משמרות כהונה חלק ב קפו

למה"ש ולכך קתני כל הפרצופים מותרין חוץ מאדם דליכא פרצוף שור ונשר ואריה אלא בחיות והוא כלול מד' פנים אבל השתא דאמרת דאין איסור אלא דוגמת החיות אבל דוגמת מה"ש וחמה ולבנה שרו אמאי פרצוף אדם אסור ומשני הפרצוף אדם מאותי נפקא ולפ"ז למסקנא דכל דוגמת של מעלה כחמה ולבנה אסורין א"צ לקרא דאותי אלא דנ"ל פרצוף אדם משום דהוי דוגמת מה"ש מיהו ק' דלעיל דמ"ב ע"ב מייתי אביי פרצוף אדם מדר"י מקרא דאותי והא למסקנא א"צ לזה כיון דחמה ולבנה אסורין וע"ש בגמ' וצ"ל דלמסקנ' צריך לדרשא דאותי משום דל"ל עורף והיינו דלא קאמר אביי לא באוקמתא דמדור של מעלה ואף דכ' התוס' בד"ה לא אסרה משום דכולהו אמת מ"מ אי איתא דתו ל"צ לדרשא דאותי הול"ל אלא ומאי דלא ניחא ליה למי' כס' המקשה דפריך אלא מעתה דאדם נפיק ממה"ש משום דמ"ל דדרשא דאותי דרשא גמורה ומדאצט' למכתב אותי משמע דלא נפיק ממה"ש ואם כן כיון דדרשא גמורה היא גם רבא מודה בה וזה נ"ל כוונת התוס' בד"ה לא תעשון דכ' וי"ל מדל"ק אלא וכו' ע"ש ורבים נתחבטו בו ולפמ"ש דבריהן ברורין בלי שום גמגום אלא דהו"ל להביא ראיה מגמרא לעיל וכדכתיב'

תוס' בד"ה לא וכו' ש"מ שלא היה חוזר וכו' עכ"ל עיקר דבריהם שלא היה חוזר מאיסור משמשין דאפשר לעשותן כמותן דלכאורה נר' דחזר בו וברייתא דאסרה מדרבנן וכ"מ דבריהם דוק ותשכח ועיין מהרש"א ז"ל

בד"ה שוחק וכו' דע"כ לרבנן אף שחיקה וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים ומהרש"א ז"ל הגיה בדבריהם ועוד דע"כ ומקשים בין לרבה בין לר"י ע"ש ומ"מ הקושיא הוא לרבנן איך יבערו כמו שמבואר בדברי התוס' והא דלא ק"ל ארבה דס"ל דשחיקה מועלת בשאר נהרות מברייתא דלא נתכוון. אלא לבודקן וכו' משום די"ל דרבה אליבא דר"י הוא דקאמר דשחיקה מועלת בשאר נהרות אבל לרבנן כי היכי דחיישינן לזבל ברוח ה"נ חיישי' לזבל בשאר נהרות וקושי' ר"י לרבנן היא דלדידכו אף בשאר נהרות ל"מ ותי' לבודקן וכו' ע"ד שפי' התוס' לקמן בד"ה אמר ולרב יוסף דשחיקה ל"מ בשאר נהרות אפילו לר' יוסי כמ"ש התוס' מדקתני ים דהוא ים המלח צ"ל דלר' יוסי בעגל זריה לרוח הוות דאי למים ל"מ וע"ד פירש"י ז"ל ומשנו ליה רבנן דלמים הוה ולבודקן ולא נשאר מהזהב כמ"ש התוס' לקמן ולכך לא ק"ל להתוס' אלא לרבנן במאי יבערו וכו' ודברי התוס' לקמן אתו אליבא דרבה אלא דאכתי ק' לרב יוסף קושי' א' שהקשו התוס' לקמן בד"ה אמר וי"ל. אך מה שפי' רש"א ז"ל בתחי' דבריו דההיא דלבודקן וכו' גמ' הוא דקאמר לה ואליבא דרב יוסף דלרבה א"צ לזה ע"ש תימה דאליבא דרבא איך יפרש קושית ר"י לרבנן וע"כ דמפרש לה דסבר ר"י דזריה הוות בעגל ופריך לרבנן ומשנו ליה דבמים הוות ומהכו אף אליבא דרבנן בשאר נהרות ולרב יוסף ל"מ בשאר נהרות ולכך אצט' לבודקן וע"כ ר' יוסי סבר דזריה הוות בעגל דהא לרב יוסף ל"מ שאר נהרות אף לר' יוסי ומשנו ליה רבנן לבודקן ולא נשאר מן הזהב וכו' א"כ לפ"ז מ"ש התוס' בד"ה אמר דרבי יוסי ידע לה דבמים הוות ופריך לרבנן לא אתי לא לרבה ולא לרב יוסף ועיין להתוס' בפסחים ולמהרש"א ז"ל שם

