משמרות כהונה חלק ב קפה

וכו' עיין תוספ' בפ"ג דבכורות דף ך' ע"ב בד"ה חלב וכו' ע"ש

בא"ד וההי' דבכורו' מיירי וכו' הא דלא ניחא למי' מיעוט חשוב גם גבי חלב עיין בגמ' בבכורו' ד"ך במאי דפריך דר' יאושע אדר' יאושע ע"ש

דף מ"א ע"ב גמ' בעי רב אשי וכו' לכאורה בעיא זו שייכא גם אליבא דרבנן דלפי הצד דכ"ע זילו באפיה וכו' אסור כמו ההיא דהוסיפו עליהן אלא דהפוסקים השמיטוה

תוס' בד"ה אמר רבא וכו' אבל ק"ק הלשון וכו' ומאי פריך וכו' עכ"ל דבריה' סתראי נינהו דממ"ש ק"ק הלשון משמע דאלישנא היא דק"ל אבל קושית הגמ' א"ש לכ"ע ואח"כ נקטו לישנא דמאי פריך ובאמת דנראה דקושטא הוא דקושי' הגמ' א"ש ולשון מאי פריך דנקטו מגומגם ולפמ"ש מהרש"א ז"ל במסקנ' התוס' דקושי' הגמ' דפריך דכפרים למפלחינהו וכו' הוא מכח דלא נקטו רבנן אינו נעבד וכו' ניחא שפיר דתרתי קא ק"ל חדא דהלשון מי איכא מ"ד ק' ועוד מאי פריך כיון דכ"ע לגוי עבדי להו נימא דקושטא כן הוא דכפרים לגוי עבדי להו ומאי פריך הגמ' ולפ"ד מהרש"א ז"ל ניחא שפיר במסקנת התוס' מאי דשינוי פי' באלא אי איתמר דבגזירה פליגי ולא כ' דבאי נעבד או לא איירי כלישנא קמא משום דא"כ תקשה בכרכים לל"ב כדקשיא לן בכפרים לל"ק ועיין להמש"ל בפ"ז מה' עכו"ם מ"ש בדברי התוס' אלו ולפמ"ש מהרש"א ז"ל אין מקום לדבריו גם לפי דרכו קשיא נימא דבאי אתמר פליגי אי נעבד באותו מקום דר"מ או לא ולכ"ע גזרי' שאר אטו אותו מקום דבחד מקום לא יוכחש ע"כ נראה עיקר דרך מהרש"א ז"ל מיהו ק"ק אמאי הדר ביה הגמרא מל"ק דהול"ל כל"ק ופליגי בגזירה אי גזרי' או לא ויסמי מכאן מאי דנקט בל"ק מ"ט לגוי עבדי להו דהא השתא נמי בל"ב ע"כ דל"ג אלא דכפרים ד"ה אסורין ותו לא כי היכי דלא תקשה מה שהק' התוס' בועוד קשה וכו'

בד"ה אמר שמואל וכו' והיטב יש לידע שברים של צלמים דלא נקטי מידי בידייהו וכו' עכ"ל כצ"ל ופי' דק"ל דאפי' הוה מפרשי' סיפא דתבנית יד בע"א מכל מקום שמעי' נמי דשל צלמים נמי אסורין דחיישי' שמא מאותן צלמים דנקטי מידי בידייהו ואותן צלמים נעבדים תדיר כמו של כפרים דמודו בהו רבנן וכמ"ש מהרש"א ז"ל ולזה כ' דהיטב יש לידע צלמים דלא נקטי מידי בידייהו וליכא לספוקי בנקטי ועפירש"י לקמן בע"ב בד"ה ומקשי' וכו'

ע"ב גמ' הכי השתא התם אימור וכו' שמא ביטלום וכו' לפמ"ש התוס' לעיל בד"ה א"ש דטעמא דשברי ע"א מותרין משום דרוב שבירות להיתר דשברוהו עכו"ם ונשתברה מאליה מותרין וליכא אלא מיעוט לאיסורא דהיינו שברה ישר' ואף דהסברא נותנת דשברה ישר' משום דשברה עכו"ם ומאליה לא שכיחי מ"מ אי איתא דשברה ישראל הוה מבער ליה ומכח הך סברא הוי שברה ישראל כמו חד מהנך ואז הוי רוב שבירות להיתר ע"ש. קשה דא"כ לר"י דמאליה אסורה הוי רוב שבירות לאיסור דהיינו שברה ישראל ומאליה וא"כ מאי קאמר הכא אימור ביטלום דר"ל אימור שברה גוי הא מיעוט הוא ולא הוי ס' שקול ולא מצט' לס"ס כמ"ש התוס' בכתובות ד"ט ע"א ע"ש. ואפשר דלר"מ דחייש למיעוטא מצט' לס"ס שפיר והתוס' בכתובות לא כ"כ אלא לרבנן ולפי"ז במיעוט חשוב דאפי' לרבנן חיישי ליה כמ"ש התוס' לעיל מצרפי' ליה לס"ס ועמ"ש במ"א בפרט הלז אך לפ"ז קשה קושית התוספות כאן דתקשה לרבנן ולא יתורץ כתי' הגמ' ועמ"ש לקמן דמ"ב ע"א בתוס' בד"ה ספק ע"ש אח"כ נזכרתי שכמדומה שזה ימים ראיתי קושיא זו על התוס' בכתובו' מסוגיין בס' עדות ביעקב

