משמרות כהונה חלק ב יח

במהרש"א מ"ב מיהו מהא דקצותה את כפה ק' אפילו לשיטת התוס' וצ"ל לפ"ד המקשה ודאי פליגי תנאי בהכי אלא דפריך מנ"ל דר"י ור"נ ל"פ באית ליה פסידא כיון דתנאי פליגי בהכי דמאי דאמרי' באית ליה פסידא ל"פ דברי סתמא דגמ' הם ולא דברי ר"י ור"נ גופייהו גם מאי דאמרי' גבי עובדא דגרגותא ותא אפי' למ"ד וכו' לאו סיומא דדברי ר"נ נינהו אלא דברי הגמ'

עו"ש מאי זה וזה פיאה לפוטרו מן המעשר הר"ם בחבורו כ' סתם זה וזה פיאה אף דפ' עביד איניש ד"ל ועיין להפר"ח בס' מ"ח ובמאי דהתניא בהמפקיר כרמו פטור מן המעשר עיין לה' שע"ה בה' לולב דף צ"ז במ"ש בדברי הר' מנוח ז"ל ע"ש

ע"ב והתניא נשברה כדו וכו' י"ל אמאי לא פריך דר"י אדר"י דחכמים דבריית' הוא ר"י וכה"ג הק' התוס' בפ' האומנין דף פ"ב ע"ב ע"ש וי"ל דפלוגתא דברייתא איכא לאוקמא במפקיר נזקיו וכדלקמן ופלוגתא דמתני' בדלא אפקרינהו ובנתקל פושע ועי"ל דלא כ"כ התוס' שם אלא מכח משמעות הסוגייא דלקמן באוקמתא דאביי דפלוגתא דמתני' היא גופה פלוגתא דבריית' וא"כ חכמים היינו ר"י אבל השתא לאקשויי על אוקמתא דרבה י"ל דלאו היינו ר"י ע"ש בתוס'

תוס' בד"ה אמר וכו' וא"ת והא ר"י א"ל וכו' עכ"ל לפמ"ש הרשב"א ז"ל גבי נתקל בקרקע ונשוף באבן דמ"ד נתקל פושע לאו היינו פשיעה דמחייב עלה ש"ח ע"ש לק"מ קושי' התוס' והגמ' שם דפריך דר"מ אדר"מ משומר שכר הוא דפריך. מיהו ק"ק לדברי הרשב"א ז"ל מגמרא שם באוקמתא דשבועה זו תקנת חכמים דפריך אלא מאי משתבע משתבע דלא שברה בכוונה ולפ"ד הרשב"א ז"ל טפי היל"ל משתבע דלא פשע פשיעה גמורה דמחייב עלה ש"ח ועוד ק' דבגמ' לקמן דף צ"ט ע"ב קאמר אלא הא ר"מ ומייתי ברייתא דנשברה כדו לחייב אפילו בחנם משום דנתקל פושע ע"ש ועמ"ש מהרש"א ז"ל כאן ודבריו מוכרחים הם בגמ' גופה שם דפריך דר"מ אדר"מ נוקמה למתני' בנפשרה וכן לפמ"ש התוס' לעיל דף כ"ז בד"ה לשמואל דנתקל בדבר אחר לא הוי פושע לכ"ע נוקמה למתני' שם בכה"ג אלא עכ"ל דא"כ ק' בדברי ר"י הא אונס גמור הוא

בד"ה והתניא וכו' דתקלת מימיו הוא ולא אדם וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז א"צ למ"ש התוס' בד"ה ואונס דמתני' בתקלת מימיו איירי וי"ל דמ"מ ק' אגמ' מנ"ל למילף ממיתה נילף מנזקי אדם ע"כ הוצרכו לומר דבכה"ג אפי' גבי אדם פטור אבל הכא הגמרא גופה מחלק בין נזקין למיתה אלא דפריך מברייתא דאיירי בשאר נזקין ולא באדם וע"כ משום דמתני' בשאר נזקין נמי איירי. והנה מדברי התוס' משמע דאיירי נמי בנזקי אדם ובהכי ניחא לאוקמתא דרבה דאצטריך תרי מילי במתני' לקה בחרסיה והוחלק דחדא באדם וחדא בבורו דהיינו הוחלק וחדא לרבותא דר"מ דאפי' בבורו מחייב כאונסין וחדא לרבותא דר"י דאפי' באדם פטר באונס כה"ג ולכן אביי כי דחי אוקמתא דרבה דלאו באונס איירי הוצרך לומר בתרתי פליגי ליישב תרי מילי דמתני' כיון דלאוקמתא דרבה הוה ניחא מאי דתנן תרי מילי ובהכי ניחא לי קישור דברי התוס' דבתר הכי הק' מאי פריך מולנערה דלכאורה אין מקום קושי' זו כאן אלא בגמרא לעיל דפריך מולנערה וכו' ועפי"ה ניחא שפיר דלעיל י"ל דמאי דתני במתני' תרי מילי חדא להי"ל פנאי וחדא ללא הי"ל פנאי דהיינו לקה בחרסיה שלקה בעת השבירה וא"כ ל"ק קושי' התוס' אבל השתא דמשנו רבנן דהוחלק היינו תקלת מימיו וא"כ מאי דתני תרי מילי הוא לאדם ותקלת מימיו ולעולם דתרווייהו בהי"ל פנאי ומק' שפיר אלא דמן האמור א"צ למ"ש התוס' בד"ה אמר דרבה לא בעי לאוקמא כאביי משום שנשברה כדו משמע דנשברה מאיליה וכו' ע"ש אלא די"ל בפשיטות משום דלאוקמתא דאביי כדי ליישב תרי מילי דמתני' צ"ל דפליגי נמי במפקיר נזקיו ורבה גופיה ס"ל לקמן דף מ"ט גבי פלוגתא דריש' ורע"ק דמפקיר בורו ורשותו לכ"ע חייב וא"כ לדידיה ליתא לאוקמתא דמפקיר נזקיו וע"כ הוצרך לאוקמה במתכוין להוריד דלפ"ז א"ש מאי דקתני מתני' תרי מילי

