משמרות כהונה חלק ב קע

וקאי אדשמואל וכו' עכ"ל טפי הי"ל לפ' דקאי אברייתא דקתני שאכל תרומה טהורה

ע"ב תוס' בד"ה פרט וכו' וקרא דפטר במחוללת בשנטמאה תחי' וכו' עכ"ל ורבנן דאמרי התם אף טהור שאכל את הטמא כיון שנגע בו וכו' משמע להו דריה"ג פטר באכל את הטמא אפילו נטמא הבשר אחר שנטמא הגוף מדקאמ' טעמא שלא אכל אלא דבר טמא וריה"ג השיב דלא מיירי אלא בנטמא בשר קודם ולשונו אינו מדוקדק כ"כ ועיין במהרש"א

בד"ה ט"י דאי לאו אלא חד ריבוייא הו"מ למח"כ וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א א"כ קרא דר' סימאי אמאי לא מוקמינן ליה במח"כ ע"ש ול"ק דכיון דילפינן חילול מתרומה לא מוקמי' ליה אלא במידי דפסול בתרומה כדאיתא בגמ' דזבחים וכ"כ הצ"ק שם ואפילו למ"ש התוס' בסמוך בד"ה ויליף וכו' בס"ד וי"ל כיון דמחיל עבודה וכו' מ"מ כיון דמצי' לאוקומי בט"י דפסיל בתרומה לא מוקמי' ליה במח"כ ומ"ש מהרש"א אמאי לא אמרי' כיון דגלי במח"כ נילף ט"י מדכתיב וטהר ע"ש לכאורה זה סותר למ"ש בדבור הקודם דלא דרשי' וטהר מכלל שהוא טמא ע"ש וי"ל דמ"ש בדבור הקודם היינו דהתוס' לא הקשו אלא מטהרה דהוזכרה דרשא זו בגמ' וטהרה מכלל שהיא טמאה אבל וטהר לא הוזכרה אמנם קושטא הוא דדרשי' מכלל שהוא טמא כמ"ש התוס' לעיל בזה הדיבור

דף פ"ד ע"א גמ' ונילף חלול חלול מתרומה וכו' טפי היל"ל חלול חלול מטמא ששימש דתרוייהו פיסול הגוף דעבודה וכמ"ש התוס' בד"ה אלא והגמ' סמיך ע"ז ול"ק נילף מנותר כמ"ש מהרש"א

גמ' בו ולא בבע"מ וכו' קשה נילף חילול מנותר דבכרת ונימא דלא מיעטיה מקרא דבו אלא ממיתה וי"ל דמיתה ביש' היא בכלל כרת ואי מחייב כרת לא מיתוקם מיעוטא דמשמע בו הוא דמחייב מיתה אבל בע"מ ל"מ מיתה והא ליתא דבבע"מ נמי מחייב מיתה ומוסף עלה דגם זרעו נכרת אבל ק' לר' דל"ל מיעוטא דבו נימא דבע"מ בכרת מחילול דנותר וטמא ששימש נילף מבע"מ דבכרת דתרוייהו פיסול הגוף דעבודה והא עדיפא טפי מדנילף טמא ששימש מתרומה ובע"מ מטמא ששימש ויש לישב

ע"ב גמ' ואצט' למכתב מכה איש וכו' רש"י בחומש בפ' מכה איש כ' אי כתיב כי יכה כל נפש הו"א אפי' הכאה לחוד בלא מיתה כר' מכה איש ומת ע"ש והוא תימה דהגמ' לא עביד האי צריכותא וע"כ דכיון דכתיב הכאה בנפש היינו מיתה וי"ל דהגמ' קאי על פ' כל מכה נפש וסתם הכאה דנפש היינו מיתה אבל רש"י קאי אקרא דכל נפש דכיון דכתיב כל נפש כל דהוא נפש אפי' מקצת נפש דהיינו מיתת אבר אחד ומ"מ קשה אי ס"ד דבהכאה בלא מיתה מחייב אמאי אצטריך מכה אביו הא אפי' אחר במיתה וי"ל דמכה אחר בעי' חבורה אבל מכה אביו אפי' בלא חבורה ונפש בהמה הו"מ לה לבהמה עצמה דהוה אמינא דהכחישה באבנים פטור ועי"ל דמכה אביו בחנק ורש"י אליבא דמ"ד חנק חמור קאמר והגמרא נקט האי צריכותא דאתיא אפילו למ"ד חנק קיל

פירש"י בד"ה מקלקל וכו' אלא במתכוין לכך דהוי צריך לחבלה וכו' עכ"ל דבריו הם לפי המסקנא דמשני דהוי משצ"ל וס"ל דכל מתכוין הוי צ"ל ודלא כמהרש"א

