משמרות כהונה חלק ב קסו

אחריתי ועיין שם במהרש"א

תוס' בד"ה וכי וכו' משום דאיכא ג"ש דמפקא וכו' עכ"ל משמע דגם לר"י אית ליה הך ג"ש ולמאי דיליף ר"י מדבר שהיה בכלל דריש הך ג"ש לדרשא אחריתי ועי"ל דלאו ג"ש ממש היא אלא ילפותא בעלמא ילפי הנך תנאי

דף ס"ח ע"א בד"ה כן וכו' וי"ל דהו"א דקודם הבאת שערות וכו' עכ"ל ר"ל דנהי דמאיש ידעי' סמוך לגבורתו של איש מ"מ לא הוה ידעי' כמה שיעור סמוך דאפשר דאפי' קודם הבאת שערות הוי בן סורר ומורה דשנה קודם גבורתו הוי סמוך כמו מופלא הסמוך לאיש וכל הזמן ההוא עד גבורתו של איש הוי בן סו"מ ולהכי תנא טעמ' שלא בא לכלל מצות לכן מסתברא דעד שיביא ב' שערות ואי לאו משמעות דלאיש שהוא גבורתו של איש הו"א הכא גזה"כ הוא כמשמעות כן ומש"ה הקשו מתחילה דנימא כמו מופלא הסמוך לאיש ודלא כמהרש"א ז"ל

דף ס"ט ע"א גמ' ובד"נ מי אזלי' בתר רובא וכו' מהא דתנן בפ' יוצא דופן דמ"ד תינוק בן יום א' ההורגו חייב אין להוכיח דאזלינן בתר רובא בד"נ דאי לא אזלי' בתר רובא ליחוש דילמא טריפה די"ל בשוגג מיירי וחייב גלות קאמר ולא מיתה ומרוצח ועדים זוממין ומכה אביו דהוכיח מנייהו הגמ' בפ"ק דחולין די"א דאזלינן בתר רובא ע"ש בתוס'

ע"ב גמ' גמרי מדורות הראשונים וכו' נר' דר"ח לטעמיה דאמר לעיל קטן מוליד דס"ל דכל שביאתו ביאה מוליד והא בהא תליא אבל לרבא דאמר לעיל דאפי' בן ט' שביאתו ביאה אינו מוליד דהוי כתבואה שהביאה שליש א"כ דורות הא' שהיו מולידין בני ח' קודם ח' נמי ביאתו ביאה אעפ"י שאינו מוליד דלעול' ביאתו ביאה קודם לזמן הלידה ואם כן לרבה כ"ש פליגי אפי' בפחות מבן ח' וכל סוגיא דשמעתין אליבא דר"ח אזדא ועיין להתוס' לעיל בד"ה בידוע ולמהרש"א שם

גמ' אלא מהכא אלה תולדות תרח וכו' תימה הא הרן ואברהם לאו בני אשה אחת נינהו כדאמרי' לעיל דנ"ח ע"ב אקרא דוגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ע"ש וא"כ מנ"ל דאברהם קשיש מהרן שתי שנים כיון דנולדו משתי נשים יכול להיות דלא קשיש מהרן אלא חדש או יום א' וא"כ הרן הוליד לשרה בן עשר שנים וצ"ע אבל אין להק' דילמא תאומים היו כמו שכן צ"ל בקרא דאבי מלכה ואבי יסכה דע"כ דתאומים היו לפי החשבון דשמעתין די"ל דמדחלקן הכתוב דכתיב את אברהם ואת נחור ולא כתיב אברהם ונחור והרן משמע דלכל אחד לידה בפ"ע

דף ע"א ע"א גמ' אמו מנ"ל וכו' עיין בנזיר דכ"ד ע"ב וע"ש בתוס'

פירש"י בד"ה מתרין וכו' דהא התראת עדים בעי וכו' עכ"ל נקט כן אליבא דר"י דבעי התראה מפי עדים בספ"ק דמכות ולרבנן שם נמי צ"ל דלאו התראה ממש דממתני' משמע דבעי' התראה מפי אביו ואמו ואי התראה ממש היא בהתראה מפי עדים סגי ועיין להרמ"ה ז"ל

