משמרות כהונה חלק ב קפד

כרבנן אבל מרבא מוכחי שפיר דש"מ דהלכה כן ועיין בהרא"ש ז"ל:

דף ל"ג בא"ד כי שמא נתן בהן הנכרי יין ואינו ניכר עכ"ל לשון שמא שכתבו קשה לשמוע דהא ודאי נתן בהן הנכרי בשעת זפיתה וכל דבר שמכניסו לקיום אפילו שעה גזרו ואין לומר שכ"כ לרב זביד דס"ל דיין של שעת זפיתה דאזיל לאיבוד לא מנסך דהא כ' בס' התרומה בשם ר"ת דדוקא בנודות הוא דאמרי' דאזיל לאיבוד אבל בקנקנין אסור ע"ש. וכ"נ מדברי התוספות לקמן בד"ה האי שכתבו דטעמא משום דזוהמת העור. מבטלת היין ע"ש וצ"ל דניחא להו למימר דאיכא למיחש ליין הרבה דהוא עיקר האיסור ולא לומר משום דילפי' שעה וכו' כיון דמוכח בגמ' בפרק השוכר דלא שמעי' הא מילתא אלא מעובד' דרבא דגולפי אבל ל' הרא"ש ז"ל שמא נתן יין מועט ומטעם דאפי' לפי שעה ע"ש וע"כ דס"ל אפי' בקנקנים משתרי מטעם דאזיל לאיבוד דלא כמ"ש סה"ת אבל בדעת התוס' כבר הוכחתי דס"ל כס' סה"ת ועכ"ל בכוונתם כמ"ש ודלא כמהרש"א ז"ל ע"ש מיהו י"ל דלא כתבו התוס' דטעמא משום זוהמת העור אלא לרב אשי דדחי מי דמי וכו' אבל לרב פפי דס"ל דגבי מילתא נמי אזיל לאיבוד ה"ה דאמרי' כן בקנקנין והתוספות בדיבור זה קאי לרב פפי וכן הרא"ש ז"ל אבל לרב אשי ניחא בפשי' דודאי נתן יין בשעת זפיתה ול' הר"ן בהל' דודאי נתן בו יין בשעת זפיתה ע"ש נר' דס"ל דלכ"ע בקנקנין מיתסר דאל"ה הול"ל דאיכא למיחש לאשמועי' דחיישי' בכה"ג לרב פפי ונר' דהר"ן לשי' אזיל דהסכים לפי' הראב"ד ז"ל דהא דאזיל לאיבוד היינו ביין של ישר' ע"ש בהר"ן בגמ' בסמוך ודע דהרא"ה בס' ב"ה כ' גבי עובדא דגולפי דגזרו לפי שעה דוקא בודאי אבל בס' לא חיישינן כיון דגזירה דרבנן היא בלפי שעה והרשב"א במ"ה כ' דאפי' בס' גזרו ע"ש ומדברי הרא"ש הלז גם מדברי התוס' לפ"ד מהרש"א ז"ל נר' דאפי' בס' חיישינן דלא כהרא"ה ז"ל

ע"ב בד"ה קוניא וכו' וע"ק מי גרע חפוי אבר וכו' עכ"ל לפום ריהטא נר' דמקשים על ירוקא וכו' דאסור אמאי מי גרע וכו' ולפ"ז ע"כ דס"ל דבכל מתכות אפי' מכניסן לקיום שרי דהא באין מכניסן לקיום שרי כמ"ש לעיל בשם ר"ת אך קשה מאי מקשים מי גרע וכו' הא הגמרא יהיב טעמא דירוקא משום דמצריף לכן נראה דעיקר דכוונתם להק' גבי חמץ בפסח אמאי סוויי ואוכמי אסירי בהגעלה ולפ"ז אין להוכיח דעתם בכלי מתכות דמכניסו לקיום אבל בכלי זכוכית יש להוכיח מדבריהם בדבור זה דאפי' מכניסן לקיום לא בעו עוי וכ"כ הטור בסי' קל"ה דלכ"ע כלי זכוכית דמכניסו לקיום לא בעי ערוי ובמתכות פלוגת' דרבוותא ועיין להתוס' בכתובות ד"ט ע"ב ע"ש

דף ל"ד בד"ה שאינה וכו' אבל תנור וכיריים שאסורין וכו' עכ"ל עיין להתו' בזבחים שם שהק' גם מתנור שהוסק בקליפי ערלה ועיין להתוס' בע' כ"ש ד"ל ע"ב ובמהרש"א ז"ל שם ועיין במ"ש בחי' שם

