משמרות כהונה חלק ב טז

משום העבד גופיה וחיוב הממון לבעליו כיון שגוף א' הן ולכן בגונב חלבו של חבירו ואכלו הוי מיתה ותשלומין לחד ועיין למהרש"א בפ' א"נ סוף דף ל' מ"ש על קושית מהרש"ל ע"ש שנעלם ממנו דברי התוס' הללו ודוק

דף כ"ג ע"א בד"ה תפשוט וכו' אלא מסוגי' דשמעתין וכו' עכ"ל אבל מפירש"י שכ' תפשוט מדקא משלם החררה נר' דלא כהתוס' ולשיטתו הוא שהק' לעיל דף ך' בד"ה מתגלגל אבל לשיטת התוס' ל"ק והא דלא פי' כן לעיל משום קו' ב' א"נ אפי' לשיטת התוס' ק"ל דהול"ל תפשוט בעיא דמתגלגל כי היכי דקאמר תפשוט בעיא דפי פרה

ע"ב בד"ה הנהו מידי וכו' ולא א"ל שחטינהו עכ"ל משמע להו דבההוא עובדא דר"י כבר התרה בהו מדהוו מפסדי להו כמה פעמים ופירו' צנעינהו הוא שמתינהו למרייהו וכדפי' בש"מ בשם הר"י עיין שם

דף כ"ד ע"א פירש"י בד"ה אי אמרת וכו' שהביא' ניזק נ' וכו' עכ"ל ולאביי לעיל צ"ל שהביאם ניזק ד' א"נ הביאם ניזק ג' כדי שיהא ח"נ ממונא ונ"מ למודה וס"ל דלא כהתוס' בד"ה השתא

תוס' בד"ה ולא ישמרנו וכו' אבל הכא ע"כ וכו' כדמסיק ואזיל דלא מ"ל לחיובי פלג' וכו' עכ"ל היינו מרמז רמוזי או הנך שינויי דלקמן וקש' דהתוס' לקמן כ' דגי' הספרים אלא רמז רמוזי וא"ש גם לעיודי גברא וא"כ לס"ד דפריך אי לעיודי גברא לימרו הנך קמאי וכו' ולא ס"ד דרמז רמוזי מאי קאמר בשלמ' ליעודי תורא שפיר הא גם למ"ד ליעודי תורא ק' דלימרו בתראי דלא ידעי' דינגח ד' וכדק"ל למ"ד ליעודי גברא לימרו הנך קמאי דלא ידעי וכו' והך קושי' גופה דק"ל אי ליעודי גברא מקמאי ק' אי ליעודי תורא מבתראי וצ"ל דכ' האי תי' לפי הספרים דלא גרסי אלא וכו' אבל לספרים דגרסי אלא צ"ל כתי' דא"נ וכו' ועיין להתוס' בסנהדרין דף ט' ע"ב בד"ה עדי וכו' ע"ש

דף כ"ה ע"א גמ' בין לטומאת משא וכו' נראה דסמיך אמתניתין דלמעלה מהן דמייתי בסמוך אבל מברייתא גופה אין להוכיח כלום והיינו דקאמר מאן שמעת ליה וכו' דאי שואל על שם התנא כאורחיה דגמרא לא מייתי כלום ממתני' דכלים ועפירש"י ז"ל

תוס' בד"ה אני לא אדון וכו' למ"ד פלגא דנזקא וכו' עכ"ל עמ"ש מהר"ם שיף ז"ל ועיין בתוס' לעיל דף ז' בד"ה רעהו בסופו ע"ש

בא"ד וא"ל רשות מרשות וכו' עכ"ל נראה דהיינו קושיא הב' דמתני' וכוונתם דבראשונה הק' כקו' הראשון נפרוך מה לשן וכו' ובזו הפירכא לא מהני הקו' הב' דאפי' הקו' הב' איכא למיפרך האי פירכא ודלא כמהר"ם לובלין ז"ל ע"ש

בא"ד דאין פירכא זו מועלת וכו' עכ"ל עמ"ש מהר"ם שיף ז"ל ודבריו מבוארים בתוספות בחולין דף פ"ה ע"א בד"ה מה למילה וכו' ע"ש ודלא כמהרש"א

ע"ב גמ' וקמייתי ליה בין לטומאת ערב בין לטו' שבעה וכו' והיינו משום דנ"ל מקרא דלקמן דכל טומאות שבמת שבעה וכיון דמייתי מק"ו דטמא ע"כ דטומאת ז' הוא וא"כ הוי יותר מן המלמד כנ"ל אבל אין לומר דמסתמיות הברייתא משמע ליה דאף לטומאת ז' דהא לחד תי' שכ' התוס' דהבריית' איירי במפץ שאין לו טהרה אלא דהגמ' קאמר דמ"מ מפץ של עץ מייתי ליה בק"ו ל"ל הכי דהא הברייתא לאו בשל עץ איירי ודע דק' לפום האי תי' דהתוס' כיון דהבריית' בחד מפץ איירי מנ"ל להגמ' שם בשבת דאיירי באין לו טהרה במקוה דילמא במפץ של עץ איירי וי"ל דאי במפץ של עץ לא הוה צריך ללמדו מפכין קטנים דהו"מ למילף מהנך דלא מטמו במדרס הזב וכמו שהק' התוס' שם ותי' משום דאיכא למיפרך מה להנך שכן נעשו אב הטומאה ע"ש ואי במפץ של עץ גם הוא נעשה אב הטו'

שם הניחא למ"ד למדין ואין משיבין ה' י"ש כלל ק"ב הקשה מכאן למ"ש ר"פ בנזיר דדוקא י מופנה הוא דאין משיבין למ"ד ע"ש ואפשר דש"ה דילפי' נמי מהאי נ"ש שרץ ממת כדאיתא בשבת וכיון דלגבי מת דילפי' שרץ ממת אין משיבין דהא הלמד מופנה גם מאי דילפי' ממת משרץ אין משיבין

עו"ש אלא למ"ד דון מינה ומינה כ' מהרש"א ז"ל דעיקר הקושיא על ההיקש' דאד"ש ל"ק דכיון דילפי' מהג"ש לטומאת ערב אז ילפי' מהק"ו לז' דאי אמרי' דיו מיפרך ק"ו ע"ש וה' י"ש כלל ק"ו תמה ע"ד דא"כ אמאי לא מוקי הברייתא כפשטא למפץ כמת ובקושי' דיו יתרץ דלטומאת ערב ילפי' מג"ש ומיפרך ק"ו ע"ש ול"ק דא"כ לא אתיא כמ"ד אוקי באתרה דלדידיה ל"צ ק"ו וכיון דבק"ו לא סגי ובג"ש סגי לא הו"ל למנקט ק"ו ומ"מ דברי מהרש"א אינן מוכרחים ועמ"ש במ"ב מ"ש ומהר"ם לובלין ז"ל כ' להפך דמק"ו ילפי' ט"ע ואייתר ג"ש לט"ז ע"ש והוא תימה דג"ש לא מייתרא כמ"ש התוס' ומהרש"ל כ' דעיקר הקושי' אג"ש ע"ש וכ"נ עיקר דאהיקישא ל"ק די"ל למ"ד דון מינה ומינה ס"ל כמ"ד למידין ואין משיבין אלא דמ"ש רש"ל דאהיקיש' דון מינה ואוקי באתרה לכ"ע והוכיח משבת ע"ש כבר תמה עליו מהרש"א ז"ל מגמ' גופה שם ועיין מ"ש ליישב הי"ש ואין דבריו נראין דבברייתא שם יליף בהדיא לט"ז דלטומאת ערב מבנין אב נפקא וכה הראוני בחולין דף ק"ך ע"ב איתא האי פלוגתא דדון מינה ומינה ואוקי באתרה אהיקישא ע"ש

תוס' בד"ה ומה פכין וכו' דהא טומאת שער וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל בחולין דף ע"א ע"ב שכ' דאת שבא לכלל מגע היינו שיכול ליגע ואף שאין מטמא ע"ש ומדברי התוס' כאן אין נר' כן וכ"נ גם מדברי רש"י ז"ל בשבת דף פ"ד ודוק

דף כ"ו ע"ב גמ' לחייבו על השוגג וכו' עיין מ"ש לעיל דף ג' ע"ב

פירש"י בד"ה לענין גלות וכו' פרט לזה שצדה עכ"ל איפכא מסתברא ונ"ל דה"ק פרט לזה שצדה שאין די לו בגלות דעיר מקלט אין קולטו ומצי גואל הדם להורגו משום דקרוב למזיד וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' רוצח דנתכוון לב' וזרק ד' ביד גואל הדם להורגו ועפי"ז ניחא מה שהק' התוס' על פי' זה של רש"י ז"ל דקרא קמא דאשר לא צדה הו"ל למידרש לזרק לצד אחר ע"ש ועפי"ה אדרבא קרא קמא דרשינן לחיוב לענין גואל הדם וכן היא הסברא גם עפי"ז ניחא מה שהק' ללשון א' וא"ת אמאי אצטריך וכו' די"ל דאצט' לפטור מגואל הדם גם קרא דכי יזיד הכי מ"ל לרש"י מעם מזבחי תקחנו למות ע"י גואל הדם ולכך לא כ' קרא דלקמיה דמכה איש וכו' ועיין להר"ם בפ"ה מה' רוצח וכן צ"ל לפי' א' דרש"י דההיא דדרשי' פרט לנתכוון