משמרות כהונה חלק ב קעד

מאי דמשמע מפשטא דשמעתא כריב"ן בכולה מילתא צ"ל דהר"מ פ' כרב יוסף דבסמוך ועיין להכ"מ שסתם הדברים וכ' דפ' כת"ק ע"ש

בד"ה אי אפשר וכו' ל"ג דהא ודאי אפשר וכו' עכ"ל ק' הא מים שאובים דפוסלין המקוה הוא מדרבנן וא"כ הוי ס' דרבנן ולקולא. וי"ל דש"ה דאיכא חזקת טמא וסובר כמ"ש הרשב"א הביאו הש"ך בסימן ק"י דבדאיכא חזקת איסור אפי' ס' דרבנן לחומרא א"נ שאני הכא דהוי מידי דשכיח טפי כמ"ש הרמב"ן בחי'

ע"ב תוס' בד"ה סבר וכו' וי"ל דודאי בין לר"מ בין לרבנן וכו' עכ"ל מק' לפ"ד התוס' הללו כי קאמר בסמוך דלאו שאב"מ דלוקה יליף מבינייא ממש"ר ומעדים זוממין ע"כ דס"ל דעדים זוממין ממונא ואם כן מאי פריך שכן קנס הא אי ס"ל קנסא לא הוה אתיא מבינייא וי"ל דאפילו ס"ל קנס לא ילפינן דלוקה ומשלם ממוציא שם רע משום דכתי' כדי רשעתו וליכא לאוקומי כדי רשעתו במיתה ומלקות די"ל דס"ל כרי"ש לקמן ברפ"ג דחייבי מיתות לוקין עליהם מקרא דוהפלה וא"כ ע"כ דליכא לאוקומי קרא דכדי רשעתו אלא במלקות וממון וא"כ הגמרא בסמוך קאמר דר"י יליף מבינייא אפי' אי ס"ל קנס די"ל דר"י כרי"ש ס"ל והתוס' בקושיתם שהק' לרבנן היינו דאי רבנן ס"ל כרע"ק דחייבי מיתות אין לוקין ע"כ דבקנס לוקה ומשלם ומאי פריך בפ' א"נ גבי קנס הא אין לוקה ומשלם נימא דרבנן כרע"ק ס"ל ואיכא לאוקומי כדי רשעתו במיתה ומלקות וילפי' דלוקה ומשלם ממש"ר דקנסא מקנסא הוא

גמ' מה מש"ר לאו שאב"מ. וכו' כתב הרמב"ן בחידושיו הא דאמרי' בפרקא קמא דתמורה כל לאו שאב"מ אין לוקין חוץ מנשבע ומימר וכו' ולא קאמר נמי חוץ מעדים זוממין ומש"ר משום דעיקר מלקות בע"ז כתיב ולא אצט' למתנייה ומש"ר י"ל דס"ל כר"י בכתובות דמ"ו דא"ח עד שישכור עדים והו"ל מעשה ע"ש. והוא תימה דא"כ היכי יליף ר"י בשמעתין ממש"ר דלאו שאב"מ לוקין עליו הא איהו ס"ל עד שישכור עדים אלא ע"כ כיון דעיקר החיוב על הדיבור אין בו מעשה מקרי ועיין להתוס' במס' שבועות דכ"א ע"א ועיין למהרש"א בכתובות דמ"ה ע"ב ע"ש עוד כתב הרמב"ן הא דלא קאמר הכא דר"י יליף מנשבע ומימר ומקלל חבירו משום דאי ס"ל לר"י כההוא תנא דפ"ק דתמורה הו"ל ג' כתובים ואין מלמדין ע"ש וקשה נימא דר"י לא ס"ל כההוא תנא דתמורה אלא בחד מנייהו ויליף מניה דהא כל חד מהנהו מחד קרא נפיק

דף ה' ע"א גמ' מה להלן אין מיתה לחצאין עיין להרמב"ן בחי' ולהתוח' במס' מנחו' דפ"ב ע"ב ע"ש

גמ' מ"ד ניחוש לגמלא פרח' וכו' עיין מ"ש הראשוני' מגמ' דפ' האשה שלום דקאמר רבא גופיה חיישי' לגמלא פרחא ועיין שם בתוס' ואין לומר דלחד. הוא דחיישי' לגמלא פרחא אבל הכא בשנים לא חיישי' שבאו בגמלא פרחא וכה"ג איתא בריש יומא דמ"מ ניחוש לחד דאתי בגמלא פרחא וא"כ לא הוזם אלא חד ובעי' עד שיזומו שניהם

