משמרות כהונה חלק ב קפב

בהפוך הדף בסוף הני אדם וכו' ואיכא למגזר כל הני ע"ש נראה דגם משום נסיוני גזרינן משום שביתת בהמתו וגמ' חדא מנייהו נקט וההיא דספסירא דלקמן להריטב"א בחי' ע"ש

תוס' בד"ה אימור וכו' וקשיא לר"ת עפי"ז וכו' ץ עכ"ל אמה שפי' רשב"ם בפרה אין רגילות וכו' שייכא שפיר קושית ר"ת אך קשה אמאי לא פי' ר"ת דבשוורים כיון דרובא לרדיא לא תלי' ומתניתין בשוורים כפירשב"ם אבל בפרה אע"ג דרגילו' למלאכה מ"מ יש הרבה שאין צריכין למלאכה וקונות לשחיטה ופלגא ופלגא נינהו ולהכי תלינן כיון דלאו רובא לרדיא משא"כ בשוורים דמיעוטא הוא דקונות לשחיטה

ע"ב בד"ה מי וכו' תדע לא אסרי' וכו' עכ"ל דבריהם בהכרח זה אינם מובנים לי דהא דלא גזרו במכירת שדה משום דאין אדם מצווה על שביתת שדהו בשבת מדאורייתא ולהכי לא גזרי' משום שאלה ונסיוני ודוקא גבי בהמה הוא דאדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת הוא דגזרו ובשביעית גזרו אפי' בשדה דאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית ואי כוונתם דאמאי לא גזרו על מכירת שדה לנכרי בשביעי' דבר זה נכלל בקושי' הגמ' ולמסקנא ניחא הכל

דף ט"ז ע"ב גמ' ר"א אמר סתם ארי וכו'. לפירש"י דלר"א נמי מתני' ר"י היא צ"ל דהלכה כר"י דמחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם ועיין בפוסקים והא דלא ניחא ליה בפי' התוס' משום דאזיל לטעמיה שפי' בפ' מקום שנהגו דטעמא דרבנן משום דגזרי שבורין אטו שלימין ולאו משום הרואה ורבנן לדבריהן דר"י קאמר אכל התוס' וכל הפו' דפ' כרבנן ס"ל דטעמא משום הרואה ועיין לה' פלתי בסי' נ"ז ע"ש אך לפי' הר' שמעיה שכ' התוס' לעיל דף ט"ו בד"ה שרא דספסירא אטו בעה"ב הוי גזירה לגזיר' אבל שלמין ושבורין חדא גזירה היא כמ"ש מהרש"א שם ע"ש א"ש לר"א דמתני' רבנן היא אפי' אי טעמא דרבנן משום גזירה ולאו משום הרואה ועיין למהר"ם לובלין ז"ל שם

תוס' בד"ה ר"א וכו' דאי ס"ד חיה דקה היא א"כ הו"ל סתם כל חיה דקה שיש בה נזק וכו' כצ"ל ועיין מהרש"א ז"ל ועיין מהר"ם לובלין ז"ל שם

דף י"ט ע"ב בד"ה הגיע וכו' היינו ר"א אמור' וכו' עכ"ל עיין מה שפי' מהרש"א ז"ל בדבריהם וא"נ דאר"א תנא ל"ק פשיט' די"ל דקאי אתכשיטין ע"א דישראל וקמ"ל דאין אסורין עד שתעבד דבעיא דגמ' היא לקמן דנ"ב למ"ד ע"א של ישראל אסורה מיד אי משמשיה גמרינן מינה אי ממשמשי ע"א של נרי ע"ש ולא ק"ל הגמ' פשיט' אלא על ר"א אמור' דקאי אמתני' דבנכרי מיירי ע"כ נר' דכוונתם היינו ר"א אמורא והו"ל להגמ' להק' אר"א אמורא מאי קמ"ל היינו ר"א התנא וטפי הו"ל להקשות ממתניתין דרבא גופיה ממאי דפריך מרי"ש ורע"ק:

דף כ' גמ' או לדברים ככתבן. נראה דלא אצט' או אלא למעט מכירה דגר אבל למעוטי נתינה דגוי לא אצט' או דהומ"ל תתננה לגר ותמכור לנכרי כמ"ש רש"י בדברי ר"מ ולפ"ז לר"י דס"ל דברים ככתבן היינו דלגר נתינה דוקא ולנכרי מכירה דוקא ועיין להר"מ בחיבורו וניחא לפ"ז מאי דק' לפמ"ש התוס' דלא תחנם ללאו והכא לעשה מאי פריך שפיר קאמ"ל ר"מ אימא דה"ט דר"י דלא דריש דקאי אתרוייהו משום דכבר שמענו דאיסורא איכא מלא תחנם ולפי"ה ניחא דקושי' הגמ' היא אמכירה דגר דאמאי לא דריש דמכירה קיימא אגר מכח סמיכות ומשני דכתיב או ומשום דאכתי קשה לא ליכתוב או וליכתוב תתננה לגוי ולנכרי תמכור ע"כ הוכרחו התוס' לומר דאתא לעשה לנתינה דנכרי ודוק