דף כ"ט ע"א בד"ה פליגי וכו' וכן משמע מדאמר במפקיר וכו' עכ"ל פי' דאי חד טעמא ובמפקיר אחר הפשיעה כ"ע חייב ואחר האונס כ"ע פטור היכי קאמר פליגי במפקיר וכו' ועיין מהרש"ל ז"ל אבל ק' נימא דפליגי במפקיר אחר האונס דלר"מ חייב אפי' מפקיר אחר האונס ור"י פוטר בזה אבל אחר הפשיעה כ"ע חייב וסיפא דמודה ר"מ בקנקנים הוא בשעת נפילה וכה"ג כ' רש"ל לקמן בתוס' בד"ה מדמתני' ע"ש והשתא ר"מ מחייב במפקיר בכל ענין ולכך נקט סתם פליגי במפקיר נזקיו משום ר"מ דהא השתא נמי לפ"ד התוס' דר"י אפי' בפשיעה מ"מ ר"מ דוקא בפשיעה ודנקט סתם משום ר"י וי"ל ועיין מהרש"א

בד"ה מדמתני' וכו' חד טעמא כדפי' וכו' עכ"ל לפ"ז מאי דקאמר מדמתני' בתרתי סיומא דדבריהם ולאו דברי המקשה כדפירש"י דהקושיא בבריית' גופה קשיא כיון דמ"ע פליגי בתרתי ולפ"ז מ"ש רש"ל דהומ"ל באחר נפילה פליגי אלא דלא הוצרכו וכו' ע"ש ליתא דודאי הא עדיפא דהוה א"ש מאי דקאמר מדמתני' בתרתי וכו' דהוו דברי המק' כפשט' דגמ' והעיקר כמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש

ע"ב בד"ה ור"י וכו' ומודה בקנקנים וכו' עכ"ל ועיין למהרש"ל ז"ל ומדבריו מבואר דיכול להיות דפליגי לאחר נפילת האונס ור"מ מחייב אפי' לאחר נפילת אונס וס"ל נתקל פושע וא"כ פליגי בנתקל פושע אלא דברייתא לא איירי אלא לאחר נפילה ופליגי בלאחר נפילת האונס וק"ל לפ"ד מנ"ל להגמרא דלר"י פליגי בתרתי ובחד טעמא דילמא ר"י הק' דברייתא לא איירי אלא בלאחר נפילה ופליגי לאחר נפילת האונס ופליגי נמי בנתקל פושע אלא דברייתא לא איירי אלא בלאחר נפילה והכריחו לר"י למימר הכי מכח קושי' הגמ' לעיל גמלו היכי מ"ל ודחיקא ליה לאוקמא באתקיל ואתקילא ולפ"ז נוכל לומר דר"א בחד טעמא ולא כאביי דהשתא אזדא ליה הכרח התוס' שכ' דא"כ ר"י היינו ר"א. והנה הרי"ף ז"ל מפרש דאביי בחד טעמא מוקי לה והיינו ר"י עיין בהרא"ש ז"ל ולפ"ד אביי ור"א ור"י כולהו מוקמי לה בחד טעמא ור"י היינו ר"א וצ"ל לפ"ז דהשתא דמוקי הגמ' ר"א כדאביי היינו לפום מאי דס"ד לקמן דר"א ס"ל מפקיר נזקיו לאחר נפילת הפשיעה חייב אבל למסקנא דמסיק לקמן דר"א ס"ל פטור ע"כ מוקמינן לדר"א בתרתי פליגי ורבנן פטרי אפי' לאחר נפילת פשיע' והשתא למסקנא אביי ור"י מוקמי לה בחד טעמא ור"א מוקי לה בתרי טעמי כנ"ל. ואכתי ק' בדעת הרי"ף דא"כ מאי קאמר מאי מתכוין איכא הא איכא לאוקמא