משמרות כהונה חלק ב קפז

וכו' וקמבעיא ליה וכו' עכ"ל ההיא בעיא דמכשירי דרמי ב"ח כבר נפשטא לעיל מק"ו מאתנן ולא הו"ל לפרושי אלא בעיא דשנוי במחובר וצ"ל דדעת רש"י דאי נקטינן פשיטותא דלעיל מק"ו מאתנן שוב אין מקום לבעיית שנוי משום דאמרינן דיו וכמו שהק' התוספות לעיל בד"ה יש ע"ש וא"כ ע"כ דרמי ב"ח דבעי בשינוי משום דלשי' אזיל דבעי במכשירי ולא שמיע ליה פשיטות' דאתנן ולכך פירש"י כאן תרתי בעי משום דהא בהא תליא ונ"ל דזה דעת הר"מ דפ' לבעיא דשנוי דלעיל לקולא משום דס"ל דלרב' דפשיט מאתנן לבעיא דמחובר לגבוה נפשטא גם בעיא דשנוי במחובר והא דפ' בבעיא זו דתכלת לחומרא משום דס"ל דזה לא' הוי שינוי אלא דהבעיין היא במכשירי וכבר נפשטה דמכשירי קרבן כקרבן וע"ש להכ"מ ודוק

דף מ"ט ע"א תוס' בד"ה הא רבנן וכו' עמ"ש רש"א ז"ל ומה שהניח בקושי אינו מובן דנימא דר"א גופיה שאני ליה ואכתי י"ל דלא כאביי ונר' דסמך אמאי דאיתא בפ' כ"ש דכ"ז דאההיא מתני' דעצים תניא וכן היה ר"א אוסר בכל איסורין ע"ש. וא"כ מדר"א נשמע לרבנן דשאור ומאי פריך אימור ובהכי ניחא פשטא דשמעתא דמאי דמייתי מדר"א דעצים הוא לדחוי דלא נימא ר"י שני ליה וכיון דע"כ לרבנן נימא לא שני להו נימא גם לר"י כן אלא ע"כ דהגמ' סמך אההיא ברייתא דבפ' כ"ש ומדר"א נשמע לרבנן ומ"מ קושי' מהרש"א י"ל דהגמ' מק' דמנ"ל לו' מדר"א נשמע לרבנן ומ"מ אכתי קשה במ"ש התוס' בד"ה אלא וכו' דנימא ההיא דשרי ר"א ורבנן ע"ש דהא ר"א אוסר בכל התורה כדתניא בפ' כ"ש

דף נ"ג ע"ב גמ' ואין אדם אוסר דבר שאין שלו עמ"ש המח"א בנימוקיו להר"ן כאן דמה שאוסר ע"י מעשה אינו אלא מדרבנן ע"ש ומגמרא בחולין דמ"א ע"א אין נראה כן ובמ"א כתבתי בזה

פירש"י בד"ה ה"ק אם עתידין וכו' לפיכך נאסרו וכו' עכ"ל האי לפיכך דקאמר חוזר אאם. עתידין לחזור דברייתא אבל של אמוריים טעמא אחרינא אית בהו. משום דהוי ע"א של ישראל כדקאמר בסמוך

דף נ"ד ע"א תוס' בד"ה מתקיף וכו' וא"ת וכו' י"ל דלא הוזכ' וכו' עכ"ל הא דלא כ' בפשי' דכיון דמקרא דנערה ילפי' דתיהרג ואל תעבור מרוצח א"כ ע"כ דאיירי באנסוה להביא עליה ובכה"ג לא הוי קרקע עולם ופיטרה אותה ממיתה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר משום די"ל דמה דילפי' הוא על הבועל וגרסי' יהרג ואל יעבור והתוס' בסנהדרין הביאו. גי' זו ע"ש ולעולם לא איירי בגוונא דקרקע עולם

בד"ה הא וכו' והר"מ בס' המצות וכו' עכ"ל לפ"ד הר"מ הללו גם רבא ס"ל כס' ר"ז דהעיקר תלוי בפיטור המיתה דלא כמ"ש התוס' בדבור שלפ"ז דאל"ה אמאי מוקי לה בפרהסיא ומה שקשה בדברי הר"מ הללו מאי פריך בסנהדרין דס"א לרבא מברייתא דהמן נוקמא בפרהסיא עיין בתוס' שם ובחי' שם

