משמרות כהונה חלק ב קסט

ע"ב בד"ה בין שוגג וכו' דרך עליה דלא ניתן שגגתו לכפרה וכו' עכ"ל עיין בגמ' בפ' אלו הן הגולין ד"ט ע"א וע"ש בתוס'

בד"ה בשור וכו' כולן פטורין משמע שאחרים בני חיובא וכו' עכ"ל וברייתא דלקמן שיצא חוץ מביניהם דקתני פטורין אע"פי שאין בר חיובא אלא אחד י"ל דהתם ליכא למעוטי אבל הכא כיון דאיכא למטעי מלשון פטורין דמיירי בכולן בני חיובא לא הול"ל פטורין ועי"ל דברייתא דלקמן מיירי בכל ענין אפי' יצאו שני חצים מביניהם והרגו שנים דאפשר דשניהם הרגו

בא"ד מיירי בשנסקל דל"ל נכבשינהו וכו' עכ"ל והגמ' שם בזבחים דפריך תנינא מההיא דע"ז עביד צריכותא בתרווייהו אין לחוש

דף פ' ע"א בא"ד דבאדם כ"ע ל"פ דפטירי וכו' עכ"ל משמע אפי' ניידי מאליהן והק' מהרש"א ז"ל אמאי לא אזלי' בתר רובא ולקטלינהו לכולהו ע"ש ול"ק כיון דחד מנייהו פטור אין הורגין כולן ודוקא בנתערבו נסקלין בנשרפין דכולהו חייבין מיתה מיהא וכ"כ התוספות בזבחים בהדייא ע"ש

בא"ד ובסיפ' אמרי' ברובע ונרבע ירצו ולכשיסתאבו וכו' עכ"ל האי לכשיסתאבו חוזר אמתניתין דימותו אבל הך דירעו בע"פ הבעלי' מיירי וא"ש תירוצם

פירש"י בד"ה אלא וכו' כולן אסורין בהנאה ואין הפסד עכ"ל מק' דמפירש"י בקמא דצ"א ע"א אהא דאמרי' דנין לרדיא משמע דס"ל דשור הנסקל אינו נאסר מחיים הפך מ"ש כאן וי"ל דכאן דכ' אסורין בהנאה ואין הפסד היינו ר"ל כיון דאינו יכול לשוחטו דאז אסור בהנאה אין הפסד לבעלים דהא יכולין אחרים ליטלו דאין בו זכות לבעלים יותר משאר אדם דס"ל כמ"ש התוס' בשם ר"ת ועי"ל דהתם כיון דכבר משועבד לניזק כיון דברח ואין לו לניזק ממה לאשתלומי כי גמרי דיניה לא חל עליה איסור הנאה להפסיד לניזק ומ"מ ד"ז צא"ת

ע"ב תוס' בד"ה אלא וכו' ומיהו התם מבעי' לן וכו' עכ"ל עיין מ"ש מהרש"א וי"ל דלפמ"ש התוס' לעיל דגרסינן אחרות באחרות דברייתא ר"י היא א"כ ברייתא דקתני אחרות באחרות להשמיענו דס"ס אסור ואי איתא דולדה גופיה ספיקא הוא א"כ בנתערב באחרות סגי דהוי ס"ס ולמ"ל דקתני אחרות באחרות ועי"ל דא"כ אחרות באחרות הוי תלת ספיקא וס"ל דבתלתא ספיקי ליכא מאן דאסר מיהו מגמ' דפרק התערובת דע"ד מוכח דאפי' בתלת ספיקי אסור ומ"מ משמע התם דאין מקום לחלק בין תרי ספיקי לתלת ספיקי למאן דאסר וא"ש תי' ראשון שכתבתי דאין שום חידוש במאי דקתני אחרות באחרות

בד"ה הוי וכו' וא"ת תיפשוט מיהא וכו' עכ"ל י"ל . בזה דס"ל להך ברייתא כתנא דבי מנשה דמיתה דב"נ בחנק היא כדאיתא שם אלא שהתוס' סמכו עצמן ארישא דברייתא דברוצח מיירי ואף גם זאת י"ל דחייב דקתני חנק הוא ואף על גב דהשתא בסייף יכול להמיתו בחנק משום דא"א להמיתו במיתה הכתובה בה וצ"ל דהתוס' קושיתם לחד תי' שכ' לעיל דף מ"ה ע"ב בורח שאני ע"ש

