משמרות כהונה חלק ב קסב

ל"ת ומשני א"ק יבמתו ומותיב ליה מברייתא ומסיק א"ר גזירה ביאה א' וכו' וכתבו התוס' בד"ה גזירה אלמנה מן הנשואין וחייבי עשה נ"ל מיבמתו אפי' אליבא דרבא דמסיק דטעמא משום גזירה ונר' לדעתם דמאי דלא נ"ל לרבא גם מן הארוסין מקרא דיבמתו משום דמ"ל דקרא דיבמתו לא אתי אלא לאלמנה מן הנשואין דעולה לחליצה דכן משמעות המקרא ולאו לאשמועינן דאין עולה ליבום ולכך אלמנה מן הנשואין וחייבי עשה נ"ל מיבמתו דהו"א דאינו עולה לחליצה כיון דאינה עולה ליבום דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ואשמועי' קרא דחולצת אבל מן הארוסין לא נ"ל מיבמתו דאינה מתיבמ' והגמ' מעיקרא מפיק מניה הכל דאשמועינן חליצה ואשמועי' יבום כמ"ש התוס' שם בד"ה מסתברא ובזה י"ל מ"ש התוס' שם בד"ה בשלמא די"ל דפשיט"ל להגמ' דמן הנשואין מקרא דיבמתו נ"ל דכן משמעות הקרא ולא אתי למן הארוסין אלא דהתוס' לא ניחא להו בהכי משום דא"כ כל הך שקלא וטרייא דהגמ' שם דפריך א"ה אפי' חייבי כריתות וכו' שייכא גם לדעת המק' וע"ש בתוס' בד"ה א"ה ע"ש ומעתה דברי רש"י כאן א"ש באוקמתא דרבא ואצט' קרא דיבמתו לאלמנה מן הנשואין דהא קתני איסור קדושה אלמנה לכ"ג וקפסיק ותני ל"ש מן הנשואין ל"ש מן הארוסין וניחא בזה מ"ש התוס' לקמן בד"ה וחייבי ע"ש דאלמנה מן הנשואין וח"כ כי הדדי נינהו לר"י דס"ל אין קדושין תופסין בחייבי לאוין וע"ש בגמ' דיבמות ועיין במהרש"א כאן

ע"ב תוס' בד"ה לדבריו וכו' הומ"ל דסבר וכו' עכ"ל אין להקשות הא ע"כ. דס"ל לר"י כרע"ק דאין קדושין תופסין בח"ל מדאמר ביבמות דמ"ז אי אתה נאמן לפסול את בניך כמ"ש התוס' שם ע"ש דמ"מ מכח קושי' אחרת הוא דצ"ל לדבריו דת"ק קאמר ולאו מכח קושיית הגמ' כאן

דף נ"ד ע"א גמ' או אינו אלא ערות אביך ממש נאמר כאן וכו' ונאמ' להלן ערות אביו גלה וכו' מ"ש הרא"ם והביאו מהרש"א אמאי לא יליף ג"ש דערות אשת אביך ע"ש ל"ק דא"כ ג"ש דסיפא דברייתא דיליף עונש מאזהרה ג"ש אחרת ולא נתקבלה אלא ג"ש אחת

גמ' ומר סבר אין עונשין מן הדין מק' מכאן למ"ש הריטב"א בחי' למס' מכות די"ד ע"א דבקרבן עונשין ולק"מ דהתם שאני דעונש כל א' מפורש בתורה ולא ילפי' בק"ו אלא חיוב קרבן על כל א' בזה הוא שכ' דבקרבן עמ"ה דעיקר הלימוד הוא לקרבן אבל הכא עונש אביו אינו כתוב בתורה כלל וילפי' ליה בק"ו וכיון דעיקר הלימוד הוא לעונש והקרבן נמשך ממנו בכה"ג אין עמ"ה

גמ' ולחייב נמי משום אשת בנו והיינו משום דכתיבי תרי לאוין בכלתו ואשת בנו כדפירש"י ואפילו לפ"ז פריך שפיר הגמ' לעיל אלא מעתה וכו' דל"ל ערותה למעוטי דלא מחייב משום אשת בנו דהא קרא בהדיא מחייב ליה משום אשת בנו ומשני הגמ' כיון דכתיב היא גלי לן קרא דהיא כלתו היא אשת בנו אבל בלא קרא דהיא פשט הכתוב לחייב משום כלתו ואשת בנו ועיין במהרש"א

