משמרות כהונה חלק ב קפג

מב"ח לא א"ש דמאי דאמרי' בר"פ ס' אכל דר"א לא בעי חמ"ח היינו ר' אלעזר ולא ר' אליעזר כמ"ש התוס' בדי"ח ע"א ע"ש

תוס' בד"ה ור"א וכו' הומ"ל וכו' עכ"ל נ"ל לתרץ דהו"א ל"א לא חייש לרביעה אלא בשאר קרבנות ולא בפרה דדמיה יקרין וכמ"ש בגמ' לעיל לרבנן ועיין בתוס' לעיל

דף כ"ו ע"א בד"ה עכו"ם וכו' ואפי' ברשות ישראל וכו' עכ"ל נראה בכוונתם דבעי' תרתי ברשותה ועע"ג דאל"ה למ"ל למתניתין ברשותה ולפי"ז מ"ש שלא להניח וכו' בבית ביד וכו' היינו בבית ישר' וכן הבין מהרש"א ז"ל ולפי"ז מה שאסרו מזמן שכיבה היינו אפי' ברשות ישראל אבל הט"ז בסי' קנ"ד ל"ג ביד והבין בכוונתם דק"ד ברשות הגוי ולפי' זה צ"ל דמאי דקתני מתני' ברשותה היינו משום דסתם רשותה ישראל יוצא ונכנס ועיין פיסקי תוס' ובהכי מקום יש לישב מ"ש הר"מ בפ' ט' מה' עכו"ם מתני' כאורחה והשמיט תנאי דאחרים עע"ג ע"ש

ע"ב גמ' קסבר להכעיס מין הוא פירש"י והא תני ליה מינין ומדלא פי' מגופה דכיון דס"ל מין לא הוה קרי ליה מומר נראה דאפי' למ"ד מין הוא מומר נמי מקרי ולא קאמר אלא דדינו כמין ועיין בחי' בפ"ק דחולין די"ג ע"ב ע"ש

תוס' בד"ה וחד וכו' תימה וכו' עיין להריטב"א ז"ל ועמ"ש בי"ד סי' ב' דין ה'

בד"ה איזהו וכו' ופ"ה שם דמותרת אף באכילה וכו' עכ"ל הא דהוצרכו להביא פירש"י משום דאיכא לאוקמה בגוי ומותרת בהנאה קאמר דבאכילה אסור דשחי' גוי נבילה כדאיתא בפ"ק דחולין ולעולם ישראל עע"ז שחי' לע"א כדס"ד בקושיתם לזה הביאו פירש"י דמדשרי באכילה מוכח דבישראל איירי אבל קשה דהיכי שרי באכילה הא זו סברת רב ענן שם בחולין ד"ד ואיתותב וצ"ל דדוק' מומר לע"א הוא דאמרי' שם דאסורה ולא נעשה מומר אלא עד ג' פעמים וכדכתבו התוס' שם די"ד ע"ש וג' גווני איכא כומר ומומר ועע"א פעם אחת ולא משמע להו לחלק לענין עע"א דהוי שחי' לע"א בין פ"א לג' פעמים ולכך הוצרכו לאוקמה בכומר ועיין בחי' בפ"ק דחולין די"ג ע"ב בתוס' ומהרש"א ז"ל שם ע"ש

דף כ"ח ע"א גמ' ת"ש החושש בשיניו וכו' ת"ש ד"י וכו' ק' מכאן לס' הרשב"א ופ' מרן בש"ע א"ח סי' שכ"ח בשם י"א דחולה שאין בו סכנה מותר אפי' ע"י ישראל שהוא שבות דרבנן וא"כ נימא דלא הוי מכה של חלל אלא חולה שאין בו סכנה ומאי פשיט ועיין להט"ז שם

דף ל' ע"א . אלונתית מותרת פירש"י בהנאה נר' דבאכילה אסורה משום בנותיהן אך רש"י לעיל גבי יין מבושל כ' דשרי בהנאה והתם אפילו באכילה שרי מדשתו שמואל שמואל ואבלט וכמ"ש רש"י גופיה לקמן בעובדא דשמואל ואבלט וע"כ דכוונת רש"י דמהגמ' לעיל אין הכרח אבל מההוא עובדא מוכרח דשרי' באכיל' וא"כ אפשר דאלונתית ומבושל שוין בדינייהו ועיין להט"ז סי' קכ"ג סק"ד ע"ש

ע"ב תוס' בד"ה ומטמא וכו' וק' דמה חידוש וכו' עכ"ל רש"י ז"ל גופיה הרגיש בזה וכתב לדיוקא דדוקא טומאת משקה ולא אדם וכלים ואפשר דקושיתם ארביעית קאי דיתירא היא אך לשונם לא משמע כן

