משמרות כהונה חלק ב קסג

אסור מדרבנן ויש ליישב

בד"ה נהרג וכו' דהיינו ש"ח וכו' עכ"ל עמ"ש ץ מהרש"א וי"ל דס"ל כמ"ש מהרשד"ם לדעת הר"מ דאיסור שפחה לישראל הוא מדרבנן ולא יהיה קדש אסמכתא הוא והכא אקרא קאי ומשמע דישר' בישראל אסור מדאורייתא מיהו מגמ' לקמן דנ"ט נראה דהא דקתני גבי גזל ישר' בישראל אסור בפחות משו"פ מדרבנן הוא דאסור דאי מדאורייתא מאי פריך והרי גזל הא גזל בישראל נמי איכא איסורא מדאורייתא במו ח"ש דלא ניתנו שיעורין אלא לישראל וכמ"ש התוס' בחולין דל"ג ע"א ע"ש ועיין להלח"מ בריש ה' גזילה

ע"ב גמ' הוי אומר זה עובר וכו' ולעיל דפריך ואידך קטליהו הוא מגלי הו"מ לשנויי דאתי קרא לעובר אלא דבעי לאוקומי ככ"ע

גמ' התם בעדיות דידהו ה"ה דהומ"ל הכא בחייב כריתות וכרבנן דלקמן דע"כ ברייתא דלא כר"מ דהא ר"מ לא דריש איש איש כמ"ש התוס' בסמוך אלא דבעי לשנויי הכי משום סיפא כדקאמ' כדקתני סיפא וכו'

פירש"י בד"ה דלדידהו וכו' אבל א"צ עדה וכו' דלא גרע וכו' עכ"ל הכי מסתבר' ליה דגם בכה"ג אמרי' דלא גרע וכ"מ מגמ' לקמן דפריך נחשוב נכנסה לחופה ומשני האי תנא דבי מנשה ואי איתא אכתי ק' נחשוב נכנסה לחופה ולענין דבעי עדה ועדים והתראה

תוס' בד"ה ואי בדינא וכו' הומ"ל האי תנא דבי מנשה וכו' עכ"ל י"ל דאם כן מאי קמ"ל ברייתא דקתני על א"א נידון בחנק פשיטא כיון דדינא דידן ודינא דידהו שוין

דף נ"ח ע"א בד"ה נשא וכו' ואי משום שמא יאמרו אמאי שרי התם מן האב ומן האם וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ובמאי דקאמר הגמ' שם מן האב ולא מן האם כ"ע ל"פ דשרי אין להוכיח כלום דההיא אפי' רבנן מודו דמן האב לחוד שרי כדכתיב ויקח עמרם וכו' כדבסמוך

בא"ד אבל משום איחלופי ליכא למגזר בקורבת האב וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א וי"ל דהכא שכ' התוס' ליכא למגזר משום איחלופו בקרובת האב היינו בהורתו ולידתו שלא בקדושה דוקא אבל בסמוך שכ' דלא פריך לר"מ מאחות אביו שכו' היינו בלידתו בקדושה דביה מיירי בברייתא וכיון דאיכא קורבה דאחר הגירות מדאורייתא אתי לאחלופי דלא ידעי דקורבה דמצד האב לאו קורבה כיון דאיכא קורבה דמצד האם דהוי קורבא מדאורייתא

ע"ב גמ' שנאמר מוקש אדם וכו' לשי' רש"י לקמן דר"מ ל"ל אתם קרויין אדם ולא מפליג בין אדם להאדם גם האי דרשא לא אתייא אלא כמ"ד אתם קרויין אדם ואין א"הע קרויין אדם

דף נ"ט ע"א גמ' והרי יפ"ת וכו' עמ"ש מהרש"א דסוגיין אזלא אליבא דמ"ד גזל הגוי אסור ע"ש ומדברי רש"י לעיל דנ"ז ע"א נר' דאפי' למ"ד אסור אינו אלא מדרבנן ע"ש גבי כיוצא בו דגזל ועיין להשע"ה גם אכתי ק' למ"ד מותר מגזל וצ"ל דלמ"ד מותר ל"ל מי איכא מידי וכו' וכמ"ש התוס' בפ"ב דחולין דל"ג דלר"ל ל"ל מי איכא מידי וכו' וא"כ להך מ"ד ע"כ דס"ל דנאמרה ולא נשנית לב"נ נאמרה ולא לישראל וס"ל דב"נ מצווין על פו"ר ועיין למהרש"א בריש חגיגה ובחידושינו בפסחים דכ"ב ע"א ובמ"א כתבתי בזה

