משמרות כהונה חלק ב קעא

ל"מ י"ל דהתם מתמעטי עוברים מדחייב הכתוב דמי ולדות אבל לתי' קמא דהו"א גזירת הכתוב היא ע"ש ק' מ"ש התם דממעטי' עוברים ולא מתרבו מנפש ומ"ש הכא דמרבי' להו וי"ל דהתם דפטור ההורגו משום דס' נפל הוא דכל עוד שלא יצא לאויר העולם עדיין לא כלו חדשיו אבל כשנולד אח"כ איגלאי מילתא דבר קיימא הוא

דף פ"ו ע"א גמ' בנ"י למעוטי עבדים וכ"כ הר"מ בה' חגיגה בבוא כל ישר' למעוטי עבדים וק"ל דבגמ' בנזיר בר"פ הכותים אמרי' ואמרת לרבות העבדים ופריך למ"ל קרא הא גמר לה לה מאשה ומאי פריך נימא דהוה ממעטי' מבנ"י וי"ל דשאני התם דבנ"י אצט' למעוטי כותים אבל כי לא אצט' למעוטי כותים ממעטי' עבדים

תוס' בד"ה מונמצא וכו' פרט למצוי שלא ימכור ברחוק וכו' עכ"ל עיין בגמ' בפ' אלו הן הגולין ד"ח ע"א דאמרי' התם מעניניה דקרא ומצא דומיא דוהשיגה ידו ע"ש

ע"ב גמ' דאי ר"י כיון דאמר נהרגין וכו' עמ"ש מהרש"ל ועיין להתוס' לעיל ד"ט ע"ב בד"ה עדי וכמ"ש מהרש"ל ומהרש"א באוקומתא דר"פ עיין להמאור ומלחמות

גמ' איהו לא לקי אנהו היכי לקו עפירש"י ומה שהק' מהרש"א אמאי תלי מלקות דידהו במלקות דידיה הא מההוא טעמא דאיהו לא לקי הנהו נמי לא לקו דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ע"ש י"ל ע"ד מ"ש מהרש"א גופיה לעיל בפירש"י בד"ה עידי גניבה ע"ש

תוס' בד"ה גניבה וכו' הא מ"ל לפוסלו לעדות וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א אמאי לא ק"ל לעיל במאי דקאמר וכ"ת דקסבר חזקיה דלא לקי ע"ש וי"ל דלעיל פריך אהא דקאמר להלקותו באנו דמיירי היכא דמפסיל מעיקרא וקאי כמ"ש התוס' בסה"ד אבל הכא מקשים שפיר כיון דקושטא הוא דר"י אמר נהרגין אפי' היכא דלא מפסיל מעיקרא

דף פ"ז ע"א בד"ה ורשב"ל וכו' דאי טמא הוא אין בו שו"פ וכו' עכ"ל הומ"ל אפי' יש בו שו"פ מ"מ היא לא ידעה שהוא טמא וסבורה שהוא טהור וראוי לאכילה ושוה יותר וכה"ג כתבו התוס' בקדושין דנ"ו ע"ב בד"ה המקדש ע"ש ועיין לה' הלכות יו"ט דף ודע שמדברי התוס' הללו תשו' מוצאת למ"ש תקמ"ר ח"א בתשו' דכ"א על מה שנסתפק המש"ל באתרוג שאינו שו"פ אלא משום המצוה דאי לאו המצוה אינו שו"פ מצד עצמו אי קידש בו אשה אם מקודשת היא או לא והוכיח ממ"ש הר"מ בה' ממרים אי נחלקו חכמים וזקן ממרא בציצית ותפלין אם כשר או פסול דפטור הז"מ ואי איתא הא אתי לזדונו כרת ושגגתו חטאת דאי פסול הו"א אינו שו"פ ואם קידש בו אינה מקודשת ואי כשר מקודשת אלא ע"כ דאפי' כשר אינה מקודשת ודחי הקמ"ר דאפי' פסול מקודשת מס' שמא שו"פ במקום אחר כדאמר שמואל חיישינן שמא שו"פ במדי ומדברי התוס' הללו נר' דלא אמרי' הכי בכה"ג דס"ל להתוס' הא דס' דאורייתא לחומרא הוא מדרבנן וא"כ אי פסול הוא מדאורייתא לא הוו קדושין ובכה"ג אזלי' בתר דאוריי' והר"מ הוא סוב' ס"ד לחומר' מדרבנן

