משמרות כהונה חלק ב קסה

וכו' עכ"ל כתב מהרש"א דה"ד לענין סקילה אבל מ"מ חייב חטאת מעובדא דרב מנשה ע"ש ולפ"ד מאי דס"ל לרבא מאהבה ומיראה פטור היינו פטור ממיתה אבל חייב חטאת דהא כתבו התו' דמכוין לבזויי גרע מעובד' מאהבה ומיראה וק' דא"כ מאי פריך לעיל לרבא מבריית' דפר כהן משיח ומברייתא דחומר בע"א משאר מצות ועמ"ש לעיל על דברי הי"מ שכ' התוס' לעיל דס"א ע"ב בד"ה רבא. גם מ"ש מהרש"א דהר"מ מפ' למשנתנו בחטאת מיירי ע"ש ליתא דבגמ' לעיל גבי האומר אלי אתה מבואר להדיא דמתניתין בקטלא מיירי ובכוונת התוס' נ"ל עיקר דבמכוין לבזויי לית ביה לא סקילה ולא חטאת אלא איסור' בעלמא ורבא דאמר מאהבה ומיראה פטור פטור אבל אסור כפיטורי דשבת. ודע דלהי"מ שכ' התוס' לעיל דרבא מודה בסתם עכו"ם לא מוכחי התוס' כאן מידי מדס"ל לרבא מאהבה ומיראה פטור

ע"ב גמ' העביר כל זרעו פטור כתב מהרש"א עפי"ד הסמ"ג דטעמא דאמרי' בעלמא אין עונשין מ"ה משום דלא תסגי ליה ע"ש וק' דא"כ היכי אמרי' לקמן בפ' הנשרפין דע"ו ע"א דילפי' בתו דבשריפה מק"ו דבת בתו דכיון דגלוי מילתא עונשין מ"ה ע"ש ולפ"ד מהרש"א נימא דבתו שהיא קרובה לו ביותר לא תסגי ליה במיתה גם לפ"ד הסמ"ג לא מק' התוס' בשמעתין דלחייב מקמא מידי דנימא דכי גמר כל זרעו לא תסגי ליה אלא ע"כ דלית להו האי סברא כלל וטעמא דאין עמ"ה כמ"ש בעלי הכללים משום דאפשר דאיכא שום פירכא ובדבר שהוא גילוי מילתא ליכא למיפרך מידי

גמ' אין לי אלא זרע כשר וכו' עיין להשע"ה בפ"ו מה' עכו"ם ע"ש

גמ' ולמ"ד מולך עכו"ם כרת במולך למ"ל וכו' הומ"ל דתרי קראי בשלא כדרכה לעולם הזה ולעוה"ב וכמ"ש התוס' בד"ה וכי אלא משום דלרי"ש דבסמוך ע"כ צ"ל דאחת למעביר בנו שלא כדרכה נקט נמי הכא הכי

דף ס"ה ע"א תוס' בד"ה מאן וכו' תימה הא ל"מ רע"ק במגדף אלא משום דכתיב וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל נימא דהתם שאני דגלי באומר אלי אתה דחייב משום דאתקש לזביחה ועוד השתחואה גופה איתקש לזביחה בההוא קרא ע"ש וי"ל במ"ש התוס' בתחילת הסוגיא דלא איתקש אלא בכדרכה ואם כן י"ל דדוקא בכדרכה הוא דלא בעי מעשה וברייתא דהכא דקתני זיבוח וקיטור וכו' ולא תני מרקוליס ושאר עבודות דאית בהו מעשה משמע דנקט עבודות דמחייב עלייהו אפי' שלא כדרכה וע"ז מק' התוס' השתחואה שלא כדרכה דלא איתקש ולא כתיב כרת במקום קרבן אמאי מחייב ובהכי ניחא הא דלא מוקי ר"ל ברייתא הלזו אפילו כרבנן ומשום דאיתקש ועיין במהרש"א לעיל בשמעתא דהאומר אלי אתה ע"ש

ע"ב גמ' שאני עדים זוממין הואיל וישנן בקול. לגי' זו מוכח דעקימת שפתיו הוי מעשה לר"י ודוקא במגדף דישנו בלב וי"מ לפי"ז בגמ' לעיל דס"ג דפריך אר"א דאמר בכולן אינו לוקה חוץ מן הנודר בשמו וכו' נודר בשמו נמי לאו שאב"מ ומאי פריך נימא דכר"י ס"ל דעקימת שפתיו הוי מעשה ול"ק דדוקא לענין חטאת הוא דהוי מעשה אבל לענין לאו שאב"מ עקימת שפתיו לא הוי מעשה ודוקא בחסימה הוא דלקי משום דבדיבוריה עביד מעשה וכדאיתא בריש תמורה והגמ' דפריך הכא מחסמה בקול מב"ש פריך

