משמרות כהונה חלק ב קסד

וכו' דהיינו נימא השתחואה יצתה ללמד על הכלל לא ק"ל להגמ' א"כ איכה יעבדו למעוטי מאי די"ל דאה"נ דהוה מצי למתני ת"ל איכה יעבדו אלא דנקט ת"ל זובח משום דמייתי ליה ברישא דברייתא וחד מתרי נקט

גמ' אלא הא דאמר ר"א מנין לזובח וכו' אין להקשו' נימא דאצט' לא יזבחו לפוער למרקוליס לאוקמ' בלאו דאע"פ שנתמעט מהיכא יעבדו היינו דמיעטיה מאזהרת מיתה דבתריה כתיב מיתה כי היכי דלא נחייב מיתה ואוקמיה בלאו לחודיה די"ל דא"כ הו"ל לכתוב המיעוט במיתה גופה לחוד ולא לכתוב לא יזבחו והיה נכלל בכלל הלאו של אזהרת המיתה כיון דלא מיעטיה אלא ממיתה ועיין לקמן בחי' בדס"ג ע"א מ"ש בגמ' כאן

תוס' בד"ה איכה וכו' וע"כ איכה יעבדו לרבויי וכו' עכ"ל. כ' מהרש"א דהומ"ל לרבויי מגפף ע"ש ואע"ג דנ"ל מגפף מלא תעבדם כדפירש"י במתני' מ"מ אצט' תרי קראי לכדרכה ושלא כדרכה ולדברי הסמ"ג שהביא מהרש"א במתני' דמתרי לא תעבדם נ"ל גם פוער לפעור נ"ל מהתם דקרא סתמ' כתיב וע"כ התוס' לא ס"ל כהסמ"ג

ע"ב גמ' אפי' נעבד כהמן ת"ל לא תעבדם וכו' כ' מהרש"א ז"ל דאע"ג דלא אתרבי אלא ללאו ס"ל להגמ' כיון דרבי קרא דהוי ע"א גם מיתה חייב ולעיל דממעטי' מגפף ממיתה אע"ג דאתרבי ללאו היינו משום דיצתה זביחה ללמד ע"ש. ולפ"ד י"ל דמאי דקתני ברייתא לעיל יכול שאני מרבה מגפף וכו' לאו היינו מכח דיצתה השתחואה ללמד אלא דה"ק יכול כשם שריבתה תורה מגפף ללאו איתרבי גם למיתה דהא אכתי לא אמרי' יצתה זביחה ללמד כדקתני ת"ל זביחה ובהכי ניחא מאי דאמרי' לעיל למאי דקאמר רבה יצתה השתחואה איכה יעבדו למעוטי מאי ולא ק"ל בגופא דברייתא דקתני יכול שאני מרבה מגפף ועמ"ש בזה לעיל ולפי"ם ניחא שפיר דברייתא לאו משום דיצתה השתחואה קאמר ואיכא לאוקומה שפיר בפוער לזובחים מיהו רש"י לעיל בברייתא פי' דהיינו משום דיצתה השתחואה ואי איתא לדברי מהרש"א א"צ לפרש משום דיצתה השתחואה וי"ל דכיון דהשתחואה כתיב בה גם מיתה שמעי' דהיכא דלא כתיב אלא לאו לית ביה מיתה הוכרח רש"י לפ' משום דיצתה השתחואה ללמה וכו'

תוס' בד"ה רבא וכו' רבא לטעמיה וכו' עכ"ל לפ"ז רבא לא מיירי אלא בצנעא וברייתא דנעבד כהמן משמע ליה להגמ' דלאו כהמן דבפרהסיא הוה דאי הכי אפי' בשאר עבירות ולאו בע"ז לחוד גם להאי תי' צ"ל דמאהבה דפטר רבא מט"א הוא משום דלאו עבודה היא ומאהבה ומיראה דקאמר לאו מחד טעמא הם ועמ"ש מהרש"ל ז"ל

דף ס"ב ע"א גמ' אבות זבוח וקיטור ניסוך והשתחואה דקדק מהרש"א הא השתא קיימי' אי השתחואה ללאו יצתה ע"ש וי"ל דמאי דיצתה ללאו היינו שלא כדרכה אבל כדרכה לא גרע ממגפף ומנשק והשתחוואה דנקט הכא בכדרכה מיירי ועיין להתוס' לקמן ריש דס"ג

גמ' חילוק מלאכות דעכו"ם נמי ת"ל מאחת מהנה וכו' י"ל דכל זה מדברי רב יוסף דפריך עוד אדר' אבא דת"ל חילוק עבודות מאחת מהנה ועיין למהרש"א בפירש"י