דף מ"ד ע"א גמ' ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכו'. ק' דילמא עשו איזה מעשה בגוף הנחש וע"י מעשה אוסר דבר שאינו שלו ועיין בגמ' לקמן דנ"ג ע"ב דקאמר מכדי ירושה וכו' ואין אדם אוסר וכו' ועיין להר"ן בהלכות שם ולהמח"א בנימוקיו להר"ן שם ע"ש

תוס' בד"ה והלא וכו' ומסתמא לא השליכו לים המלח עכ"ל. יל"ד מאי ק"ל אי איתא דלים המלח אמאי כתתו הא לים המלח בעיניה מהני לרבה בפסחים כמו שהביאו התוספות לעיל וצ"ל דמקשי' לרב יוסי דבעי שחיקה בים המלח אבל לרבה לא קשיא דלים המלח א"צ כתות ומשאר נהרות לא קשה דאפי' לרבה ל"מ שחיקה בשאר נהרות לרבנן אך לפמ"ש מהרש"א ז"ל לעיל בד"ה שוחק בפי' קמא דלרבה מהני שחיקה אפי' לרבנן קשה גם לרבה משאר נהרות והתוס' דנקטו ים המלח נקטו כן אליבא דר"י. א"נ י"ל דהכי ק"ל דילמא לים המלח והא דכתת כדי לפרסומי מילתא כמ"ש רש"י ז"ל ועיקר קושיתם היא דלא היה צריך הגמ' להא דקאמר אין אדם אוסר דבר ש"ש ועמ"ש בתוס' לעיל בד"ה שוחק ע"ש

דף מ"ה ע"א מתני' ר"י הגלילי אומר וכו' עפירש"י ז"ל ונראה דלשי' ה"פ דמתני' מ"מ אשרה אסורה דריה"ג ס"ל דלעולם ממעטי' מתחת עץ כמו מעל ההרים ולהכי ק"ל כיון דאיכא מיעוטא דעץ רענן היכי כתיב ואשריהם תגדעון הא ממעטי' מעץ רענן ואי גלי קרא דלא מעטי' מניה א"כ למאי אתא ולהכי קאמר מפני שיש בו תפיסת ידי אדם וכיון דהטעם כן הוא מוקמי' מיעוטא דעץ רענן בעלה מאליו דשרי כמ"ש התוס' לקמן אבל אי לאו ה"ט כולהו שוין ואמ"ל רע"ק דלסי' הוא דאתא ומהשת' א"צ לשום טעמא ולרע"ק כיון דליכא מיעוטא מחד קרא דאשריהם תשרפון מרבינן נטעו מתחילה לכך ונטעו ולבסוף עבדו וקרא דאשריהם תגדעון לדרשא אחרינא כדלקמן משא"כ לריה"ג כיון דאיכא מיעוטא צריך תרי קראי לאסור הנך גווני ולכך נתחכם רש"י ז"ל ונקט בדברי ריה"ג קרא דאשריהם תגדעון ובדברי רע"ק קרא דואשריהם תשרפון ולקמן דאמרינן דריב"י כרע"ק לאו כרע"ק לגמרי שהרי רע"ק אפי' דהרים וגבעות לסי' כדקאמר כ"מ שאתה מוצא הר גבוה וכו' אבל ריב"י מיעוטא דהרים אמת הוא וכדמוכח לישניה דריב"י ע"ש וכיון דמיעוטא דהרים אמת לא אמרי' רענן לסי' אלא אחר דאיכא תרי קראי משא"כ לרע"ק וס"ל דעלה מאליו נ"ל מהרים כמ"ש התוס' וכ"מ מדברי רש"י שם ע"ש ובהכי ניחא קושית התוס' לקמן בד"ה ור"י וכו' ע"ש וקושית התוס' בדמ"ו ע"א בר"ה אמר וכו' ע"ש

ע"ב גמ' נ"ל מאשריהם תגדעון איזהו עץ וכו'. לכאורה שפת יתר הוא הא דקאמ' איזהו עץ וכו' דכיון דאיכא קרא יתירא סגי לן בהכי ודוחק לומר דנתכוון לתת טעם למה שהוצרך לומר אח"כ אלו לא נאמר וכו' ולא קאמר איפכא וא"ש בריית' כפשוטה אלא נראה עיקר דאיכא לאוקמה תרי קראי לצטעו מתחי' לכך ואתא לנטעו אילן ונטעו גרעין ולזה קאמר דמלישנא דתגדעון נ"ל נטעו ולבסוף עבדו דאי נטעו מתחי' לכך אפילו נטעו אילן כולו אסור כיון דבשעה שנעשה בו תפיסת ידי אדם לשם ע"א היה תלוש ובהכי ניחא שפיר דברי רש"י ז"ל בד"ה האי ואשריהם וכו' ע"ש במהר"ם לובלין ז"ל:

דף מ"ז ע"א פי' רש"י בד"ה תכלת דכהנים