דף ל"ה ע"א מפני שמעמידין בעור קיבת נבלה. עיין להרשב"א בתה"א דפ"ו דאפילו הראב"ד דס"ל דלא הלכו בדברים הללו אחר ג"ט משום הרחקה מתרץ בקושי' התוס' דלא נקט משום בשר בחלב משום דצונן מדרבנן הוא וספיק' דרבנן לקולא ע"ש שמעי' לכ"ע בדוקא נקט הגמ' נבלה ועיין להר"ן בהלכות ותמהני אמ"ש הרשב"א בתשו' ח"ג סימן רי"ד והיא התשובה שהביא מרן בב"י סי' קל"ד דהטעם דלא בטיל בששים משום דדוקא בדבר המתערב דרך מקרה הוא דבטיל אבל בדבר שנוהגין לערב לא בטיל כענין ר' מיני מרינס וכ' דאיסור גבינו' משום בשר בחלב עש"כוות לא מצינו דלא נקט הגמ' אלא נבלה וכל הראשונים כולם בהסכמה אחת דלא חששו משום בשר בחלב ולכך לא אסרום בהנאה ועיין להמג"א סי' תמ"ב

ע"ב תוס' בד"ה וליפתן וכו' עיין פסקי תוס' והרב שבות יעקב ח"א סי' נ"ו תמה ע"ד ממתני' בפ' כ"צ דע"ה ע"ב ועמ"ש בחי' בחולין דק"ח ע"ב ע"ש

דל"ו ע"א ושמן דניאל גזר עליו וכו'. מרן בב"י ץ ר"ס קכ"ג הק' ע"ד הרשב"א דכי גזרו על יינן משום בנותיהן ל"ג אלא בשתייה דאמאי אצטר' תלמידי שמאי והלל למגזר על יינן הא כבר דניאל גזר עליו ותי' דס"ל כשמואל דעל לבו שם ולכל ישראל לא הורה ומשמע דאיין נמי קאמר דלא הורה ע"ש. והוא תימה דהא מארה דהאי מימרא דיינן ופתן ושמנן מי"ח דבר הן הוא רב ואיהו ס"ל דלכל ישראל תורה והתוס' בשמעתין כ' דה"ג הומ"ל מיינן אלא משום דאשמן קאי נקטיה ומשמע דכי משני דניאל גזר בעיר והם גזרו בשדה איינן נמי איכא לשנויי הכי אך ק"ק בדברי התוס' דאימא דלא ק"ל איין משום די"ל דניאל גוזר ולא קבלו ובשמן הוא דק"ל משום דא"כ מאי אסהדותיה דרב וצ"ל דס"ל דאי קבלו בשמן כדשמעינן מאסהדותיה דרב גם איין קבלו וכ"נ מירוש' שהביא רש"י ז"ל בקדושין דס"ט ע"ב דלכך נקרא נחמיה התרשתא מפני שהתירו לו יינן של גוים ע"ש נר' שהיה אסור להם מהזמן ההוא:

- דל"ז ע"א גמ' והו"ל באם מתי גרידא מלישנא משמע דאם מתי מודה בה ר"י ואינו כן דכיון דס"ל ומנו של שטר מוכיח עליו גם באם מתי פליג עליו ונראה דאיירי באם מתי ואין זמן בגט ואע"ג דתיקנו זמן בגיטין מ"מ בכתב השנה לחוד סגי כדאיתא בפ"ב דגיטין ואיירי בכתב השנה לחוד ומת בתוך השנה ועמ"ש בא"הע סימן ע"ד הרמ"ה בענין זה דזמנו ש"ש מוכיח עליו ע"ש

ע"ב תוס' בד"ה דיקרב וכו' לאו משום דאית ליה טומא' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל דהנה בשינויא דר"ן ע"כ מאי דקאמר דיקרב מסאב ע"כ כל בחבורין קרי ליה דיקרב כיון דעדיין הא' נוגע במת וא"כ י"ל דגם לאוקמתא קמייתא כן הוא ומאי דקאמר דיקרב בדיקרב היינו שלא בחבורין ופריך דיקרב בדיקרב דאוריית' ולא ס"ד מקר' דהנפש הנוגעת ומשני דההו' קרא דכל אשר יגע הוא בחבורין אבל שלא בחבורין כתיב קרא דטו' ערב וכולה חדא אתמהא היא ועיין להתוס' בנזיר שם

דף מ' ע"א תוס' בד"ה ובדגי' וכו' ותימ' דאם כן כי משני וכו' עכ"ל לא ידענא מאי ק"ל לשי' רש"י ז"ל כיון דמסיק דדוקא צירן אבל גופן בעינן ראש ושדרה לכ"ע ומתני' דדגים בגופן מיירי ומ"ש וקשיא לתרוויהו היינו ר"ל דלתרוויהו בראש ושדרה סגי בגופן ונהי דלתי' התוספ' ל"ק מצד זה די"ל דהגמ' השת' ס"ל כמ"ד בסמוך דבגופן פליגי לשי' רש"י לק"מ

ע"ב בד"ה כל וכו' כדאמרי' גבי ראהו נפל למים