משמרות כהונה חלק ב קעח

להתיר לו וא"כ ל"מ ביטלו ונראה דל"ק דלס"ד דהשתא דאפילו לדבר מצוה אין לו התרה אעפ"י דדעת רבים מסכמת להתיר לד"מ א"כ אפי' יתירו לו רבים ל"מ והא דקי"ל דמצו רבים להתיר לו אינו אלא למסקנא דלד"מ יש לו התרה דחד טעמא הוא

גמ' אי דקטלא קי"ל בדרבא מיניה ואע"ג דרי"ש ס"ל לעיל דמיתה ומלקות מת ולוקה דלאו ב' רשעיות הם מ"מ דחיקא מילתא לאוקומי מתניתין דזה הכלל כרי"ש כיון דסתם לן תנא בריש פרקין דלא כרי"ש כדאמרי' לעיל

ע"ב גמ' אמר רב אכל טבל של מע"ב לוקה. עיין להכ"מ בפ"י מה' מ"א דין ך' שכתב דמדברי רב אין הכרח דאין בו מיתה ע"ש ותמהני דאפ' הנשרפין דפ"ג ע"ב ס"ל לרב זר שאכל תרומה אינו במיתה ושם בע"א נ"ל דטבל במיתה מג"ש מתרומה וכיון דרב ס"ל תרומה גופה אינה במיתה א"כ ע"כ דס"ל לרב דטבל אינו במיתה אפי' הטיבול לתרומה גדולה ועיין להתוס' ביבמות דף פ"ו ע"א ואם כן שפיר נקט רב לוקה

פירש"י בד"ה צירעה וכו' אבל לא תשקצו וכו' לאו בשרץ כתיב וכו' עכ"ל תמהני דבמעילה דט"ז ע"ב מבואר להדיא דקרא בשרצי' כתיב ע"ש ועיין להתוס' בפ' כ"ש דכ"ד ע"ב ע"ש

תוס' בד"ה ריסק וכו' וי"ל דהכא אתיא כמ"ד וכו' עכ"ל עיין למהרש"ל ומהרש"א בחולין ד"ק ע"ב וע"ש בחידושי'

דף י"ז ע"א גמ' רש"א כ"ש למכות וכו'. כ' הריטב"א בחידושיו דטעמא הוא כיון דאכליה במזיד אחשביה לאכילתו ולפ"ד לר"ש כ"ש בכרת ול"ד למכות וכ"כ ה' הלכות יו"ט דף ונ"ל להוכיח כן מגמ' בכריתות דכ"ב ע"א דפריך ארב דאמר בדם לב בהמה חייב כרת מברייתא דקתני בל"ת וכ' התוס' דל"מ לאוקמה בעוף מדקתני בל"ת ע"ש ומאי פריך נוקמה בעוף וכר"ש אלא ע"כ דלר"ש אפילו כרת מחייב ואפי' למ"ש רש"י דהל"מ היא י"ל דכך נאמרה ההלכה דאפי' כרת מחייב ולא למכות בלבד

ע"ב פירש"י בד"ה אפי' וכו' דהא ר"י וכו' וגבי אזהרה איכא קרא יתירא עכ"ל דבריו תמוהים דבגמ' לעיל לא משני אלא ריה"צ גמר עונש מאזהרה ואפי' למ"ש התוס' שם דפי' הגמ' הוא דהיכא דאיכא למיגמר עונש מאזהרה עונשין מ"ה מ"מ אצטריך למכתב גבי אזהרה דאל"ה אין עמ"ה ומנ"ל דמודה ר"י דאין מזהירין ודוחק לומר דהגמ' כאן פריך לפום שינוייא קמא דמשני בכריתות ר"י ס"ל עמ"ה כיון דבגמ' במכילתין לא משני הכי

בד"ה והאנן וכו' וקתני ביכורים וק"ק וכו' עכ"ל תימה דביכורים וק"ק לא אתו בק"ו אלא באא"ע ושפיר לקי ולא הו"ל לפרש אלא דפריך הגמרא מדקתני הקדש חוץ לחומה ואין לו' דס"ל כשיטה ראשונה שכ' התוס' דמדבריו בד"ה איסורא לא משמע כן וי"מ דברי רש"י דכיון דמאי דאין מזהירין מ"ה משום דשמא יש שום פירכא בק"ו א"כ גם מאי דדרשי' באא"ע אינו לוקה דשמא איכא פירכא בק"ו וקרא לחוץ לחומה אתי ושפיר פריך ועוד מתרצים דהכי פריך כיון דאיסורא הוא דילפי' מק"ו נוקמיה לקרא לחוץ לחומ' וללקות וצ"ל דאינו לוקה דהוי לאו שבכללות אם כן מאי דדרשינן באא"ע אינו לוקה דלאו שבכללות הוא ושפיר פריך