דף נ"ה ע"א בד"ה לוקחין וכו' שאפי' נגע נכרי בקילוח וכו' עכ"ל והיינו למסקנא דמתני' כמשנה א' אבל למאי דאוקי' בפקוקה ומלאה ע"כ אינו דין אחר ול"ג ואינו וכן מ"ש בס"ד דנאסף אל התפוח וכו' הוא למסקנא לפירש"י דמשיבה בגת עצמה הוי המשכה אבל לפיר"ת שכ' התוס' בד"ה אמר א"ש אפי' למאי דאוקי בפקוקה ומלאה

בד"ה ירד וכו' משמע מתוך פי' וכו' עכ"ל היינו ממ"ש רש"י אחרי כן דמשמע דהנגיעה בבור היא אחר שנפסק הקילוח דליכא ניצוק ואח"כ כ' די"ל דאיירי בלא נפסק הקלוח דאיכא ניצוק וכן ר"י דהוכיח מגמ' דגורגתני בא להוכיח דאיירי בלא נפסק הקילוח דלא כפירש"י

בא"ד סמיך אהא דשמעי' ליה וכו' עכ"ל ושינויא דגמ' הכי הוא מתני' כמשנה א' וכיון דאם נגע בו הנכרי במה שבגת אינו אוסר גם אינו נאסר משום ניצוק דס"ל השתא דטעמא דניצוק משום דחשבי' כאלו נגע במה שלמעלה דלא כר"י לקמן בדיבור זה אבל לרב הונא כיון דנאסר במגע נאסר גם בניצוק ולעולם מתני' בלא נפסק הקלוח ולכך לא מקשה רב הונא דניצוק חיבור אמתני' אלא באמצעות דברי ר"ה דהמשכה וצ"ל דס"ל להתוס' השתא דטעמא דאסרי' בהחזי' הגורגתני ובלא החזיר שרי ולא אסרי' משום ניצוק משום כיון דס"ל למתני' דמה שבגת לא הוי יין אינו נאסר בניצוק דלא כר"י דמפ' משום ניצוק בר ניצוק דאל"ה מאי קושיא לר"ה דס"ל ניצוק חיבור

בא"ד שאינו נאסר מכחו כיון שאינו עדיין יין וכו' עכ"ל הוצרכו לטעם זה למשרי אפי' בנגיע' כדכ' אחר זה. ועיין בהרא"ש ז"ל

ע"ב בד"ה אבל לא בוצרין וכו' וה"ה דהומ"ל וכו' עכ"ל אין להקשות לפ"ז אמאי אין דורכין בישראל כיון שכבר נטמא מבצירה ליכא מסייע כמ"ש התוס' בדבור שלפני זה די"ל דשמא לא היו כלים טמאים והגת הוא דטמאה והוי מסייע דספיקא כמו שנראה מלשונם

בד"ה אמר וכו' אבל ר"י פי' וכו' שהירוש' אסר וכו' עכ"ל משמעות פשט דבריהם דחששא דר' חנין למשנה א' דשמא החזיר גורגתני היא שכיחא ולא מדמי' לה חששא דהמשכה ומתחי' עיקר הוכחתם מהירוש' היא ממימרא דדורכין דהיא למשנה אחרונה ור"י ס"ל דההיא המשכה שאני דנעשה יין אמנם י"ל עוד דר"י ס"ל דגם ר' חנין אמשנה אחרונה קאי ומחששא דהמשכה ולא מחששא דהחזרת גורגתני ואף דר' חנין קבע דבריו בירוש' אמתני' י"ל דמוקי מתניתין כמשנה אחרונה ומאי דקתני השאר מותר הוא בלא נגע כאין לפרש שכ' התוספות לעיל ירד וס"ל דניצוק אינו חיבור אבל גמרין ס"ל ניצוק חיבור ולכך הוכרח לאוקומי משנתנו כמשנה אחרונא ולכ"ע למשנה א' אפי' העלים עיניו דליכא כלל חששא דהחזרת גורגתני וניחא השתא מה שיש מקשים בדברי התוס' לעיל בד"ה והשאר וכו' דמאי מקשים מגת של אבן דפ' בתרא הא בהעלם עין אסור ולפי"ה ניחא דהתוס' לעיל מקשי' לפר"י דמפרש דהירוש' מוקי מתניתין כמשנה אחרונה ולא חיישינן להחזרת גורגתני כלל

דף נ"ו ע"א גמ' תרצה נמי להך קמיית' וכו' : הא דלא תרצה לבתרייתא משום דמתניא בי ר' אושעיה עדיפא טפי מהך קמייתא כיון דתרוייהו ברייתות וי"ל מאי מק' התוספות בד"ה לימא וכו' אמאי לא משני מתני' וכו' הא מתני' עדיפא ולא מתרצי' לה מקמי ברייתא ונראה דדעתם דפי' בעלמא ולא הגהה דעד שירד פי' ויקפה וכ"נ ממ"ש