משמרות כהונה חלק ב קעג

מסכת מכות

דף ב' ע"א תוס' בד"ה מעידין וכו' והא יכול לומר מזיד הייתי וכו' עכ"ל ואם הודה שהרג בשוגג א"כ גולה עפ"י הודאתו והעדים לא עבדי מידי ועוד הרי הודה שהעדים אינם זוממין ומה שהק' מהרש"א הא אין אדם משים ע"ר ע"ש. י"ל דהתוס' מפ' כחד פי' שכ' הרמב"ן בחי' דמתני' ה"ק מעידין באיש פ' שנגמר דינו בב"ד אחר לגלות ומיירי שבההוא ב"ד הודה שבשוגג הרג. ועי"ל כמ"ש בשיטה. שלא נודעה למי בקידושין ד"נ דהיכא דאיכא עדים שעשה המעשה אפי' שהוא שוגג הרי מעידין שהוא רשע ובכה"ג מע"ר ע"ש ועיין להרשב"א בחי' שם ועיין בתוס' שאנץ כאן ומ"ש ה' המגיה כאן דבשונא כיון שעבר על לא תשנא מע"ר ע"ש עיין בבעיא דגמרא בתמורה דכ"ז ע"א

בד"ה כל וכו' וכן ק' דבתוס' תניא אבל הזוממין וכו' עכ"ל י"ל דאפי' גרסינן בתוס' זוממין ודרשא דובערת דרשא גמורה ק"ל שפיר דכי היכי דדרשי' זוממין מובערת ה"נ יש לדרוש בכל חייבי מיתו' מובערת ולאפוקי מאי הוו ב' כתובים ועיין למהרש"ל ומהרש"א מיהו ק' הא דהוו ב' כתובים הוא לענין דבעלמא בעי' קרא כדכתיב ע"ש בגמ' דפ' נגמר הדין ויש ליישב

בד"ה זוממי וכו' קמ"ל היא ולא זוממיה למעוטי זוממין בכל ענין וכו' עכ"ל. ק"ק מנ"ל דממעטי' מהיא זוממיה נימא דלא אתי היא אלא למעוטי בועלה וי"ל דלבועלה ל"צ קרא דמדכתיב לאחיו שמעי' דדין אחיו חלוק מאחותו ולא אתי עיקר קרא דהיא אלא לזוממין אך לפ"ז ל' התוס' בקושיתם שכ' אמאי אצטריך למעוטי זוממין מהיא לא דייק שפיר דהול"ל אמאי אצט' היא כלל

ע"ב גמ' משום דהוי לאו שאב"מ כ' הריטב"א בחי' הא דלא משני משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד משום דפלוגתא היא אבל לאו שאב"מ אפי' למ"ד לוקין עליו אינו אלא משום דילפי' מעדים זוממין ואי לא גלי בעדים זוממין כ"ע מודו דלא לקי ע"ש ולמ"ד לאו שניתן לאזהרה מב"ד לוקין ליכא למי' דיליף מעדים זוממין דאיכא למיפרך שכן א"ץ התראה אבל למ"ד לאו שאב"מ לוקין עליו יליף מביניא מעדים זוממין וממוציא שם רע. כדאי' לקמן ועיין לקמן ריש פ"ג ודע דלתי' בתרא שכ' התוס' לעיל בד"ה מעידין דגלי קרא דכאשר זמם לא קאי אבן גרושה והיינו קרא דוהצדיקו ק' מאי פריך ות"ל מלא תענה הא אי לאו קרא דוהצדיקו לא ידעי' דאיכא מלקות בבן גרושה והו"א דלא הוי עדות כלל משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה

דף ג' ע"א תוס' בד"ה באומר וכו' ול"נ דהא ליתא מאן דמשלם וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ואם כבר שילם ע"פ עדותו וכשאמר עדות שקר העדתי משלם משום דינא דגרמי כמ"ש הרא"ש בתשו' ליכא לאוקמא דא"כ אמאי נקט עד זומם ע"ש וא"צ לזה דהרא"ש לא כ"כ בתשו' אלא בששני עדים אמרו עדות שקר העדנו אבל אם לא אמר כן אלא ע"א לא מחייב מדינא דגרמי דכיון דאיכא עד אחר דקאסר בהדיה לא מחייב האי דאמר ליה מי יימר דמשתבעת להכחיש הב' וכה"ג אמרינן בפ"ד דשבועות דל"ב ע"ש ובח"מ סי' כתבתי בזה. ודע דלפי' מהרש"א דעת התוס' היא דגם בממון אמרי' כאשר זמם ולא כאשר עשה דלא כס' הרמב"ם בה' עדות אבל לפי' מהרש"ל אינו מוכרח