ע"ב גמ' הא למדת שאין מזהירין מ"ה ק"ל לפמ"ש ה"ה ברפ"ב מה' מ"א היכא דאיכא איסור עשה מזהירין מ"ה ע"ש הא הכא דאיכא אפי' כרת וקאמר אין מזהירין מ"ה וי"ל במ"ש בגמרא ביבמות דמדכתיב היא הוא דילפי' אין ממ"ה אבל מדכתיב אחותך י"ל מילתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא אבל מדכתיב היא יתירה ללמדנו שאין ממ"ה וא"כ י"ל דייתורא דהיא לאשמועי' בעלמא דאין ממ"ה אבל הכא כבר שמעי' מאחותך ואע"ג דהכא מזהירין משום דאיכא עונש כרת י"ל טרח וכ' לה קרא ובהכי ניחא דגבי עונש לא כתיב היא ושמעי' דאין עמ"ה די"ל דגבי עונש ל"ל מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא דכל דאיכא למידרש דרשי' והכא איכא למידרש דלאשמועי' אין עמ"ה אתא אבל גבי אזהרה ע"כ דטרח וכ"ל קרא דהא בכה"ג דאיכא עונש מזהירין ולומר דאתא לאשמועי' בעלמא הא ל"ל דטפי אית לן למימר טרח וכ"ל קרא מלומר דאתא לעלמא לחוד ולכך אצטריך היא דע"כ דאתא לדעלמא. ועיין להריטב"א בחי' שהק' הא גבי עונש לא כתיב היא ושמעי' דאין עמ"ה ותירוצו ק' להבין ויש לכוין תירוצו למה שכתבתי

מתני' רע"א לא בא השלישי להקל וכו'. כתב הר"מ בפי"ה דרע"ק ור"ש אין חולק עליהם וכ' התי"ט וגם הם אין חולקין זע"ז ע"ש ועיין בגמ' במס' בתרא דק"ס ע"ב דקאמר הגמ' בפלוגתא דרע"ק ורבנן ועמ"ש בחי' שם

דף ו' ע"א תוס' בד"ה אמר ר"י וכו' ץ דחייב לו שבועה וכו' עכ"ל נר' דלא כ"כ אלא לר"י אבל לרבי כיון דבג' בטלה לגמרי אע"ג דנשארו ב' גם בשנים בטלה לגמרי ולא מחייבו שבועה וכ"כ הריטב"א בחי'

בד"ה אמר רבא וכו' וק' דהא משמע בסמוך וכו' עכ"ל אבל ממתניתין דקתני אימתי בזמן שהתרו בהם י"ל דלא בטלה כולה עד שיתכוונו שניהם בשעת ראיה ועד שיעידו שניהם כאחד דבעי' תרוייהו אבל מדפריך הרוג יציל דלא בא לב"ד להעיד שמעי' דלא בעי' אלא בשעת ראיה

בד"ה אלא וכו' ושונא פסול לעדות וכו' עכ"ל. כ' מהרש"א בפ"ק דסנהדרין דהגמ' פריך לר"י דס"ל שונא פסול לעדות דמסתמא ל"פ ארע"ק ע"ש וק' מאי פריך לר"י נימא כר' ס"ל דבעי התראה ועו"ק לפ"ד מאי מק' התוס' בדבור שאח"ז מדאמר הוא ואחר מצטרפין נימא דההיא כרבנן דקי"ל כוותייהו דשונא כשר לעדות ועוד דהתוספות בסנהדרין דמ"א ע"ב כ' דר"ש פליג ארע"ק וס"ל נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן כשרה אע"ג דגם ר"ש מתלמידי רע"ק וא"כ נימא דר"י כר"ש ס"ל ובישוב דברי התוס' עיין בתשו' רש"ל סי'

בד"ה היכי וכו' דנחזי אנן אם התרו וכו' עכ"ל נר' דס"ל דמדנקט רבי אם התרו ולא קאמר אם נתכוונו ש"מ דס"ל כר"י לקמן דס"ל עד שיהיו שניהם עדיו מתרין בו וא"כ אם לא התרו איכא גילוי דעת דלא בעו לכוין לעדות ול"ק מ"ש מהרש"א בדבור שאחר זה עיין שם

בד"ה שמואל וכו' קשה היאך מצינו וכו' עכ"ל. קשה אמאי לא הקשו כן לר"י גופיה במתני' ואין לומר דשמא בזמן ההוא היו נזהרין שלא יהיו שם קרובים ולא הוק"ל אלא ממעשים בכל יום בזה"ז דאם כן גם לשמואל לא קשה וי"ל דס"ל להתוס' הלכה כשמואל ומק' ממעשים בכל יום ומחלפא שיטתייהו ממ"ש בבתרא דקס"ב ע"ב ע"ש מיהו בדברי הרא"ש כאן קשיא

בא"ד ואפי' אירע לאחר כ"ד וכו' עכ"ל אף ע"ג דהשתא ליכא לאוכוחי מדפריך הרוג יציל