משמרות כהונה חלק ב קסז

תוס' בד"ה אפ' וכו' אבל הכא קמ"ל דחובה להציל עכ"ל אין להק' למ"ל והוכה בקרא דהכא סגי די"ל דאצט' הך קרא דוהכה למחתרת משום דעיקרו לא בא אלא על עסקי ממון ואה"נ דבמחתרת קושטא הוא דאינו חובה אלא רשות כתב מהרש"א דהא דלא תי' דאצט' לאגורי ורי משום דהו"ל להגמ' להקשו' ולשנויי הכי ע"ש ולפמ"ש הרב עצמו בדבור שאח"ז בתי' בקרא א"ץ לזה אלא דבפשי' י"ל דאי קרא דוהוכה לאגורי א"כ קרא דוהשבותו לו למ"ל הא כולהו עשה נינהו לפום הך תי'

בד"ה חייבי וכו' ת"ל מדאיתקוש וכו' עכ"ל ר"ל דנערה המאורסה היא בכלל א"א דכתי' בפ' עריות ואיתקשו כולם לא"א ולמ"ל חטא מות כלל

בגמ' גרושה וחלוצה לכ"ה וכו' לפמ"ש הר"מ בפט"ו ובפי"ז מה' א"ב דגרושה וחלוצה אפי' לכ"ג א"ח אלא בבעילה אחר הקדושין אבל בעילה בלא קידושין לא עבר ע"ש לה"ה צ"ל דכאן נמי מיירי אחר הקדושין דאפי' נתרצית בשעת הקדושין אח"כ חזרה בה ורודף אחריה לבועלה באונס ואע"ג דאשתו היא כיון דביאת איסור היא ניתן להצילה בנפשו דהא אשתו נידה נמי ניתן להצילה בנפשו דבכלל חייבי כריתות היא וכ"נ ממ"ש התוס' ת"ל מדאיתקשו בפ' עריות ואי איתא נימא דאי נ"ל מהקישא אפי' נידה במשמע

ע"ב גמ' חד למעוטי ע"א וכו' אע"ג דקרא בחובה מיירי דחובה להציל מ"מ הני דאמעיטו אפי' מרשות אימעוט ולא אמרי' דלא מיעטיה קרא אלא מחובה דכיון דגלי קרא דלא מיירי בהני מהיכא תיתי לן דרשות בידו להורגו

תוס' בד"ה חד וכו' ואיך יחלל שבת להציל חבירו וכו' עכ"ל דאין לו' דס"ד דחייב להשכיר גוי להורגו דהא הני דניתן להצילן בנפשן ל"מ לאוגורי כמו שנר' מדברי התוס' לעיל בד"ה אף ע"ש במהרש"א דל"מ אלא למיטרח בגופיה לחוד

גמ' ורמינהי ואלו נערות וכו' המש"ל בה' שבת נסתפק ברודף אחר העריות אי ניתן להצילן אפי' בשבת והא דלא ילפי' מרוצח בהיקישא דאפי' בשבת כמ"ש המש"ל משום דרוצח מסברא והך סברא ליתא בעריות מיהו לקמן גבי יהרג ואל יעבור ילפי' כה"ג ועוד דרוצח דאפי' בשבת ילפי' ממחתרת דאפי' בשבת כדאי' לעיל והשע"ה הוכיח מסוגייא דשמעתין דאי איתא דבשבת אין מצילין נוקמה להך דואלו נערות בשבת ע"ש ולשי' רש"י דלא מחייב קנס אלא בהשרת בתולים י"ל דליכא לאוקמא הך דואלו נערות בשבת דא"כ מתחייב בנפשו משום השרת בתולים בשבת דס"ל להגמ' הכא דדם חבורי מחבר ופסיק רישיה הוא דבעיא היא בריש כתובות ע"ש אבל לשי' התוס' ראיה נכונה היא

תוס' בד"ה כמפותה וכו' הא קתני סיפא הבא על בתו וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דמסיפא לחודה לא קל בשאלה מפותה ע"ש וקשה דא"כ אמאי לא קתני אחותו דרישא ואמאי שני ותני בתו ויש לישב ועמ"ש לקמן דע"ט ע"א בד"ה ומפקא

