משמרות כהונה חלק ב קסא

תוס' בד"ה קסברי וכו' אבל כיון דידעי' דסייף קל וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א לפי"ז מאי מקשו התוס' לקמן בד"ה נאמר ע"ש י"ל דהכא נמי הג"ש מפיק מסברא כיון דהסברא היא כיון דהחמירה דממונו אבד יש לנו לו' שזה גורם לו להיות חמור

ע"ב גמ' זינתה מאביה רש"א בשריפה וכו' משמע דר"ש לטעמיה דשריפה חמורה ועיין בדברי מהרש"א ע"ש וק' דהא ר"ש ס"ל דאין איסור חל על איסור אפילו בכולל ומוסיף ואפילו בחמור על קל וכדאיתא בס"פ דם שחיטה וא"כ אפי' סקילה חמורה מ"מ זינתה מאביה בשריפה דהא איסור אביה קדם קודם שנתארסה

גמ' נ"מ למי שנתחייב וכו' עיין פירש"י וק' הא מתני' היא לקמן דפ"א ע"א ומייתי לה רש"י בר"פ ומאי קמ"ל ר"י ועיין להרב חמרא וחיי

תוס' בד"ה נאמר וכו' דל"מ בחילול שבת מג"ש וכו' עכ"ל ואפילו דאצטריך ג"ש להשמיענו דלאו בחילול שבת מיירי ילפי' מינה נמי לענין זיקת הבעל דאין ג"ש למחצה ולא מוקמי' וי"ו דולבת אלא לחד דרשא ולא מרבי' נמי פנויה כיון דאין ג"ש למחצה וכל הנך דמרבי' מוי"ו דולבת בברייתא זו כולהו חד סברא אית להו והוו כחד דרשא

בד"ה ת"ל וכו' דנעשית זונה בכמה ביאות וכו' עכ"ל עיין בתמורה דכ"ט ע"א ובפירש"י והתוס' שם ע"ש

דף נ"א ע"א גמ' הא מני ר"ש וכו' יל"ד מאי ס"ד דגמ' הא בסיפ' דבריי' קתני דארוסה יצתה לשריפה וע"כ ס"ל שריפה חמורה וי"ל דעיקר קושיי' הגמ' היא אמאי אחמור בה ומשני סד"א וכו' ועפירש"י

גמ' כיון דלא אשתראי שבת לגבה וכו' קשה הא אשתראי שבת לגבה בשחיט' דשחיט' כשרה בנשי' כדאית' ר"פ כל הפסולין ועיין להשע"ה בה' ביאת מקדש דמ"א ע"ב שהוכיח מדברי הגמ' ביבמות דאפי' שהשחי' כשירה בזר מ"מ אם זר שחט קרבן בשבת חייב ע"ש וק"ק בגמ' בעל מום אמאי לא אחמור עליה בשריפה כיון דלא אשתראי שבת לגביה וריבה בהם מצות יתירו' ויש ליישב

ברש"י בד"ה פסלה וכו' ב' חילולין במשמע וכו' עכ"ל וכ"ה בגמרא בפ"ק דתמורה ד"ו ע"ב ומהרש"ל הק' דמברייתא בפ' ע"י נר' דמפיק ליה מדכתיב לא יחלל מי שהיה כשר ונתחלל ע"ש וזרעו נפיק מפשטיה דקרא דכתיב זרעו ומדכתיב לשון חילול לרבות מי שהיה כשר ונתחלל ול"ק מ"ש מהרש"א ולפ"ד מהרש"א דלא מיתוקם כלל למדרש מי שהיה כשר ונתחלל מלישנא דחילול ק' ממ"ש התוס' שם בתמורה דהכריחו דלרבא דריש דתפסי קדושין מדכתי' למד יתירא דלא יחלל ולפ"ד מהרש"א דאצט' למד יתירא לזרעו קשייא לרבא מנ"ל למדרש דתפסי קדושין הא אצט' קרא למפסל זרעו אלא ע"כ דלרבא מפיק לה מלשון חילול מי שהיה כשר נתחלל ולאביי מפיק מלמד יתירא ומפרש להבריי' דפ' ע"י כדברי מהרש"א ועיין לה' שע"ה בה' א"ב דקל"א : ע"ב ע"ש ודו"ק

ע"ב תוס' בד"ה לאחיו וכו' ה"מ היכא דמעידין נמי על הבועל עכ"ל ולכך אצט' היא ולא זוממיה לאשמעי' אפי' היכא דאין מעידין על הבועל דע"כ לזוממיה אתא קרא דאי לבועלה לא אצטריך דכיון דכתיב לאחיו דדרשי' ולא לאחותו ממילא שמעי' דדין אחיו חלוק מאחותו ולא אצטריך היא אלא לזוממיה ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש

