורייתא אפי' באיסורא לא אמרי' ברירה ויש להסתפק בנשתתפו ובמין א' אי יכול לו' טול וכו' במידי דאיסורא כגון ישר' וגוי שנשתתפו בסחורות וקנה הגוי והרויח