ודע דמסוגיא דשמעתין ק"ל עמ"ש הלח"מ בפ"ט מה' מ"א דכל דבר הנלמד באא"ע לא לקי עליה ע"ש דהרי כל הני שנלמדו באא"ע תנן בהו דלקי וי"ל דהכא כיון דבלא"ה איכא עשה בכל א' כדפירש"י דמי לבב"ח שכ' הלח"מ כיון דאיכא ק"ו וקרא לקי ה"נ כיון דאיכא עשה לקי אעפ"י שנלמד הלאו באא"ע

תוס' בד"ה איסורא וכו' וק"ט דמנ"ל וכו' דהא אזהרה דביכורים וכו' עכ"ל ר"ל במסקנא דקרא דמהדר ופרושי ביכורים לא אתי אלא למלקות דער שלא קרא עליהם ולא אתי לשום איסורא דהא איסורא דעד שלא קרא מקרא קמא נפקא ואיסורא דחוץ לחומה מק"ו דמעשר וכן תודה ושלמים דקרא בתר' וה"ה דהו"מ לאוכוחי גם מבכור ואינך דקרא בתרא דכולהו לא אתו אלא למלקות לחוד וכיון דאשכחן בקרא בתרא דלא אתי אלא למלקות נימא נמי בקרא קמא דלא אתי דבכור ואינך אלא למלקות דלפני זריקה אבל מתודה ושלמים י"ל דאה"נ דקרא קמא לא אתי אלא למלקות דחוץ לחומה ומלקות דלפני זריקה מקרא בתרא נפקא

דף י"ח ע"א בא"ד ופירכ' דודאי גבי חטאת וכו' עכ"ל הק' מהרש"א מאי פריך ולילקי משום בשר בשדה אימא דרבא מיירי בלא נכנסו לפנים אלא שבאו מחוץ ע"ש. ואין לתרץ דא"כ ל"מ משום חוץ לחומה כיון דמעשר ילפי' ומעשר בעי' שראה פני הבית דהא י"ל בלא נכנסו לעזרה מיירי רבא אלא שראו פני החומה דירושלם דמעשר בראיית פני חומת ירוש' סגי לכ"נ עיקר כמו שתי' מהרש"א

ע"ב גמ' אלא רבא מהאי קרא קאמר ר"ל מהאי קרא דלא תוכל לאכול בשעריך מיירי רבא ולעולם לוקה משום לאוי אחריני ולפ"ז מתרצא נמי מאי דפריך לעיל ולילקי משום דכל זר ולעולם לאו דזרות שייך אפי' במידי דלא חזי לכהנים כגון עולה ואימורין ול"ד לחטאת ואשם קודם זריקה דבסמוך ובזה מתורץ מה שהק' התוס' במנחות דע"ד ע"א בד"ה לאו וכו' מסוגייא דשמעתין ע"ש

תוס' בד"ה ומאן וכו' דראב"י ס"ל הכי דתרי קראי מיירי בתנופה וכו' עכ"ל ר"ל ג"ש וקרא דוהנחתו אבל קרא דוהניחו הנחה ממש ולכך מצוה בהנחה אלא דלא מעכבא ודלא כפירש"י דמפיק תרי תנופה מוהניחו והנחתו והא דמשמ' ליה להגמ' דר"י פליג אראב"י היינו מדלא הזכיר ר"י הג"ש ועיין למהר"ם לובלין

דף י"ט ע"א תוס' בד"ה ואי וכו' וק' דהא מוכח בפ' ק"ק וכו' עכ"ל ר"ל ונוקמה הכא דקס' קדשה ובלא נבנה המזבח דכיון דמשום אכילה לבד הוא דהא כבר נזרק דמו קודם שחרב דמי ליה מעשר שפיר ואינו ענין למ"ש התוס' בדיבור הקודם

בא"ד לא יהא מתאכל כלל בירושלים בלא פדיון וכו' עכ"ל בהופרש קודם שחרב מיירי דאי אח"כ נאכל בכל ערי ישראל כמ"ש קודם לזה ולפ"ז מ"ש אח"כ ואין לתמוה וכו' ק' להולמו דהא בהופרש מקודם מיירי וצ"ל דחיסור לשון יש בדבריהם וכצ"ל הופרש אח"כ אמאי יעלהו לירושלים הא נאכל בכל ערי ישר' וע"ז הוא שכתבו ואין לתמוה וכו'

דף ך' ע"א פירש"י בד"ה חייב וכו' וגמגום כדאמרינן לקמן וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דבפאתי הראש א"צ למדרש