דף נ"ב ע"א גמ' ונילף מפרים הנשרפין וכו' יל"ד א"כ ג"ש למ"ל הא סתם שריפה היא חבילי זמורות וכמ"ש רש"י במתניתין בסברת הצדוקים וי"ל משום דלא נימא מסברא ברור לו מיתה יפה ולא ס"ד השתא סברא דלא הוי שריפה כלל עד לבסוף

ע"ב גמ' ואימא שריפה וכו' במ"ש מהרש"א בב' התירוצים הראשונים לקושייתו יתורץ קושיית התוס' בד"ה קמפלגי ומה שהכריח מהרש"א דאל"ה מנ"ל לר' יונתן לחלוק נימא דר"י הכי ס"ל ולאפוקי שריפה קאתי ע"ש אין זה הכרח דר' יאשיה קאמר או אינו אלא באחת מכל מיתות וכו'

פירש"י בד"ה אלה וכו' דד' מיתות כסדרן וכו' עכ"ל לפי"ז ידעינן דקלה היא מכסדרן וזה סותר למ"ש לקמן דנ"ג בד"ה ארבע ע"ש

גמ' ר' אומר נאמר מיתה וכו' מק' משמא דמוה"ר מהרי"ט ז"ל מנ"ל דמיתת ב"ד היא נימא מיתת בי"ש מהאי ילפותא גופה ואי ג"ש מיתה מיתה היא י"ל דאי מיתה בי"ש למ"ל ג"ש הא ס"ל לר"י נמי דאי אתה רשאי למושכה להחמיר כדמשמע בסמוך וודאי מיתה בי"ש קיל ממיתת ב"ד מיהו אכתי לר' יאשיה נימא מיתה בי"ש היא ונ"ל דע"כ אשת איש מיתת ב"ד היא מדרשא דלאחיו ולא לאחותו לעיל דנ"א ע"ב ע"ש בתוס' ורבי יאשיה ס"ל נשואה יצתה לשריפה כתיב ועשיתם לו כאשר זמם וי"מ עוד דבא"א כתיב אח"ך ובערת הרע מקרבך ועוד אי מיתה בי"ש לא אצט' קרא כלל דכבר כתיב כרת בא"א מהיקישא דר' יונה כדאי' בריש כריתות

דף נ"ג ע"א גמ' במאי גמרי במות יומתו או בדמיהם וכו' ולא שמיע ליה ברייתא דפ"ק דכריתות ד"ד ע"א דקתני נאמר כאן דמיהם בם וכו' ע"ש

תוס' בד"ה קמפלגי וכו' דמוקי ר' כרי"ש וכו' עכ"ל י"מ דהתם מפיק מקרא דכי תחל דבביאה שניה דהוי כנשואין בחנק וא"כ ל"ק אימא שריפה וי"ל דק' אימא שריפה וה"ק קרא כי תחל דבביאה א' הוא דיצתה מכלל בת ישראל אבל בביאה שנייה לא יצתה ואשמעי' קרא דלא נימא יצתה אפי' נשואה וממילא שמעי' דנשואה בת ישראל אינה בשריפה ואשמעי' קרא דארוסה לבד הוא דיצתה אבל נשואה אה"נ דהוי בשריפה אפי' בת ישראל והא דקתני בחנק היינו אחר דידעי' דבת ישראל נשואה בחנק

בד"ה דאי וכו' תימא א"כ ג"ש מאי אהני וכו' עכ"ל לפמ"ש מהרש"א דגבי מכה אביו דקאמר ליגמרו מא"א לאו בג"ש קאמר דהג"ש אתי לשאר נסקלין ע"ש קשה דא"כ מאי מק' התוס' נימא דכונת הגמרא דנוקמה להג"ש לאחת משאר נסקלין לבד אבל שאר נסקלין ליגמרו מא"א משום דאי אתה רשאי ולאו בג"ש קאמר ואין לו' הי מנייהו מפקת דא"כ גם גבי מכה אביו נימא בסקילה כמו שאר נסקלין דהי מנייהו מפקת ועוד לפ"ד מאי מקשי' התוס' הא אפי' אי שאר נסקלין גמרי מא"א אצטריך ג"ש לכלתו לאחר מיתה כמ"ש התוס' לקמן דנ"ד בד"ה לומר לך וכו' ע"ש

פירש"י בד"ה איסו' מצוה וכו' מיבמתו יבמתו וכו' גזירה ביאה א' וכו' עכ"ל. הנה בגמ' שם פריך מן הארוסין תתיבם דאתי עשה ודחי