תוס' בד"ה ורבנן כמ"ד א"נ אלא בטהורין עכ"ל ק"ק אמאי לא כ' דאתיא אפי' כמ"ד נוהג בטמאין וסיימו ר"י דהתם דס"ל איסור חל על איסור ואייתר ליה האי קרא לדם הקזה וכדאיתא התם דלא אצט' קרא אלא לר"א ע"ש

ע"ב גמ' דכתיב ואתם פרו ורבו וכו' עמ"ש מהרש"א ולקושייתו האחרונה י"ל כיון דגלי פרה ורבה דהאיש הוא דמחוייב א"כ פרו ורבו דגבי נח קאי אנח ובניו ולא הוק"ל להתוס' אלא מפרו ורבו דכתיב גבי אדם דמדבר עם אדם וחוה לחוד ולהכי הוכרחו לומר דההוא לברכה

גמ' מיתיבי ורדו בדגת הים וכו' ק"ק מאי פריך הא לא קאמר דלא הותר לאדם הא' אלא בשר אבל דגים שרי דהא נ"ל מולא חית הארץ לכם אבל דגים אה"נ דשרי מהאי קרא דורדו בדגת הים וי"ל דהכי פריך דכיון דלא שייך מלאכה בדגים וע"כ לאכילה ומדהא לאכילה עופות דסיפא דקרא נמי לאכילה וק' מסיפא דקרא ומשני למלאכה ופריך מעופות גופייהו ובדין הוא דהו"ל למפרך מתחילה מעופות אלא דנקט הכי לפום סדרא דקרא

תוס' בד"ה והא פו"ר וכו' מצווה שלא להשחית זרע עכ"ל המש"ל בה' מלכים כ' דלפמ"ש רש"י לעיל גבי דינין דמשום דעשית עול אזהרה בפ"ע הוא דחשיב לה בהדי ז' מצות ע"כ לא ס"ל כדברי התוס' דהא לא דמי לדינין ע"ש וא"כ לשי' רש"י קושית התוס' מהיכא פסיקא ליה להגמ' דב"נ לא מצווין בפו"ר ונר' לי דפסיקא ליה להגמ' הכי ממתני' דפרק השולח דמי שחציו עבד וכו' דקתני ליבטל והלא לא נברא וכו' שנא' לא תהו בראה וכ' התוספות שם ובריש חגיגה ובכ"מ לחד תי' דהא דלא נקט עשה דפו"ר משום דפו"ר לא שייך בצד עבדות ולהכי נקט לא תהו בראה דשייך גם בצד עבדות ע"ש וא"כ שמעי' מהך מתניתין דב"נ ל"מ בפו"ר

דף ס' ע"א גמ' כל שישנו בכלל מכשפה וכו' הקשה ה' דברי אמת בקו' מכאן עמ"ש התוס' במנחות דמ"ג ע"א דלא אמרי' כל שישנו וכו' אלא היכא דכתיבי בחד קרא ע"ש והרי כאן כתיבי בתרי קראי ודרשי' כל שישנו ע"ש ונ"ל דלא כ"כ התוס' אלא היכא דשייכי להדדי כמו מצה וחמץ וכלאים וציצית דשרי כלאים בציצית אבל הכא דלא שייכי להדדי למה נסמכו אי לאו לדרשא ולכך דרשי' בכה"ג סמוכים אפי' בתרי קראי

תוס' בד"ה חקים וכו' והא דפריך אלא מעתה וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל הא ליכא למדרש במרה דאכולהו מצות קאי ודוקא בקרא דאת חקתי תשמרו הוא דאמרינן דאי לאו למינהו הוה דרשי' שחקקתי במרה ע"ש. וי"ל דלפום ס"ד דהשתא אי לאו למינהו לא דרשי' כלל חקקתי ולא כ' התוס' דהוה דרשי' במרה אלא למסקנא דהכא שני קרא דכתב את חקתי ברישא דע"כ אתא לדרשא מדשני קרא בדיבוריה ולכך הוצרך לומר שחקקתי במרה אבל לפום ס"ד דליכא שום שינוי אי לאו למינהו אינו מוכרח לדרוש שום דרשא

ע"ב בד"ה וליחשוב וכו' אבל ר"נ וכו' עכ"ל עיין להתוס' בפ"ב דע"ז דכ"ט ע"ב ע"ש

דף ס"א ע"א גמ' למאי דקאמר ליה רבא וכו' איכא יעבדו למעוטי מאי וכו' ובברייתא גופה דקתני יכול שאני מרבה המגפף