דף פ"ח ע"א בד"ה קנויו וכו' ה"ד קודם שנמחקה וכו' עכ"ל עיין בגמ' בסוטה דכ"ה ע"א ודבריהם אזלי למ"ד התם אפי' לאחר סתירה מחול

ע"ב בד"ה אי ס"ל וכו' דמדאגביה נפק ביה עכ"ל. קשה תינח לולב ציצית מאי א"ל דהא ציצית יש בו מוסיף גורע כה"ג שקשר חוטין הצריכין ואח"כ הוסיף חוט אחד אחר שהוא לבוש בטלית וקשר עוד הכל ויש ליישב

פירש"י בד"ה האומר וכו' דזיל קרי בי רב הוא עכ"ל. לפי טעם זה אפי' הוא ביטול מקצת וקיום מקצת אם הוא כתוב בתורה כגון שאמר יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום פטור כיון שכתוב בתורה פטור דלאו הוראה היא ובגמ' בפ"ק דהוריות ד"ד ע"א אמרי' גבי הודאת ב"ד דבעי' ביטול מקצת דילפי' דבר דבר מזקן ממרא פירש"י כדתנן אין תפילין וכו' דטעמא דבעי' ביטול מקצת ולפ"ז בש"י חייב דלא כמ"ש כאן וע"ש בגמ' אח"ז ע"ש

דף פ"ט ע"א תוס' בד"ה ולא וכו' וכ"ת דברגל חוזרין וכו' עכ"ל ולר"י נמי דאמר ממיתין אותו מיד היינו נמי דחוזרין מיד דלצורך איזה דבר חוזרין כמ"ש התוספות לעיל ואפשר דמ"ש ברגל חוזרין היינו כדי שידונו הזקן ממרא ולא משום עליית הרגל ודחו התוס' לזה דא"כ מ"ל לריב"ז בסנהדרין דאע"ג דלעיל קאי אהא דבדק בן זכאי בעוקצי תאנים דמיירי ברוצח וכ' התוס' לעיל דמשום רציחה אין חוזרין מ"מ משכחת לה בחזרו בשביל ז"מ וכיוצא ובעודם שם בא דין של רציחה

בא"ד ודוחק לו' דאעבירה שקודם וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז מ"ל ריב"ז בסנהדרין והיתה עבירת הרציחה קודם שגלתה סנהדרין ויש ליישב

דף צ' ע"א פירש"י בד"ה פטור וכו' דהתם דבר כתיב דבר שלם וכו' עכ"ל ק"ק דבהוריות דף ד' ע"א אמר"א אתיא דבר דבר מז"מ וא"כ ה"נ נילף דבר דבר מז"מ דעל ביטול מקצת חייב וי"ל דג"ש. זו נתקבלה מקומות ולא תיבות וע"ש בתוס' שכ' ברייתא דת"כ דללכת בה מיעט ביטול מקצת בשאר מצות ע"ש והיינו לרב המנונא אבל ר"ח ס"ל קרא דללכת בה בע"א מיירי וקשיא לר"ח מהך ברייתא דת"כ

בד"ה דברי הכל וכו' ואפי' מחנק דהתם דבר כתי' וכו' עכ"ל פי' דק"ל לרש"י אמאי פטור ביטול מקצת בשאר מצות נוקמה להאי קרא בביטול מקצת בשאר מצות ומתרץ דהתם דבר כתיב משמע כוליה דבר ובעקירת הגוף כבר שמעינן ליה מקרא אחרינא וע"כ האי קרא לאו אעוקר דבר מיירי ודלא כמהרש"א ז"ל

דף צ"ז ע"ב פירש"י בד"ה אחד מעיד אברור הצדיקים ואביאם וכו' עכ"ל משמע דוקא הצדיקים מביאם ולא הרשעים ובדבור שאח"ז כ' דאפי' הרשעים יגאלו וי"ל דמ"ש בדבור שאח"ז דאפי' הרשעים מביאם היינו אי איכא עשרה צדיקים כדכתיב אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה ובדבור זה מיירי שלא יש בכל העיר אלא אחד

דף צ"ט ע"א גמ' ימות המשיח שבעת אלפים שנה כר' דלא פליג אהא דאמרי' לעיל שיתא אלפי שנין הוי עלמא והוא במ"ש המפרשים דהא כתיב שמחנו כימות עניתנו והרי לא נשאר בימי העולם כימים שישבנו בגלות זה ותי' דיאריכו הימים הרבה ולזה כיון במ"ש ימות המשיח