ע"ב בד"ה שאני הכא וכו' ודיינינן ליה בדינא דהשתא עכ"ל לכאורה שפת יתר הוא ונראה דס"ל לרש"י דאי דיינינן בדינא דקודם א"כ היכא דהשתא לאו בר קטלא נמי הו"ל לחיובי כמקודם וכיון דהיכא דהשתא פטור מיפטר ע"כ היכא דהשתא נמי חייב דיינינן ליה בדינא דהשתא ולפ"ז ברייתא דבסמוך דעשה כן בישראל חייב ע"כ בדינא דהשתא הוא מדפטו' ברישא ודלא כמהרש"א בתוס' שכתב דלר"י אה"נ דעשה כן בישראל חייב היינו בדינא דמקודם ע"ש ומ"מ בכוונת התוס' דברי מהרש"א שפי' בכוונתם מוכרחים דאין לפ' דמק' אר"י מברייתא דעשה כן בישר' וגם מרישא דבריית' וא"ש מ"ש בתי' דהתם לא אשתני דינא דאם כן אכתי תק"ל לר"י ממתני' דבן סורר ועוד למ"ל למתליה בפי' דאשתני גופא וכמ"ש מהרש"א ז"ל

תוס' בד"ה ב"נ וכו' תימה אי הוי מילתיה דר"ח כתנאי וכו' עכ"ל טפי הו"ל להקשו' דר"ח דלא כמאן דלר"י טעמא משום דכקטן שנולד דמי ור"ח קאמר טעמא משום דאשתני דיניה

דף ע"ב ע"א גמ' מסתבר' מילתיה דרב וכו' כתב הרז"ה דאי איתיה בעיניה ל"מ לאהדוריה אלא מדרבנן והרמב"ן במלחמו' הקשה דהגמ' קאמר רחמנא אוקי ברשותיה ע"ש. וי"ל לזה דהגמ' איש לו דמים קאי דמדאורייתא הוא כמו גזילה ומינה יליף לאין לו דמים בדרבנן ולפ"ד הרז"ה ניחא מה שהק' המח"א ה' ריבית סי' ב' מגמ' דקמא ד"ע ע"ב ע"ש ובמ"ש המח"א לחלק דש"ה דאתא לידיה בתורת מקח עיין להסמ"ע סי' ר"ט ע"ש כ' הרמב"ן שם דשיבר אח"כ כמו איתנהו בעיניהו חשיב ע"ש וכן דעת הר"מ בסוף ה' גניבה ע"ש לה"ה ובפ"ג שם גבי גונב כיס בשבת ע"ש ועיין להש"ך סי' שנ"א מ"ש לחלק בין. מחתרת לגונב כיס ולפ"ד קשה מאי פריך הגמרא מגונב כיס וי"ל דבאיתיה בעיניה אין סברא לחלק ביניהם ודוקא בשיבר אח"כ הוא שכתב הש"ך לחלק ביניהם ועיין להרמ"ה בשמעתין

פירש"י בד"ה הכא במחתרת חתר הבית ממ"ש עכ"ל לאפוקי גגו וחצירו וכוין למ"ש התוס'

תוס' בד"ה לא וכו' וי"ל דכאן לא היו רוצים וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דאפילו אי חייב לצאת י"ש אי תפס מפקי' מיניה דלא כמ"ש רש"י בפ' הפועלים ד"ץ ונהירנא שכן הוכיח המח"א ונ"ל די"ל דרבא לא רצה לתפוס דאז היה נר' דעשה כסברתו ולכך אהדרינהו להורות שחשש לס' רב ומ"מ אם הם רצו לצאת ידי שמים צריך היה לקבלם

ע"ב גמ' לימא מסייע ליה וכו' אומרין לו ישראל וכו' הא ודאי דלרב הונא לא בעי התראה כלל דהא קטן לאו בר התראה והא דאומרין לו ישראל הוא לאו משום התראה אלא אומרין כך דרך הוכחה דעלמא אולי יפרוש כההיא דאמרי' גבי רוצח בפרק ב' דמכות אומרין לו דברים הראויין אליו אל תנהג בו מנהג שופכי דמים בשגגה בא מעשה לידו ע"ש ודחי הא מני ריב"י היא ואי ברייתא בחבר מיתוקמא כדכתי' ואי בע"ה מיירי משום התראה היא ולריב"י אין צריך בע"ה קבלת התראה כדפירש"י מיהו התוס' לעיל דמ"א ע"א כתבו לחד תי' דלריב"י חבר כאלו התיר עצמו משמע דבע"ה בעי קבלת התראה אפי' לריב"י וע"כ דלא מפ' כפירש"י אלא דלמאי דמוקי לה כריב"י מיתוקמא בחבר לחוד וכדכתי' ועיין מהרש"א ועיין להתוס' לעיל בד"ה אפי'

דף ע"ג ע"א גמ' וכי עונשין מ"ה וכו' מכאן מק' למ"ש מהרש"א לעיל דס"ד ע"ב דטעמא דאין עמ"ה משום דלא תסגי ליה ע"ש דהכא לא שייך הך טעמא: