משמרות כהונה חלק ב קעט

כיון דב' הם ויכול לעשות בב' ידים ע"ש ק' דבפאתי הזקן דקתני חייב חמש אמאי לא הוצרכו לדרוש

ע"ב תוס' בד"ה ל"צ וכו' וא"ת לוקמ' בזאח"ז וכו' ובה' מקומות רחוקים וכו' עכ"ל הכי משמע להו דאפילו בזאח"ז בעי' ה' מקומות רחוקים דכיון דבעלמא כה"ג לא מחייב והכא דוקא דגלי קרא דיינו דנוקי לקרא במסתפר בה' מקומות רחוקים

גמ' ר"א אמר במסייע וד"ה אין זה ענין למ"ש בפ' המצניע דצ"ג מסייע אין בו ממש דהכא שאני דכתיב לא תקיפו והוזהר גם הניקף אלא דאינו לוקה משום שאין בו מעשה וכיון דמסייע הוי מעשה אבל התם עיקר האיסור אינו אלא משום מסייע ומסייע אין בו ממש ובמ"א כתבתי בזה באורך

דף כ"א ע"ב מתני' אף הלובש כלאים וכו' ה"ה דהומ"ל נמי לובש שמלת אשה דלוקה כמ"ש בב"י סי' קפ"ב ע"ש

פירש"י בד"ה אי לאו וכו' וכן בשביעית משום חורש וכו' עכ"ל ולמ"ד חורש בשביעית אינו לוקה ס"ל דמחפה משום זורע כר' ינאי ובמה שלא כ' רש"י כמ"ד לוקה אינו מן הקושי ועיין למהרש"א

תוס' בד"ה החורש וכו' וחמור קב"ה וכו' עכ"ל ומה שלא פי' בשור עולה ומחייב ב' אשור משום לא תעבוד ומשום מעילה וחמור חולין משום לישנ' דהן מוקדשין משמע דתרוייהו קדשים ועמ"ש רש"ל ומהרש"א בפסחים

בא"ד דבגמ' קאמר מידי דאיתיה בשאלה וכו' עכ"ל י"ל בזה דבקב"ה מיירי בבא לידי הגזבר דליתיה בשאלה אבל ק"מ לא תליין בבא ליד הגזבר ובמ"א כתבתי בזה

דף כ"ב ע"א גמ' והרי הקדש וכו' כ' הריטב"א בחי' דהומ"ל בבא ליד הגזבר ע"ש וק' הא קודם דבא ליד הגזבר איתיה בשאלה ודמיא לנזיר שהדירו אביו דאפי' מת אביו חשיב איתיה בשאלה כיון דקודם שמת אביו בר שאלה כמ"ש הריטב"א גופיה בסמוך וה"נ בהקדש אע"ג דהשתא דאתא ליד הגזבר ליתיה בשאלה מ"מ חשיב איתיה בשאלה וצ"ל דמ"ש דהומ"ל בבא ליד הגזבר היינו שמקודם היה ביד הגזבר והקדישו בשעה שהוא ביד הגזבר דלא היה בתורת שאלה מעולם ומ"מ למדנו מדבריו דאפילו בק"מ שבא ליד הגזבר סגי אבל מדברי התוספות בכריתות דף י"ג ע"ב מבואר דבק"מ איתיה בשאלה עד שנשחט ונזרק דמו עיין שם

פירש"י בד"ה מגו וכו' מוסיף דומיא דא"א ונעשית חמותו וכו' עכ"ל צ"ל דט"ס נפל בדבריו דהא אשת איש ונעשית חמותו איסור כולל הוא דהוי דלא ניתוסף איסור על החתיכה וחמותו ונעשית אשת איש איסור מוסיף כמ"ש בסנהדרין דף א' וכריתות די"ד ע"ב ע"ש וע"ש בחידושי'

ע"ב גמ' והא לא קחיילה שבועה. ק"ל הא קרא דלהרע גבי קרבן כתיב אבל לבל יחל חייל כמו לאו והן דדוקא לקרבן כדאיתא בפ"ג דשבועות דכ"ד ע"ב לא הנחתי למלקות וכן מתבאר מדברי הר"ן בנדרים ד"ח ע"א דנשבע לקיים מצוה ולאו והן תרוייהו כי הדדי נינהו דבתרוייהו איכא בל יחל ומתניתין דהכא למלקות מיירי ומאי פריך ונ"ל דמכח זה משמע להו להתוס' דסוגיא דהכא פליגא וס"ל דלענין זה מלקות וקרבן כי הדדי נינהו ולכך הק' הא בעי' לאו והן ועיין להמש"ל שתמה ע"ד התוס'

דף כ"ג ע"ב גמ' תנינן אין בין שבת ליוה"כ וכו' התוס' בחולין דע"א כ' דמתני' שם דקתני הא' חייב כרת ושניהם סופגים את המ' דלא כר"י דאמר ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן וכ' מהרש"א דר"ל לשינוייא דר"נ דמתני' ר"י היא דלפום האי שינוייא ל"פ רבנן לאפוקי לאמרי בי רב דאמרי תנינן וכו' ע"ש ואין נר' דאפי' לר"נ ל"פ אר"י דאמר חלוקין עליו חביריו ולא קאמר ר"נ אלא דממתניתין אין ראיה ומ"מ מודה הוא דחלוקין עליו חביריו שכן קבל ר"י ע"כ נר' דט"ס הוא בדברי התוס' וצ"ל דלא כרחב"נ והרב המגיה בס' מש"ל כ' דדוקא בכרת שיש בו מיתת ב"ד ואין לוקין על הלאו שבו דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד הוא דאמר רחב"ג דכי לקו נפטרו מידי כריתתן אבל בכרת דיש בו לאו לחוד כי לקי על הלאו לא נפטר מכרת ע"ש ולפ"ר ק' מאי קאמר תנינא וכו' הא יוה"כ לאו לחוד' וכי לקי אלאו לא נפטר מכרת וי"ל דמ"מ אפילו בכה"ג כי לקי עוד מלקות אחר חוץ מהמלקות של הלאו נפטר מכרת אבל ק' מאי משני רי"צ היא הא אפי' ליכא מלקות בח"כ מ"מ כי לקי נפטר מכרת ויש ליישב

דף כ"ד ע"א גמ' הולך תמים זה אברהם הא דלא קאמר זה נח משום דס"ל כמ"ד דוקא בדורותיו היה תמים אבל אברהם כתיב תמים סתם א"נ תמים דנח ע"ד פרטי וי"ל דתמים בכל התורה קאמר אבל תמים דאברהם על מצות המילה כתיב ומחשב שפיר אחד מי"א שהעמידן עליהם

לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דלא חשש אולי ימושני אבי אלא משום שלא רצה לשקר ולומר לו שהוא עשו אלא אמ"ל לשון שהוא מסופק כמ"ש ע"פ אנכי עשו בכורך ולכך דרשו שפיר לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו ע"ה: תם ונשלם מסכת מכות