בד"ה הנסקלין וכו' נזיל בתר רובא להחמיר וכו' עכ"ל התוס' בחולין תי' דממיתה למיתה לא אזלי' בתר רובא ע"ש. שמעתי מק' דאם כן בת כהן דבשריפה אמאי הוי בשריפה דילמא לאו אבוה הוא ובת ישר' היא כיון דלא אזלינן בתר רובא ממיתה למיתה ומתרצים דא"כ פקעי הקדושין דלאו אדעתא דהכי קידשה עכ"ד וי"ל עוד דאיכא רובא וחזקה דהעמיד האם בחזקת צדקת כמ"ש התוס' בפ"ק דחולין בסוגיא דרובא מיהו יש לחוש שמא נאנסה ולא איתרע בזה חזקת צדקת אלא דאונס לא שכיח ולא חיישי' ליה כמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות ד"ט ע"א ע"ש ולמ"ד מותרה לדבר חמור לא הוי מותרה לדבר קל קושיא מעיקרא ליתא דהא התרו בה לשריפה ואי אמרת בת ישר' היא פטורה היא דלא התרו בה סקילה והוי מפיטור למית'

דף פ"א ע"א בד"ה ונגמר וכו' עבר בפני ב"ד וכו' עכ"ל הכא לא שייך טעמא דובערת דהא בלא"ה נהרג משום עביר' קמייתא ולעיל גבי טריפה לאו עיקר טעמא משום ובערת כמ"ש שם דלא מצרכינן לעיל לובערת אלא כי היכי דלא נימא לא מטרחינן להורגו כיון דטרפה הוא והכא כיון דע"כ להורגו הורגין אותו בחמורה ובעיקר קושיתם יש מי שתי' דהוי עדות שאתה יכול להזימה דהא אי הוזמו מקטלי משום חמותו דהוי כמו נמי למיקטלא מיהו בסמוך דמייתי מקרא דדמיו בו דבע"א מיירי קשיא קושית התוס'

דף פ"ב ע"א בד"ה נשג"ז זונה אם הוא כהן עכ"ל נר' דס"ל דבישראל לא שייך לגזור משום זונה אפי' מדרבנן אבל הר"מ בפי"ב מה' א"ב כ' דבישראל הוא דאמרו נשג"ז אבל בכהן אסור מדאורייחא ולפ"ז ניחא מ"ש התוס' בסמוך מפ' כל האסורין

בד"ה ואידך וכו' ואפי' ר"ש לא שרי וכו' אבל כותית לא וכו' עכ"ל דמדלא שרי ר"ש אלא בנתגייר' פחות מג"ש מוכח דאפי' כותית משומרת ונתגיירה אחר ג"ש אסורה וכיון דאפי' במשומרת ומרת אסורה א"כ אפילו כותית אסור' ועיין במהרש"א במס' ע"א ותי' דבשמעתין במשומרת מיירי וההיא דקדושין דמשמע דאפי' במשומר' אסור' לאו משום זונה ואפי' לרבא צ"ל כן ודלא כמהרש"א

ע"ב גמ' הא אקריוהו לרב וכו' מוכח מכאן דאיכא כרת בכותית וכדפירש"י והל"מ היא ואתא יחזקאל וכתבה וכ"מ מדברי הר"מ בפי"ב מה' א"ב ומשמע מדבריו דאפי' בצנעא דליכא אלא מלקות איכא כרת וק' אמאי לא חשיב לה בהדי ל"ו כריתות בריש כריתות וי"ל דלא חשיב התם אלא מידי דמחייב על שגגתו חטאת כדאיתא התם וקרא דחטאת דכתיב אשר לא תעשינה לא קאי אלא אאיסורי דכתיבי בקרא ולא קאי אהל"מ ולשי' רש"י שם דלא מחייב חטאת אלא במידי דכתיב לאו וה"ט דל"מ חטאת אפסח ומילה ע"ש ניחא בלא"ה אבל למ"ש התוס' בר"פ השוחט והמעלה צ"ל כדכתי'

תוס' בד"ה המולח וכו' ל"ד דתנופה והגשה קודמת למליחה וכו' עכ"ל לפמ"ש הרע"ב בפ"ג דמנחות דמנחה נמי טעונה מליחה לכתחי' מלבד מליחת הקומץ שהיא בראשו של מזבח ניחא שפיר קושי' ומהתימה על התי"ט שם שהביא דברי הרע"ב ואח"כ הביא דברי התוס' הללו ולא נרגש מזה מיהו דברי הרע"ב תמוהים מגמ' שם דכ"א ע"א ועיין להח"ן שם וע"ש בסוגיית הגמ' במאי דמשני ואבע"א וכו' ע"ש ודו"ק

דף פ"ג ע"א פירש"י בד"ה טהורה וכו'