דף כ"א ע"ב אבל לכותי מאי וכו' ק"ל להסו' איסור מלאכה בחה"מ מדרבנן מאי פריך נימא דלא גזרו אלא בנכרי דחיישי' לשבתות ויו"ט דאיסורא דאורייתא אבל לכותי דליכא חששא אלא דרבנן לא גזרו ונ"ל דכוונ' הגמ' כותי' אימר עביד בחה"מ ואסור משום לפני עור ועיין בתוס' בד"ה ות"ל ע"ש מיהו דברים אלו לא יכונו אלא לפמ"ש התוספות בפ"ק דחולין ד"י דר"ג דיבנה ס"ל כותי גרי אמת וא"כ רשב"ג בריה ודאי כוותיה ס"ל ולהכי פריך שפיר אבל לפמ"ש שם בשם רש"י דר"ג ס"ל גרי אריות לא פריך מידי דנימא דרשב"ג ס"ל גרי אריות וליכא לפני עור וצ"ל דרש"י ס"ל דאיסור מלאכה בחה"מ דאורייתא וגם דברי התוספות בד"ה אבל וכו' בתי' הב' י"ל דאזלי בשיטה זו ול"ק מה שהקשה מהרש"א. ז"ל ע"ד ע"ש ובלא"ה י"ל קושיתו דכוונת התוס' דכיון דאיכא סברא לכאן ולכאן הו"ל למתני תרוייהו נכרי וכותי ולא כ' דכ"ש נכרי אלא כלפי הסברא דכ' דקושיתם וי"מ קושי' מהרש"א ז"ל במ"ש הוא עצמו כגמ' דבמרחץ איכא טעמא דע"א וא"כ גם בנכרי איכא ב' איסורים ונכון וגם ניחא מה שהקשה מהרש"א על תי' הג' שכ' התוס' בשם הר"ר אלחנן

דף כ"ב ע"א הנהו מוריקאי וכו' משמע דעובדא בסתמא איירי וכ"נ מפירש"י בד"ה שרא וכו' דהא אע"ג וכו' מלשון דהא שכ' נר' דעובדא בסתמא איירי ולפ"ז קשה מאי פריך מברייתא כיון דלא שמעי' מברייתא דסתמא אסור כדקאמר הגמ' בסמוך וי"ל במ"ש התוס' בד"ה ת"ש וכו' דמרישא איכא לדיוקי וכו' ואע"ג דכ' דנקט הכי לרבותא דסיפא מ"מ יכול להיות דהתנא לא כיון לכך אלא לדיוקי דסתמא שרי ובהכי ניחא מאי דק' מאי קאמר מהא ליכא למשמע מינה נימא נעשה וש"מ דסתמא אסור ועפי"ה ניחא דאי כיון התנא ברישא לדיוקי סתמא א"כ הוי סתמא מותר דנעשה דיוקא דרישא דסתמא כסיפא דהתנו מתחילה דשרי או כלך לדרך זו דאמרי' נעשה מאמצעיתא לסיפא והוי סתמ' אסור ולכך ליכא למשמע מינה מידי וא"כ י"ל דרבינא דפריך משמע ליה דע"כ התנא ס"ל סתמא ספיקא הוא דאי פשיט"ל דשרי אמאי לא תנא בבא דהתנו מתחילה בתר דבאו לחשבון כיון דהתנו מתחילה שרי אפי' באו לחשבון כדב' התוס' ורש"י אלא ע"כ דהתנא נחית כי היכי דילהוו נעשה מרישא לאמצעיתא ונעשה מאמצעית' לסיפא לגלויי דספיק' הוא וכיון דס' הוא הו"ל למיסר מס'

דף כ"ג ע"ב גמ' אלא בפרה דדמיה יקרין עיין במתני' רפ"ב דפרה

דף כ"ד ת"ש ויאמר משה וכו' ת"ש ויקח יתרו וכו' מכאן נ"ל ראיה להסוברים ס' דאורייתא לחומרא מן התורה דאי איתא דמדרבנן הוא הא ר"א לא פסיל לה אלא מס' שמא רבעה ומדאוריית' שריא ומאי פריך ליה מקראי ולפמ"ש ה' מוצל מאש קצבי סי' מ"א דדוקא במל"ת אבל במצות עשה לכ"ע ס' אסור מן התורה ניחא שפיר ע"ש ועיין בסוטה דכ"ט ברומיא דקראי דוהבשר אשר יגע בכל טמא וכו' ודו"ק ואפילו למאי דתלי לה מהרימ"ט ואחרונים בפלוגתא דחתיכה