פירש"י בד"ה אר"פ וכו' דיכולין לו' לא העדנו וכו' עכ"ל הרמב"ן בחי' דחה דאפי' לא ידעי' שיש לה נ"מ משלמי ע"ש ולפ"ד צ"ל הא דאמרי' בסנהדרין דמ"א ע"א דיכולין לו' לאוסרה על בעלה באנו היינו דלא ידעי דחבר א"צ התראה וע"ש בתוס' ד"ט ע"ב בד"ה עדי ע"ש

תוס' בד"ה מעידין וכו' ועי"ל שאומרת גרשתני וכו' עכ"ל בברייתא דמייתי הגמ' בפ' החובל דפ"ט ע"א דקתני מעידין שגירש את אשתו ונתן לה כתובתה צ"ל כתי' הא'

בא"ד ואע"ג דאמרינן וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' בכתובות דפ"ט פ"ב דבאומרת גרשתני ותן לי כתובתי לא מהימנא ע"ש י"ל דהכא מיירי באומרת תן לי כתובתי

ע"ב גמ' הב"ע במלוה על המשכון וכו' ק"ל במאי מיירי אי בדליכא עדים דנתן לו משכון הא המלוה נאמן בשבועה כדקי"ל במלוה אומר סלע הלויתיך ולוה אומר שקל כמבואר בסי' ע"ב וא"כ אמרי עדים מה אפסדינך מי יימר דלא הוה משתבע המלוה ושקיל ואי איכא עדים וראה בנתינת המשכון הלוה היה מחוייב שבועה ואמרי ליה עדים מו יימר דמשתבעת דכוותה אמרי' בפ' שבועת העדות ד"ל גבי חשוד ע"ש וי"ל דלעולם בדאיכא עדים והא דמחייב הלוה שבועה היינו שבועת היסת כמבואר שם בסי' ובזמן המשנה עדיין לא נתקנה שבועת היסת ועוד י"ל דמיירי במלוה אומר איני יודע ואיני תובעו אלא ע"פ העדים אלו שהוזמו ובס' בשמים ראש סי' מ"ה הקשה לדעת הר"מ בפי"ג מה' מו"ל דבלוה אומר קבעת לי ומן גמלגה אומר לא קבעתי במלוה בשטר או על המשכון דנשבע הלוה ונפטר אמאי מחייבי כאן העדים כשהוזמו ותי' דמחייבי משום דמזקקי ליה לשבועה ע"ש וקשה הא קי"ל דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי כדאית' בפ' שה אע שהבאתי ומ"ש לחלק בין אומר לא קבעתי לאומר קבעתי זמן שלשים יום ע"ש אכתי קשה למ"ש הטור בסי' ע"ג מלוה אומר לא קבעתי או שכבר כלה הזמן שקבעתי וכו' ע"ש

גמ' ה"נ ע"מ שלא תשמטני בשביעית וכו' לפי מאי דמשמע מדברי התוס' בד"ה ע"מ דבאונאה הו"ל כאומר ע"מ שתמחול לי אע"ג דלא שייכא מחילה גבי שביעית מ"מ הו"ל כאומר ע"מ שתתן לי מתנה לאחר השביעית ואם לאו הוי פקדון ולא מלוה

גמ' הפותח בית הצואר בשבת חייב וכו' הרמב"ן בחי' כ' דמשום קורע ל"מ דקורע בעי' ע"מ לתפור אלא משום מתקן כלי ע"ש ומוכח מדבריו דלא כמ"ש הפר"ח בי"ד סימן קי"ח סקי"ח דבקורע חותם ההטמנה או חותם האגרות חייב דהא דבעי' ע"מ לתפור משום דאי שלא ע"מ לתפור הוי מקלקל אבל היכא דלא הוי מקלקל מחייב ע"ש ומדברי הרמב"ן מוכח דדוקא היכא דהוי מתקן כלי הוא דמחייב

דף ד' פירש"י בד"ה לרבא וכו' דקפיד נמי אחזותא וכו' עכ"ל לשון נמי קשה להולמו דרב כריב"נ ס"ל וריב"ן דוקא אחזותא הוא דקפיד ובשלשה לוגין חסר קרטוב מים וקרטוב חלב מחייב אע"ג דליכא שיעורא. וי"ל דס"ל לרש"י דרב לא ס"ל כריב"ן אלא ברישא דאי בכולה מילתא ס"ל כוותיה לימא הלכה כריב"ן ולפ"ז הר"מ דפ' בפי"ז מה' מקואות בדין דרישא כשר ובדין דסיפא פוסל א"ש אפי' לרבא ולר"פ דפ' כרב בכולה מילתא אבל לפי