גמ' אלא לרבא דאמר פטור מא"ל לפי' הי"מ שכ' התוס' לעיל דרבא מודה בסתם עכו"ם הומ"ל בסתם עכו"ם אלא דבלא"ה מהני לה שפיר

ע"ב גמ' הניחא לאביי אלא לרבא וכו' לפי' הי"מ שכ' התוס' לעיל דרבא מודה בסתם עכו"ם קשה נוקמה בסתם עכו"ם וי"ל דבלא"ה אוקמת' זו דמאהבה ומיראה דחויה היא דא"כ אפי' בשבת חייב כדפריך בתר הכי באומר מותר וכ"כ התוס' בשבת דמ"ש הניחא לאביי לאו ניחותא ממש היא ובהכי ניחא מאי דק' לאביי אמאי א"ל ר"י פוק תני לברא הא מיתוקמי שפיר כולם בעכו"ם ובמאהבה ומיראה מיהו בזה י"ל דלאביי ל"מ לאוקומה בעכו"ם דהא אביי ס"ל לקמן השתחואה לחלק יצתה

תוס' בד"ה רישא וכו' לוקמה בשאר מצות כמו בנרבע וכו' עכ"ל וסיפא בחלב ונרבע וחלב שאר מצות מקרו לגבי ע"א ובשוחט וזורק בחוץ לא ניחא לאוקומה הכי כיון דמשכחת לה בגופיה משא"כ אי מוקמי' רישא בנרבע אז סיפא כיון דלא משכחת לה בנרבע מיתוקמא שפיר בשאר מצות ועיין למהר"ם

בד"ה להגביה וכו' ת"ל מכה וכו' עכ"ל. אין להק' לימא שמואל כר"י ס"ל דלא דריש בה למתעס' די"ל א"כ אמאי אצט' בחלבים לטעמא דנהנה ותי' דה"ק בשבת פטור אף על פי שנהנה וקרא דבה אצט' לשאר אסורין דלא נפקי ממלאכת מחשבת

דף ס"ג ע"א פירש"י בד"ה אבל וכו' לא תלכו וכו' א"נ אל תפנו וכו' עכ"ל כתב מהרש"א דדבריו אלה למאן דדריש לא תעבדם לעשאן כולן עבודה א' ומ"ש במתני' מלא תעבדם היינו למ"ד השתחואה לחלק יצתה ע"ש וקשה דלמ"ד נמי לחלק אמאי לא נ"ל מגפף מהני קראי דמייתי רש"י כאן ועוד דרש"י בסמוך בד"ה לדבריו כ' לאביי דס"ל לחלק לא תעבדם ללאוי יתירי ע"כ נר' דדברי רש"י במתני' וכאן ב' פירושים הם וכלומר א"נ וה"ק נ"ל מלא תעבדם והני קראי ללאוי יתירי א"נ נ"ל מהני קראי ולא תעבדם ללאוי יתירי ועפי"ז ניחא לי מאי דק' בגמ' לעיל דס"א ע"א דפריך לא יזבחו למ"ל והקשו התוס' בזבחים הביא דבריהם מהרש"א שם נימא דאצט' לאזהרה למחשבין מעבודה לעבודה וחי' דנ"ל מלא תעבדם ע"ש וק' מאי פריך הגמ' ולא יזבחו למ"ל נימא דמאן דפריך אימא השתחואה יצתה ללמד על הכלל ה"ל לא תעבדם לעשאן כולן עבודה אחת כדר' אמי ולא וזבחי לאזהרת מחשבין מעבודה לעבודה ועפי"ה י"ל אייתר לן הני קראי דמייתי רש"י כאן ונ"ל מינייהו שפיר אזהרה למחשבין מעבודה לעבודה דלמאן דדריש עשאן כולן עבודה לית ליה דאתו ללאוי יתירי

ע"ב גמ' והא היכא כתיבא דכתוב כרע בל וכו' מוכח להדיא דמאי דאמרינן כל ע"א הכתובה בתורה לאו דוקא בתורה אלא אפילו בנביאים ומכאן מק' עמ"ש ה' יערות דבש דמ"ש בגמ' בשבת המן מן התורה מנין היינו משום דהמן הוא גופיה ע"א כדאמרי' לעיל נעבד כהמן וע"ז שואל הגמ' המן מן התורה מנין כדי שיהיה שרי להזכירו ע"ש והרי מוכח מכאן דסגי אי מוזכר בנביאים והמן מוזכר במגילה ומה צורך להביא מן התורה וי"ל דהגמ' שואל על הזמן ההוא של מרדכי ואסתר היכי היו מזכירין אותו מרדכי ואסתר והא לא הוזכר בתירה מקודם

דף ס"ד ע"א תוס' בד"ה אף ע"ג וכו' ולעובד' בבזוי