משמרות כהונה חלק ב קעז

ע"ב גמ' באילן אחר נופו פירש"י דהשתא ליתיה לתי' קמא ונר' שמה שהוכרח לפ' כן הוא דמדקתני בברייתא בערי מקלט הלך אחר הנוף משמע דרבנן פליגי דאי ל"פ לא הו"ל למינקט אלא בירושלם וכמ"ש התוס' בסמוך ולפום תי' קמא בערי מקלט לכ"ע הלך אחר הנוף דבדיד' תליא רחמנ' וא"צ למ"ש מהרש"א

גמ' ושמתי לך בחייך ק' לעיל ד"י ע"א דקאמר אוהב כסף וכו' זה משה שהיה יודע וכו' ואמר מצוה הבאה לידי אקיימינה הא לאו משום הכי הוא אלא משום דכבר אמ"ל הקב"ה ושמתי לך בחייך וי"ל דבאותה שעה עדיין לא היה יודע שלא יכנס לארץ וא"כ אפשר דמ"ש לו ושמתי לך בחייך היינו דכשיכנס לארץ שהוא זמן הקליטה מפרישם ואפ"ה אמר מצוה הבאה לידי אקיימינ' עכשיו אעפ"י שאין קולטות עד שנבחרו ג' שבא"י

דף י"ג ע"א מתני' אלמנה וגרושה חייב וכו' פירש"י נתאלמנה מאיש אחר וכו' היינו משום דאי הוא עצמו גירשה והחזירה ואח"כ נתאלמנה ממנו הא קי"ל ראין איסור חע"א ואלמנה אגרושה לא מוסיף ולא כולל מיהו ק' בגרושה וחלוצה שפירש"י משום דאתיא מריבוייא ת"ל דאין איסור חע"א וי"ל דאי מהאי טעמא דאין איסור חע"א הוא הול"ל גרושה ואלמנה אלא ע"כ דמתניתין אשמועינן דאפי' למ"ד אחע"א בגרושה וחלוצה א"ח אלא א' מטעמא דאתיא מריבוייא ומתני' לא תנן אלא מילי דאתו לכ"ע דהיינו אלמנה וגרושה וחלוצה ולשי' התוס' דמדרבנן היא ומיירי בגרושה שהיא חלוצה ק' ומאי פריך בקדושין דע"ח וחלוצה דרבנן והתניא וכו' נימא לעולם מדאורייתא ומאי דקתני א"ח אלא א' משום דאתיא מריבוייא דהא לא הכחישו בהא מילתא שכ' רש"י דכיון דאתי מריבוייא ל"מ ב' וי"ל דלא כ' התוספות דמיירי בגרושה שהיא חלוצה אלא למסקנא אבל לס"ד ע"כ מיירי בב' גופים דאי בגוף א' הא אחע"א והו"ל למתני גרושה ואלמנה כ' מהרש"ל בדעת רש"י דקרא אסמכת' בעלמא ולא הוי אלא מדרבנן כדאיתא ביבמות ע"ש וטפי הול"ל מגמ' דקירושין שהביא רש"י

מתני' פיגול ונותר וטמא פירש"י פיגול משום דכל שבקדש פסול וטמא מוהבשר אשר יגע וכו' והיינו משום דטמא לאו פסול הוא ועיין בגמ' בפסחים דכ"ד דאמרי' אתיא ק"ו ממעשר ודוק ועיין בתוספות במ"ש בטעמא דבנותר ופיגול לא הוו לאו שבכללו' ע"ש

מתני' נבילות וטריפות בהא קמ"ל דלקי לאפוקי ממ"ד ביומא דף דנבילה הוי לאו שניתק לעשה

ע"ב גמ' נגמר מעיני מלעיניך כ' הריטב"א אע"ג דמעיני אצט' להוראת ב"ד מ"מ מופנה היא מצד א' דלעיניך ע"ש ואין להקשו' א"כ היכי קאמר בתר הכי נגמר מעיני מלעיני הא לעיני אצטריך לג"ש דלעיני מלעיניך וא"כ לגבי ג"ש דמעני מלעיני אינה מופנה די"ל דכיון דהאי ג"ש והאי ג"ש הוי מופנה ודוקא היכא דאצט' לדרשא דלאו ג"ש הוא דהוי אינה מופנה

גמ' רבא אמר התרו ביה לקטלא כ"ע ל"פ וכו' מ"ש מהרש"א דכרת א"צ התראה כדאיתא בסמוך ליתא דאזהרה לחוד והתראה לחוד ומ"מ קושטא הוא דכרת א"צ התראה דבכולי הגמ' אמרי' מזיד בלא התראה בכרת ולקושיתו י"ל דרבא ס"ל נמי ברשעה המסורה לב"ד הכתוב מדבר כדלעיל ולא אתא לאפלוגי אלא אהא דאמרי' לעיל דלרי"ש מת ולוקה ורבא ס"ל דלכ"ע אינו מת ולוקה

