משמרות כהונה חלק ב יז

לבהמה וכו' הוא משום דקרוב למזיד הוא ועיין להתוס' שם בר"פ הגולין. ודע דמ"ש התוס' דהוה פטרינן מבלא צדיה וכו' אבל ממיתה פשיטא דפטור ע"ש אין נר' כן מפירש"י ז"ל

דף כ"ז ע"א גמ' נפל מראש הגג וכו' הטור בסי' תכ"א פ' למימרא זו דאפי' ברוח שאינה מצויה חייב וברסי' שע"ח פ' פטור וכבר הסמ"ע שם עמד ע"ז וכ' לחלק בין אדם המזיק אדם למזיק ממון ע"ש טעמו ולפמ"ש לעיל דף ג' ע"ב בדעת הר"ם דמזיק אדם הוא דנ"ל מפצע תחת פצע אבל מזיק ממון לאו מיתורא נ"ל ע"ש א"ש טפי ועפי"ד הסמ"ע ליתא לראיה שהביאו התוס' לקמן בד"ה ושמואל מההיא דנפל מן הגג ע"ש

ע"ב תוס' בד"ה קמ"ל וכו' ואפי' רובא דליתיה קמן וכו' דהא ב"ד מפקי ממונא וכו' עכ"ל ועיין למהר"א ששון סי' ר"ז ולה' תומים אות קכ"ד מ"ש בכוונת דבריהם ובעיקר דברי התוס' אני תמיה דהנה ממ"ש ואפי' רובא דליתיה קמן וכו' משמע דס"ל דברובא דאיתיה קמן הולכין בממון אחר הרוב ולכך הוה ניחא להו קושייתם אי לאו דפ' ן' סורר וא"כ לא הוו צריכי ליישב סנהדרין משום דב"ד מפקי ממונא אלא דבמ"ש בס"ד משום דאיכא חזקה הוה סגי להו וסנהדרין שאני משום רובא דאיתיה קמן וכה"ג בממונא הולכין אחר הרוב ועמ"ש התוס' בריש סנהדרין דף ג' ע"ב ע"ש ונ"ל ליישב דהנה בפ' המוכר פירות דף צ"ג אמרי' אפלוגתא דרב ושמואל לימא כתנאי מפלוגתא דרב אחא ורבנן בגמל האוחר ודחי שמואל אמ"ל אנא דאמרי אפי' לר"א ע"כ ל"ק ר"א אלא דאזלי' בתר חזקה דהוא גופיה מוחזק אבל בתר רובא לא אזלינן משום דרובא דליתיה קמן הוא אבל ההיא דר"א איתיה קמן הוא ולרבנן דר"א אפי' איתיה קמן אין הולכין אחר הרוב כמו חזקה וא"כ הא מילתא דאי הולכין בממון אחר הרוב באיתיה קמן פלוגתא דר"א ורבנן וקי"ל כרבנן והשתא א"ש דברי התוס' דבתחילה הוה ניחא להו בתי' קושיא לאוקומי ר"י כר"א אבל בתי' דאתו עלה משום חזקה ניחא להו ליישב כרבנן דקי"ל כוותייהו. אשר עפי"ז אני תמיה על התה"ד סי' שהוכיח דברובא דאיתיה קמן אזלינן בתר רובא מדברי רשב"ם הנז' ע"ש והוא תימה דהא קי"ל כרבנן דפליגי אר"א ולדידהו אפי' רובא דאיתי' קמן לא אזלינן וכן מוכח מדברי רשב"ם שם דף צ"ב ע"ב בד"ה באיסורא שכ' כולן ט' חנויות וכו' משמע דכה"ג בממונא לא אזלינן בתר רובא אפי' איתיה קמן ולפ"ד התה"ד דבריו סתראי נינהו ועמ"ש בחי' בחולין דף י"א ע"א ע"ש

בד"ה ושמואל וכו' אבל הכא שנתקל מחמת מכשול וכו' עכ"ל הר"ם ברפ"ו מהלכות חובל כ' אדם המזיק חייב בנתקל ומתבא' מדברי ה"ה ז"ל דבהניח ברשות איירי והוציא דין זה משמעתין ודחוק הוא מסתמיו' דברי הר"ם וע"כ נ"ל בדעת הר"ם דאדם המזיק אינו חייב בנתקל אלא בנתקל מעצמו ולא ע"י מכשול דע"י מכשול גרוע כמ"ש התוס'

בא"ד אבל באונס שהוא כעין אבידה וכו' עכ"ל אבל מדברי הר"ם ברפ"ג מה' שכירו' מתבאר דאפילו כעין אבידה פטור אדם המזיק שכ' לההיא דהמעביר חבית דדמיא לגניבה ואבידה ולא הוצרך לתקנה אלא בשומר שכר וק' ממ"ש ברפ"ו מה' חובל דאדם המזיק חייב בנתקל וההיא דהמעביר חבית מדמה לה הגמ' במציעא לנתקל וצ"ל דדוקא נתקל מחמת עשוי הוא דפטור אדם המזיק אבל בנתקל מעצמו בלי שום סיבה חייב אדם המזיק וס"ל דבכה"ג היא יותר מאבידה וגרע מפשיעה וחילוק זה הוזכר בתוס' ר"פ ז"ל ע"ש