ע"ב גמ' בין גדולה בין קטנה לעיל גבי זכר פי' רש"י אשמועי' דלא בעי' תרוייהו בני עונשין וק' הכא גבי בהמה דאפי' גדולה לאו בת עונשין מאי איכא למי' וי"ל דבבהמה קמ"ל אפילו קטנה כ"כ דסד"א דלאו ביאה כלל אבל גבי זכר אי קטן כ"כ לא מחייב דלא שמה ביאה כדתניא לקמן בסמוך

גמ' אזהרה מנין ת"ל ובכל בהמה מפירש"י בד"ה אזהרה נראה דל"ג ליה אלא ה"ג אזהרה מנין ת"ל לא יהיה קדש ולא תניא בהאי ברייתא כדקתני בבריי' דלעיל גבי זכר

תוס' בד"ה עשו וכו' כל עריות נמי לחייב ב' : וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דר"ל בא על אביו והביא אביו עליו ע"ש. ולכאורה דברי תימה הן דבא על אביו והביא אביו עליו חייב ג' בין אי לא יהיה קדש משתעי באביו בין לא משתעי באביו דהיינו תרי דבא על. זכור והביא זכור עליו וחד דבא על אביו ולעולם ל"מ יותר מג' דאפי' משתעי באביו מ"מ הביא עליו והביא זכור עליו לא מחייב אלא חדא דחד לאו הוא דלא יהיה קדש וי"ל דנ"מ בהזיד בזכר ושגג באביו דל"מ קרבן אלא על אביו ומק' התוספות שפיר דבכה"ג לחייב ב' משום דבא על אביו והביא אביו עליו

דף נ"ה ע"א גמ' אמר ר"ש תניתוה ומה אילנות וכו' ק"ל מדאמרי' במס' ע"א ד"ע ע"ב אקרא דואשריהם תשרפון הא אין אדם אוסר דבר שאין שלו אלא מדפלחו לעגל גילו דעתייהו דניחא להו בע"א וגויים שליחותייהו עבדי ולכך לא סגי להו בביטול דהו"ל ע"א של ישראל ע"ש. וא"כ איכא קלון דאע"ג דלא פלחו להו ישר' מ"מ ע"י נזכר דישר' פלחו לעגל ומאי פשיט ר"ש וי"ל דר"ש מוכיח מדלא. קתני בברייתא טעמא דקלון משמע דבתקלה סגי. ובהכי ניחא מאי דאיכא למידק בסמוך דקאמר והרי אילנות דאין קלונן מרובה משמע דאיכא קלון קצת אלא דאין מרובה והא בכולה שמעתין מוכח דבנעבד דגוי ליכא קלון כלל ועפי"ה ניחא מיהו מפירש"י מוכח דלאו מלישנא דברייתא פשיט ר"ש אלא משום דבגוי ליכא קלון כלל והדק"ל ויש ליישב

גמ' דישראל גופיה ליתסר מידי דהוה ארביעה וכו' ר"ל דברביעה מיתסרא ע"י דמקטלא אבל אי לא מקטלא לא מיתסרא כמו שהוכיח הט"ז בי"ד סימן קכ"ג ועיין לה' בית יעקב סי' קי"ח ע"ש

ע"ב פירש"י בד"ה קנאה ליורשה וכו' כ' מהרש"א דלעיל גבי בת ג"ש לא כ' ליורשה משום דאפי' לטמא לה קנאה משא"כ כאן וע"ש בתוס' בקדושין די"ט ע"א שכ' בשם רש"י דבבן ט' נמי קנאה ליטמא לה ע"ש

דף נ"ו ע"א תוס' בד"ה אינה וכו' ביבמה שזנתה וכו' עכ"ל ר"ל ביבמה שנתיבמה וזינתה אחר שנתיבמ' ואע"פ שהיא שומרת יבם החמירו עליה כמו אחר שנתיבמה אבל מדינא שומרת יבם שזינתה ל"מ מיתה

דף נ"ז ע"א גמ' אי משום דאיתרבי מאיש איש וכו' על ד' מצות וכו' לעיל דפריך איש איש למ"ל היינו לרבנן כמ"ש מהרש"א אבל אין לומר דלעיל פריך לר"י נפחא דמוקי לברייתא כר"מ ואי איתא לוקמה כרבנן וברייתא לענין מיתה קמרבי מאיש איש ולא לכנויים דהא ליתא דא"כ לא הו"ל לברייתא למינקט לישנא דמוזהרין כיון דעיקר הדרשא היא לחייב מיתה

פירש"י בד"ה משום וכו' אבל עובר בלאו וכו' עכ"ל לא היה צריך לזה אלא דפטור אבל אסור מדרבנן ככל פיטורי דשבת דפטור אבל