גמ' התם ס' וס' הוא וכו' פירש"י ואף דאסור מדרבנן בהא סמכי' על חזקת חבר ע"ש הא דלא ניחא ליה למי' משום דהוי ס' דרבנן וכמ"ש התוס' משום דאזיל לטעמיה דפי' אין ס' מוציא מידי ודאי משום דאיתחזק והיכא דאיכא חזקת איסור אפי' ס' דרבנן לחומרא ועיין להש"ך בי"ד סי' ק"י בפרט זה ועיין בחי' בפסחים

דף מ"ב ע"א תוס' בד"ה מפני וכו' שהיה ראשו ממלא וכו' עכ"ל ומאי דפריך מהא ברייתא להא דאין ס' מוציא מידי ודאי ולא משני ש"ה דהוי ס' טומאה בר"ה וטהור משום דאפי' ס' טומאה בר"ה היכא דהוחזקה הטומאה אלא דס' אי פנו אותה טמא ודוקא בס' דלא הוחזקה טומאה הוא דמטהרי' וס' האהיל הוי לא הוחזקה דס' אי היתה טו' כאן במקום שהאהיל והא דמשני כעין נפל ולא מוקי לה בבור רחב וס' אי האהיל והוי ס"ס משום דאי איתא דאיכא ס' שמא לא האהיל אמאי הוצרך למתני' חולדה וברדלס בלא"ה נמי הוי ס' טומאה ה בר"ה וטהור וכקושית התוס'

בא"ד דסתם חור שרצים יש בהם פ"ט וכו' עכ"ל פי' דסתם חור יש בו פ"ט מצד החור למקום חוץ ממקום שנכנסו החולדה וברדלס דכן דרכם ואף דמצד הבור ג"כ יש בו פ"ט לא נטמא הבור דדרך הטומאה לצאת ואין דרכה ליכנס וכדתנן בפ"ג דמסכת אהלות במתני' דביב ע"ש בהר"מ פ"ה ע"ש ועיין מהרש"א ז"ל ועיין להתוס' בפסחים ע"ש

בד"ה נכרי וכו' וצ"ל מדלא משני וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דישראל ששפה בין לצורכו בין לצורכה הנכרי לא יאמר היא גופא לא מצלא וכו' דמימר אמר לצרכה הוא ודוקא בנכרי ששפה הוא דמיפלגי' בהכי והגמר' לקמן דנקט לצרכה משום דעיקר הקושיא היא מנכרי אלא משום דאיכא למי' נכרי שאני אמרי' דסמיך אישראל וכן משמע דברי התוס' לקמן ע"ש

בד"ה ספק וכו' מ"ש משברי צלמים וכו' עכ"ל נר' דמשמע להו דאפילו לר"י איכא לספוקי בנשתברה מאליה שמא יאמר הנכרי היא גופה לה מצלא והיינו מדאמרי' לעיל בשברי צלמים לר"י דשרי בס"ס ס' אי בטלים דהיינו שברה נכרי והא רוב שבירות לאיסור לר"י דישראל ומאליה איסורא נינהו ולא מצט' לס"ס כמ"ש התוס' בכתובות ד"ט אלא ע"כ דאפי' בנשתברה מאליה איכא לספוקי במימר אמר וכו' וניחא מה שהקשי' לעיל בד"ה הכי השתא ע"ש ולזה ק"ל הכא נמי נשתרי בס"ס ולהכי הביאו משברי צלמים ולא ק"ל רישא אסיפא ותרצו דהכא ליכא אלא חד טעמא וכו' ועיין למהר"ם לובלין ז"ל ועיין להמש"ל בפ"ח מה' עכו"ם שנסתפק לר"י אי איכא לספוקי בנשתברה מאליה במימר אמר וכו' ופשיט לה מדאמרי' לעיל בשברי צלמים ס"ס וכו' ע"ש ודו"ק

דף מ"ג ע"ב בד"ה אלא מעתה פרצוף אדם תשתרי וכו' פי' בשלמא אי לאו אביי ניחא דכל הפרצופים של מעלה כגון מה"ש ואופנים אסורין וחיות נמי אסורין אלא דבפרצופים של חיות שהם שור נשר וכו' בעי' ד' פנים כיון שהחיות של מעלה כן הם ואדם דאסור אפילו לבדו משום דדמי