בא"ד ת"ל משום מגע נכרי וכו' עכ"ל לכאורה לפי טעם זה דעשאום כזבים מטמא אפי' בכ"ש דמ"ש מההיא דברכו' דטומאת ידים דרבנן ומטמא בכ"ש וא"כ לשון תיפוק לי שכ' אינו מדוקדק

דף ל"ב ע"א תוס' בד"ה והא וכו' ולפ"ז אין לגרוס וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"א ז"ל לפי' קמא ע"ש. ל"ק דלפי' קמא גם מכירה לנכרי הוי רוצה בקיומו של איסור ע"י ד"א ובפי' בתרא הוא דחידשו דכיון דרוצה הנכרי בקיומו של הבלוע על ידי שרוצה להכניס לתוכן יין הוי רוצה בקיומו ממש וכן משמעות כל דבריהם

בא"ד הלכך יש פוסקים וכו' עכ"ל. מהרש"א ז"ל פי' דהיש פו' אלו לא גרסי מ"ש קנקנים דלפי אותה גי' כל היכא דליתיה בעיניה לית בה לתא דרוצה בקיומו ע"ש ולפ"ז ע"כ הטעם דקנקנים שרו משום דרבנן לא החמירו לאוסרן בהנאה ודוקא בדרייני הוא שהחמירו וע"כ בחמץ דאסירי בהנאה אסור משום דרוצה בקיומו ומ"מ לא יתכן מ"ש דאין נראה לר"ת מדקאמר ליתיה לאיסורא וכו' דהא לאותם פו' לית להו האי גירסא גם התוס' אחר שמישבים הגי' כ' דברי היש פו' אשר ע"כ נר' דגם לפי' הגי' דמ"ש מקנקנים ס"ל להיש פו' דהגמ' טעמא יהיב למה לא החמירו בקנקנים כמו בדרייני משום דליתיה לאיסורא בעיניה והכל הוא קולא בסתם יינם דלא אסרו הכלי בהנאה ולכך רוצה בקיומו שרי כיון דמותר בהנאה אבל חמץ דאסור בהנאה גם הכלי יש לאסור רוצה בקיומו אף דליתיה לאיסורא בעיניה ודחי ר"ת דגם בחמץ כיון דליתי' לאיסור' בעיניה שרי הכלי בהנאה ומ"מ לכל הפו' דעת ר"ת דהכלי של חמץ ובב"ח שרי בהנאה ולית בה לתא דרוצה בקיומו ומטעם זה הוא דהתיר דבר יבש כגון תבואה ומה שאסר דבר לח נראה הטעם משום דגזר שמא ישהה בתוכו והוי כבוש ופלט ובלע מפליטת הכלי אבל דעת היש פו' דכלי חמץ אסור בהנאה ואית ביה משום רוצה בקיומו ודוקא היכא דעביד מעשה בכלי אבל להשהות הכלי של חמץ בפסח לית ביה משום רוצה בקיומו כיון דלא עביד ביה שום מעשה ועיין בפסחים ד"ל ועיין להפר"ח בא"ח סי' ג"ן ואתה תחזה שעפי"ה דבריו תמוהים גם עיין לה' קול אליהו ח"א חי"ד סי' ז"ך

ע"ב בד"ה והיוצא וכו' ומפר"ת וכו' עכ"ל. מדברי רש"י נר' דלרבנן שרי בהנאה ולדידיה ק' קושי' התוס' ונ"ל דס"ל דלרבנן אסור מדרבנן ולעיל גבי יין ה"ק כיון דאיכא אסמכתא מקרא החמירו רבנן לאסור סתם יינן מדרבנן וגבי בשר הנכנס דקאמר דלא כר"א היינו דאי ר"א היא כיון דסתם מחשבת כותי לע"א א"כ אסור מיהא מדרבנן אבל גבי משר היוצא אין לאסור מדרבנן כיון דס' הוא אי מקרבי מניה ואע"ג דקאמר תלמודא א"א דליכא תקרובת אינו אלא ס' וכה"ג יש בתוס' חולין די"ג ע"ב ע"ש

בד"ה כך היא וכו' א"כ כלי הנכרים וכו' ושל עץ אינן מותרין אם לא בהגעלה וכו' עכ"ל ע"ש בברייתא דפ' השוכר דקתני גבי גת של עץ ושל אבן מגובן ודיו והתם מיירי בנשתמש בו הרבה פעמים כמ"ש התוס' שם ע"ש גם בדין אין מכניסין לקיום וזפותין ע"ש בברייתא ועיין בהר"ן בהלכות כאן ובהרמב"ן ז"ל בחי' ויתיישב הכל

בא"ד וכשתלה הטעם וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל לפ"ז מברייתא דגת משום דאיכא למימר דהלכת'