תוס' בד"ה הואיל וכו' מאי משני מכל הני וכו' עכ"ל משמע דלשינוייא דישנן בקול ניחא מכל הני וקשה הא לגירסא זו ע"כ דישנן בקול היינו ע"י השמעת ב"ד כדפירש"י ומקלל אביו ואמו מה קול צריך ונ"ל דמקלל אביו ואמו ל"מ עד שישמעו הקללה אביו ואמו או אחרים דלא הוי ביזוי אלא בכה"ג

דף ס"ו ע"א גמ' א"כ לכתוב רחמנא לא תקל כתב מהרש"א דבדיין לוקה משום דאתי מבינייא מנשיא וחרש ע"ש וי"ל מנ"ל דדיין הוא דמייתר ואתי מבינייא ולקי דילמא נשיא הוא דמייתר ואתי מדיין וחרש ואז בדיין אינו לוקה דהוי ניתן לאזהרת מיתת ב"ד וי"ל אי ילפינן הכי אז גם בנשיא אינו לוקה דהא מדיין הוא דאתי וכלל הוא בכל התורה דכל היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומר' לחומרא מקשי' ולאו משום ספיקא הוא אלא מידה היא בתורה וכמ"ש התוס' בריש ב"ק ע"ש. וה"ה בכל לימוד כק"ו ובינייא אמרינן הכי ולכך אית לן למימר דדיין הוא דמייתר ואתי מבינייא מנשיא וחרש ואז לוקה בשניהם בנשיא ודיין מיהו אכתי קשה ע"ד מהרש"א דהא דבר דאתי מבינייא נמי לא לקי דבכה"ג נמי אין מזהירין מ"ה דחד טעמא אית להו ודוקא בהיקישא הוא דמזהירין

ע"ב תוס' בד"ה עד וכו' וק' הקשה להו לרבנן דמחייבי אפי' סקילה וכו' עכ"ל ז"ל קושיתם הלזו במ"ש לקמן בד"ה ואי שהק' לר"מ הא מבע"ל להשני בחנק ותי' תרתי ש"מ והשתא י"ל לרבנן לא פריך משום דכתיב לבדו ע"כ ומתו גם שניהם לדרשא אחריתי אבל לר"מ דמבע"ל להב' בחנק פריך שפיר והכתיב ומתו גם שניהם והדר קאמר מ"ט שתיק רב נימא לבדו ותרתי ש"מ

בא"ד וי"ל לרבנן וכו' דבנשואה כתיב וכו' עכ"ל. לפמ"ש מהרש"א בדבור זה דגם בארוסה והוצאתם את שניהם קשה הא בארוסה נמי כתי' וקשיא אפי' לרבנן ויש ליישב

בא"ד ומתני' דמייתי לעיל וכו' לא אתיא כוותייהו וכו' עכ"ל דחייב דקתני התם לאו חטאת אלא מיתה מדקתני סיפא ומומתין ע"י כדאיתא לקמן בפ' בן סורר וס"ל להתוספו' דמדקתני מיתה בסיפא משמע דגם רישא חייב מיתה: קאמר וע"ש בפי' רש"י בר"פ בן סורר ועיין מהרש"א שהק' דאמאי לא פריך הגמ' אמתני' דהתם ע"ש מה שנדחק בזה וי"ל דשיעור דבריהם כך הוא דהשתא לפי הס"ד דפריך ומתו גם שניהם לר"מ ע"כ דמתני' דהתם בארוסה מיירי ולא דייק כדדייק לעיל מסיפא מומתין ע"י אפי' בהמה אבל למאי דדייק לעיל אפילו בהמה ע"כ במסקנא דהכא דמייתי פלוגתא דתנאי בזה ואתיא כר' יונתן אפי' נימא דגם למסקנא רבנן ור"מ מודו בנשואה כדס"ד מעיקרא באופן דמ"ש דאתיא דלא כוותיהו הוא חמסקנא דהכא ומ"ש דאתיא כרבנן ובארוסה הוא לס"ד ולא דייק אפי' בהמה כדדייק לעיל

דף ס"ז ע"ב פירש"י בד"ה סמכו וכו' מדמיהם בם וכו' וגמרי' מאוב וידעוני וכו' עכ"ל אע"ג דס"ל להני תנאי ב' כתובים הבאים כא' אין מלמדין מ"מ בג"ש מלמדין ועיין להתוס' בפסחים דף ס"ד ע"ב עיין שם ועיין לעיל דף נ"ד ע"ב דמייתי שוכב בהמה בג"ש