רש"י בד"ה חד למעוטי ע"א דסד"א תיתי בק"ו כדלקמן עכ"ל לפ"ז לת"ק נמי ס"ל עונשין מ"ה וכ"כ התוס' לקמן בד"ה קסבר ע"ש ויש להבין במאי פליגי ת"ק ור"ש דאמאי ת"ק לא דריש חד לשבת וחד לבהמה כמו ר"ש ולמאי דמסיק כראב"ש אידי וכו' י"ל דת"ק ס"ל אין עמ"ה וחד לבהמה ואידי וכו' אבל לפום סברא דהשתא קשיא וי"ל דפליגי בפלוגתא דתנאי בעלמא אי אמרינן אהני ג"ש ואהני ק"ו דרבנן ס"ל דכי מוקמת נמי חד לשבת ילפי' ע"א משבת בג"ש דחילול וג"ש עדיפא מק"ו ור"ש ס"ל אהני ג"ש ואהני ק"ו כיון דג"ש דחילול אתיא למילי אוחרי מיהו קשה דר"ש גופיה ס"ל דג"ש עדיפא כמ"ש התוס' בפ' כל הבשר דקי"ו ע"א גבי הא דיליף ר"ש בב"ח מותר בהנאה מג"ש דקדש דס"ל אין ג"ש למחצה ולא ילפי' מק"ו מערלה ע"ש וי"ל דשאני התם דילפי' איסור אכילה מג"ש זו גופה ואמרינן אין ג"ש למחצה משא"כ הכא דהג"ש איכא לאוקומא למילתא אחריתי ועי"ל במ"ש תוס' במציעא דקט"ו בשמעתא דמסדרין להקדש ע"ש

דף ע"ד ע"א גמ' פגם גבוה לכ"ש וכו' אע"ג דכ' התוס' לעיל דס"ו ע"א בד"ה גמר וכו' דמה לבשר ודם שכן דואגין ומתביישין היינו גבי בשת אבל בענין פגם גבוה עדיף וילפינן שפיר בק"ו

ע"ב תוס' בד"ה והא אסתר וכו' דהו"ל לאקושי עריות וכו' עכ"ל ר"ל דאז לא יתורץ במאי דמשני קרקע עולם דבכה"ג ל"מ הא דקרקע עולם שהרי גבי נערה המאורסה אמרי' לעיל תהרג ואל תעבור ובמסקנתם כ' דלא גרסי' תהרג וכו' גם לא יתורץ בשינוייא דהנאת עצמן ועיין למהרש"א ז"ל

דף ע"ה ע"א מכלל דתרוייהו לאיסורא עיין למהרש"א שכת' דמיתוקמ' שפיר בבתה ובת בתה ובת בנה בכלל בת בתה אלא משום דשריפה לא כתי' בהא ע"ש שכ"כ בכונת התוס' ואין נר' כן מהגמ' בסמוך דאמרי' לאביי איידי דאם חמיו ולרבא איידי דאם חמותו ואם חמיו דמשמע דבעי' שיהיה בחדא מהך בבא מיהא דתנו ליה ולא כתיב בהדיא כיון דתני יש בכלל וה"ן במאי דקתני יש בכלל אשה ובתה בתה ובת בתה ובת בנה בעי' חדא מנייהו דלא כתי' בהדייא ואי על אזהרה קאמר כולהו כתיב בהדייא

ע"ב פירש"י בד"ה אתיא הנה וכו' אף כאן ש זמה עשו וכו' עכ"ל פי' כן משום דברייתא מייתי לה בזמה זמה כמ"ש מהרש"א ומה שהק' ברייתא גופה אמאי לא ילפה הנה הנה דבשריפה משאר דידה ושאר דידה יליף זמה זמה מחמותו דבשריפה ע"ש י"ל דאי ילפינן הכי איכא למפרך מה לשאר דידה. שכן אם אמה אסורה כמו שהקשו התוס' אבל השתא דילפי' הנה הנה ומייתי' זמה בשאר דידיה והדר ילפי' שאר דידיה מחמותו ליכא למפרך דזמה זמה מופנה אבל הנה הנה אינה מופנה אלא כיון דלא ילפי' דין שריפה מהנה הנה אלא ילפותא בעלמא למיתי זמה לא שייכא פירכא וזהו כונת התוס' בתי' דלא כמהרש"א בתוס' וגם למ"ש מהרש"א בכונת התוס' תתישב שפיר קושייתו בפירש"י דכיון דגילוי מילתא בעלמא דפי' זמה שריפה לא פרכי' מידי אבל כי ילפי' שריפה מהנה הנה משאר דידה אז פרכי' הך פירכא שכ' התוס'

בד"ה ר"א וסיפא דהדר תני וכו' עכ"ל הגירסא שהביא מהרש"א בסיפא מה כאן וכו' אף כאן למטה כלמעלה וכ' דלר"א ניחא ע"ש אינה מתיישבת שפיר דחמותו ואם חמותו ואם חמיו לגבי אזהרה כולהו בהדדי אתו וחמותו ודאי דלא מקריא למטה אפי' לר"א אלא למעלה

תוס' בד"ה אמך וכו' ותרתי ש"מ עכ"ל והא דלא נ"ל לעיל דנ"ג ע"ב לר"י אמך