דף כ"ח ע"א גמ' יחידאה היא וכו' כ' ראב"ן ז"ל בפסקיו למכילתין דקי"ל כר"ן דהא פליגי רבנן עליה דבן בג בג ואיהו דאמר כרבנן ע"כ והוא תימה ונ"ל דה"ק דקי"ל כר"ן דהא לר"י צ"ל דפליגי רבנן עליה דבן בג בג ואיהו דאמר כרבנן אבל לר"ן לא פליגי רבנן ואיהו דאמר ככ"ע וא"כ דברי ר"י דחוקים דמפיש בפלוגתא

שם ת"ש הממלא וכו' הו"מ לאוקמה כבן בג בג אלא משום תי' דר' ינאי דלהך תי' ל"פ בן בג בג בהא

עו"ש אדתני סיפא ושלחה ידה וכו' יל"ד נימא דניחא ליה לפלוגי ביכול להציל דבעלמא חייב ובשליח ב"ד פטור דאי שליח ב"ד דוקא בא"י להציל מאי רבותא דשליח ב"ד דקתני ושלחה ידה ולא שליח ב"ד וראיתי להנ"י לעיל גבי מאה פנדי שכ' בא"י להציל איירי וכו' וממילא שמעינן דשליח ב"ד נמי דינא הכי וכו' נראה מדבריו דשליח ב"ד דוקא בא"י להציל ונ"ל לדעתו דרבות' דשליח ב"ד אף דלית ליה פסידא כלל אף דלא אזיל גבי דיינא ול"ד אף לדרב נחמן ופריך שפיר ליפלוג ומשני נעשה כשליח ב"ד הכל א"ש לפ"ד הנ"י והתימה על הב"י ז"ל בססי' ח' שהביא דברי רי"ו דשליח ב"ד אף ביכול להציל פטור וסיים עלה וכ"כ הנ"י ע"ש והמה מיפלג פליגי ועיין לה' שבות יעקב ח"א סי' ק"ף ע"ש. וכן ראיתי בש"מ בשם הר"ש ז"ל דס"ל בשליח ב"ד דוקא בא"י להציל הרי דעת הר"ש והנ"י דוקא בא"י להציל דלא כרי"ו

עו"ש בעבד שמסר לו רבו וכו' מכאן תמה המש"ל בה' עבדים למ"ש מהרשד"ם ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דשפחה לב"ח מד"ס והכא דריש קרא להכי ונ"ל דבכהן לכ"ע אסורה מדאורייתא משום איסור זונה והכא בכהן איירי ולפי' אוקמת' זו מוקמי' לה כמ"ד נרצע וכמ"ד אפי' כהן רבו מוסר לו שכ' כדאי' בקדושין דף ך' ע"ש וכבר כתבתי בזה במ"א עש"ב והנה הר"ם בפ"ג מה"ע פ' לדרנ"ב דנרצע שמסר לו ש"כ ומסרב בו וכו' פטור והוא תימה דלמאי דקי"ל עביד איניש ד"ל אפי' לא מסר לו ועיין להלח"ם ולהמש"ל שם. ומה שהק' שם דברי הש"ע דסתראי נינהו ע"ש ל"ק דלהכותו פ' דשרי ומ"ש בסי' תכ"א בשם י"א היינו להכותו וליישב פ' הר"ם נ"ל עיקר כדברי מהרש"ך ז"ל דדוקא להכותו הוא דשרי ולא לחבל בו והכריחו לזה דק"ל דאמאי נקט בברייתא חבלה ולא הכהה לבד ולפוטרו מבושת ועוד מאי פריך נימא דש"ה דגלי קרא וע"כ צ"ל דלהכותו ל"צ קרא דעביד איניש ד"ל ול"צ קרא אלא לחבל וזו היא קושי' הגמ' לר"י דאי איתא דלא עביד אד"ל מנ"ל דשרי חבלה נימא קרא להכותו איירי ומשני בגנב דאית ליה פסידא ולכך ל"צ קרא אלא לחבלה ור"נ משני למסר לו וס"ל להר"מ דהשתא מיהא דאיכא לאוקומי קרא בהכי אפי' לר"נ מוקמי' כן דאל"ה מנ"ל לתנא דברייתא דשרי לחבלה נימא דקרא למסר לו ש"כ דאיכא איסורא

עו"ש הא שברה חייב וכו' ק"ק דתק"ל לפ"ז אבריתא דשור שעלה ע"ג חבירו וברייתא דממלא ממשנה זו בשלמא בריתא דנרצע י"ל כאוקמתא דרנ"ב אבל הנך בריתות קשיין לפירש"י דהכא איכא פסידא ונ"ל דזהו מה שהכריחו התוס' לחלק בין חצר לר"ה ע"ש