דף י"ד ע"א תוס' בד"ה ואידך וכו' ונר' דלהאי שינוייא וכו' סבר ר"י עמ"ה וכו' עכ"ל והיינו דאיכא בין תרי שינויי דמשני שם דלשינוייא קמא סבר ר"י עמ"ה אפי' היכא דליכא למילף עונש מאזהרה ולשינוייא בתרא דוקא היכא דאיכא למילף עונש מאזהרה הוא דסבר ר"י עמ"ה ועיין למהרש"א ומ"מ קושיתם נראה דל"ג בגמרא שם ההוא שינוייא קמא כלל

ע"ב בד"ה ההוא וכו' דלקדשים נ"ל מג"ש וכו' עכ"ל ר"ל דאי בקדשים מיירי למ"ל ג"ש ת"ל מקרא דבכל קדש לא תגע דאפי' אכילה ת"ל מהתם דאיתקש קדש למקדש דליכא מאן דפליג בהאי היקישא מדפריך הגמ' ר"י מ"ט לא אמר כר"ל ואי איתא נימא משום דל"ל היקישא אלא ע"כ מדאצט' ג"ש שמעי' דקרא בתרומה וכיון דבתרומה מיירי ליכא לאקושי למקדש דהאי כרת והאי מיתה בי"ש ולכך אצט' קרא דאיש איש מזרע אהרן לאכיל' תרומה ול"ק מ"ש מהרש"א ועי"ל דכוונתם כיון דאיכא ג"ש אין ג"ש למחצה וילפי' נמי מה מקדש לאו בנגיעה מיירי אף קדש לאו בנגיעה מיירי וכדי לקיים הג"ש לכולה מילתא ולא לחצאין מוקמי' . קרא בתרומה

דף ט"ו ע"א תוס' בד"ה אם כהן וכו' ודחי ל"ת ועשה שאינו שוה בכל וכו' והא דאמרי' ביבמות דכ"א ע"ב מן הנישואין כ"ע ל"פ דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אעפ"י דאינם שוין בכל שאני התם דאפשר בחליצה ומכל מקום מיחלפא שי' ממ"ש במציעא ד"ל

בא"ד דאי אמרא לא בעינא וכו' עכ"ל והא דאמרי' בר"פ שה"ע בעדים ד"ה בעמידה ופריך מעובדא דת"ח אע"ג דאי אמר החכם לא בעינא ליתיה עשה אע"ג דכבודו מחול מ"מ כי מכבדו מצוה עביד אע"ג דמחל וכיוצא לזה כ' הרדב"ז ח"ב סי'

פירש"י בד"ה הניחא וכו' אלא א"כ מדירה ממנו נדר שאין לו הפרה וכו' עכ"ל וק' דגמ' לקמן מפיק דלא מ"ל ביטלו באונס דאפי' נדר ע"ד רבים לר"מ יש לו הפרה. וי"ל דדבריו אלה הם למ"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה אפילו לד"מ דדוקא נדר ע"ד רבים דלר"מ דעת רבים מסכמת להתיר אבל נדר ברבים למ"ד אין לו הפרה אפילו לר"מ אין לו הפרה כמ"ש הפו' וסובר דהגמ' בשמעתין ע"כ כמ"ד נדר ברבים אין לו הפרה מדקאמר הניחא למ"ד ביטלו וכו' משמע דמ"ל ביטלו באונס והריטב"א נרגש מזה בגמ' ע"ש מ"ש וליישב זה ס"ל לרש"י דסוגיא דשמעתין אזלא כמ"ד נדר ברבים אין לו הפרה

ע"ב תוס' בד"ה עידי וכו' ודוחק הוא האי תי' וכו' עכ"ל ר"ל כיון דמאי דקאמר כתיב' ותנינא הוא משום דס"ל ביטלו ולא ביטלו א"כ המקשה דפריך הניחא ולא ס"ד דר"י ס"ל ביטלו ולא ביטלו אמאי לא פריך אלא למ"ד כל ימיו בעמוד והחזר ואמאי לא פריך אעיקרא דמילתא דקאמר כתיב' ותנינא ומ"ט הדר ביה ולכן פי' התוס' דקושטא הוא דפריך אעיקרא דמילתא דכתיבה ותנינא דלא כפירש"י וא"צ למ"ש מהרש"א

דף ט"ז ע"א גמ' דמדירה ע"ד רבים. מק' לדעת ר"ת בגיטין בפרק השולח דבעינן רבים מפורשים הא מצו הרבים ההם