תוס' בד"ה מאן וכו' מפלוגתא דמשצ"ל וכו' ולר"י בכה"ג וכו' עכ"ל ק' הא ר"א ס"ל משצ"ל חייב עליה כדמוכח ממתני' דפ' המצניע דצ"ד הנוטל צפרניו וכו' ע"ש בתוס' ובגמ' בפ' ס' אכל פריך מר"א ור"י ומשני ש"ה דמקלקל. בחבורה חייב ובמ"א כתבתי בזה

בא"ד משכחת לה באיסורי הנאה וכו' עכ"ל האי תי' לא שייך לשי' רש"י דהא ס"ל דאפי' מבשל לקדירתו הוי מקלקל דמשצ"ל היא ולכך הקשו לשי' רש"י דלר"ש אפי' חובל ומבעיר בעי' צ"ל דלא ויתורץ בתי' ודלא כמהרש"א

דף פ"ה ע"א פירש"י בד"ה חייב דהא מתביישין בניו וכו' עכ"ל אין להקשות לפ"ז מאי פריך הגמ' נימא דדוקא בבושת דמתביישין בניו חייב דמי הבושת וברייתא קתני פטור ממלקות דהכאה וקללה דגברא קטילא הוא ומ"מ חייב בבושת דהא בסמוך נמי מוקמי' פטור דקתני מממון וחייב במלקות די"ל כיון דהמבייש לאחר מיתה פטור וביישו ישן ומת חייב ע"כ אפי' דסופו למות מחייב כיון דהשתא מיהת חי הוא ה"נ בקללה והכאה לא אמרי' גברא קטילא הוא והגמ' לא מייתי מהא אלא דלא אמרי' גברא קטילא הוא כיון דהשתא מיהא חי הוא

תוס' בד"ה והאמר וכו' ואיוצא ליהרג קאי וכו' עכ"ל ול"מ הגמ' שם למיפשט מהא דאפי' דביוצא ליהרג ביישו חייב מ"מ ביישו ישן ומת י"ל דפטור כיון דהיה ישן לית ליה בושת אבל ביוצא ליהרג בר בושת הוא ולאו מטעמא דמתביישין בניו ומהרש"א שכ' משום דמתביישין בניו היינו לפי הצד דביישו ישן חייב

ע"ב גמ' נ"ל מומקלל אביו ואמו וכו' ולר' יאשיה מכה אביו ואמו דלא בעי' תרוייהו יליף ממקלל וס"ל דמקשי' הכהה לקללה א"נ כדדריש בת"כ ס"פ אמור ממכה אדם יומת וע"ש דדריש מקרא דמכה לאחר מיתה פטור ומהגמ' נר' דבמכה פשיטא לן דלאחר מיתה פטור משום דליכא חבורה ולא בעי קרא

תוס' בד"ה ומה וכו' נילף ביה שלא נעשה בו וכו' עכ"ל מהרש"א כ' דיש גורסין נילף ביה שנעשה בו ור"ל נילף מקלל ממכה שנעשה בו שלא בעמך כבעמך וקרא דבעמך באחר הוא דכתיב ע"ש ולפ"ז כי אמרי' בשמעתין דתנא דמתני' ס"ל מקשי' הכאה לקללה הומ"ל מקשי' קללה להכאה שנעשה בקללה שלא בעמך כבעמך כיון דאיכא למי' דקרא דבעמך באחר ולפ"ז ק' הגמ' לעיל דפריך א"ה בנו נמי וכו' מאי פריך נימא דבבנו מקשי' לחומרא קללה להכאה וצ"ל דכיון דאיכא לאקושי איפכא הכאה לקללה לא דחקי' לאוקומי בעמך באחר דוקא ומ"מ ק' לגירסא זו דגרסי נילף במקלל שנעשה וכו' הא איכא למילף בק"ו איפכא דבמכה לא נעשה בו וכו' מק"ו ממקלל הו"ל תרי ק"ו דסתרי אהדרי וכה"ג אמרי' כל אחד תיקו אדוכתיה כמ"ש התוס' בפ"ק דחולין גבי כשר בתורין פסול בבני יונה ע"ש

גמ' מכר אשה לעוברה וכו' משמע דמחייב על העובר אע"ג דכתי' איש והיינו משום דמתרבי מנפש וק' מ"ש מהורג את העוברים דל"מ אע"ג דכתיב נפש כדתנן בפ' יוצא דופן תינוק בן יום א' ההורגו חייב ואמרי' בגמ' משום דכתיב נפש משמע דעובר לא מתרבי מנפש ולחד תי' שכ' התוס' לעיל דפ"ד ע"ב בד"ה הו"א דקודם שנולד