משמרות כהונה חלק ב קס

ולא מייתי הגמ' אלא מר"ש ור"א כמ"ש מהרש"ל בגמ' עמ"ש בנימוקי לספרי פ' ראה פל"ג ע"ש

דף מ"ו ע"א גמ' חטא מי שחייב על חטאו ק"ק לרבנן חטא למ"ל דלמעוטי בן סורר לא אצט' דהא לדידהו אפי' שאר נסקלין אין נתלין אלא מברך ועכו"ם וצ"ל דאתא לשום דרשא ומה שק' עוד בזה עיין להתי"ט ועיין לה' זרע אברהם בספרי בפ' תצא מ"ש לקושית התי"ט ע"ש

דף מ"ז ע"א תוס' בד"ה אכל וכו' הני דיחוי כדשמעי' ליה לר"י וכו' עכ"ל י"ל דשאני הכא דבידו הוא ובכה"ג דיחוי מעיקרו לא הוי דיחוי שו"ר שכ"כ התוס' בפ"ק דזבחים ע"ש:

בד"ה אמאי וכו' ה"מ דלא איקטול וכו' עכ"ל ואביי הו"מ לאוכוחי מהך מתני' דעיר הנדחת דמת מתוך רשעו לא הו"ל כפרה אלא משום די"ל עיר הנדחת שאני דממונם אבד וכ"כ בס' חמרא וחיי ע"ש ואע"ג דמ"מ נדחת הוכחת רב יוסף מההיא דק"מ ימותו דהא בעיה"נ מיירי מ"מ ניחא ליה לאוכוחי מדתני ר"ש לאשמעי' דאפי' בשאר עבירות לא הו"ל כפרה

בד"ה הואיל וכו' ר"י ס"ל כר' יוחנן עכ"ל הר"מ הר"מ בפ"ד מה' עכו"ם פ' כר"י דפ' חלק דק"מ ימותו משום דזבח רשעים ובפ"ג מה' שגגות פ' בהמיר דב"ח אין נדחין דלא כר"י וא"כ ע"כ דס"ל דבהרוגי ב"ד לא הו"ל כפרה וכמ"ש המש"ל שם וק' ממתניתין דנתעכל הבשר דמשמע דהו"ל כפרה וכדקאמר הגמרא בסמוך דייקא נמי וכו' וי"ל עיר הנדחת שאני דאין להם חלק לעוה"ב ומתני' דנתעכל הבשר בשאר מיתות ב"ד מיירי ולא בעיה"נ

ע"ב בד"ה איתיביה וכו' וה"ט דלא בעי למי' וכו' עכ"ל ומ"ש רש"י קס"ד וכו' היינו דהמק' ע"כ דלא ס"ד הא דכיבוד דאי הוה ס"ד לא היה מק' מכח סברא זו שכ' התוס' דאי במחובר לא מיתסר דאין הסברא מוכרחת כ"כ אבל המתרץ אע"פי שיודע הא דכיבוד כדמשני לקמן לא משני משום כיבוד משום דדוחק הוא כיון דאיכא הך סברא וכיון דאית ליה שינויא אחרינא ניחא לשנויי הכי טפי

בד"ה מ"ט וכו' וכן אביי מ"ט לא גמר מעכו"ם עכ"ל אע"ג דאיכא למ"ד במס' ע"א דנ"א דע"ז של גוי אינה אסורה עד שתעבד מ"מ סמיך אגמ' אקושי' אחריתי דאי אביי ס"ל כהך מ"ד אמאי לא יליף מהתם דהזמנה לאו מילתא היא

דף מ"ח ע"א בד"ה נתנו וכו' וי"ל דיחוד דדיבור וכו' עכ"ל וההיא דהוסיף דדימוס משום דלא נטלו לא מתסר עד דהוסף ונתנו לספר בדלא עביד מעשה דאי עביד מעשה נתנו כמו שכ' בקושייתם ואע"ג דאין כלי עולה מטומאתו אלא ע"י שינוי מעשה דוקא כלי אבל עשאו וילון לא בעי מעשה

דף מ"ט ע"א בד"ה מעבירין וכו' כיון דאינו עובר וכו' עכ"ל משמע אבל בעובר טמא וזה אינו דכ"ש בעובר דטהור כמ"ש רש"י שם בדס"ב ע"ב דאפילו אינו עובר טהור וכמ"ש מהרש"א ע"ש ואין לומר לענין טהרות שנגע בהם קודם שהעבירו עליו קאמרי ורש"י לא כ' דאפי' בעובר אלא לענין טהרות דמכאן ולהבא דזה אינו דר"ח לא קאמ' אפי' בדם ודאי אלא לענין מכאן ולהבא אבל לטהרות דלמפרע מטמא דאל"ה הוי ר"ח פליג אמתני' דלא קתני טהרות טהורות אלא גבי כתם ומה"ט דחי ר"ל להא דר"ח משום דלא שני ליה בין למפרע ללהבא וכמ"ש התוס' שם אבל ר"י מפליג שפיר ור"ת לא בא לדחות דברי רש"י אלא דרש"י מפ"ל בכתמים ולענין טהרות דלמפרע וכדקתני סיפא דמתני' שם אבל ר"ת קאמר דרישא דמתני' אתייא אפי' בדם ודאי ונ"מ למכאן ולהבא ע"כ נר' עיקר כמ"ש מהרש"א ע"ש

בד"ה אף וכו' תימא דלא קאמר אפי' סדר ברכות וכו' עכ"ל ואין לו' דר"ה דקאמר אף סדר תמיד ס"ל דמעכב וההיא דסדר ברכות מצוה הוא דאיכא דאכתי קשייא אמאי לא קאמר הגמ' לאפוקי מסדר ברכות אלא ע"כ דר"ה מודה דסדר תמיד מצוה הוא דאיכא וקחשיב מצוה ולאפוקי מסדר חליצה דלכתחילה הוא דאיכא ועיין בשיטה

דף ן' ע"א פירש"י בד"ה קסברי וכו' דהא נשואה בת ישראל וכו' עכ"ל הקשה מהרש"ל ז"ל הא לא ידעינן דסקילה חמורה מחנק אלא מדאפקה לארוסה בת ישראל מכלל נשואה ומסברא דארוסה חמורה משום שמחללת אביה וא"כ מאי מייתי ראיה מבת ישראל ע"ש וי"ל דלמאי דמסיק דילפי' אביה אביה א"ל להך תי' דמדאפקה וכו' אלא דילפי' סקילה חמורה מחנק מאביה אביה משריפה דחמורה מחנק מדאפקה לנשואה בת כהן מנשואה בת ישראל ועי"ל דמאי דקאמת הגמרא אדרבא חנק חמור מסקילה שניתן למכה אביו ואמו פירש"י משום דסתם מיתה חנק והיינו למ"ד הכי לקמן דנ"ב ע"ב אבל למ"ד דמשום אי אתה רשאי להחמיר עליו לא פריך מידי דהא אי איתא דחנק חמור לא הוי מכה אביו בחנק וא"כ להך מ"ד א"צ לשינויא דמדאפקה ומייתי רש"י ראיה מהך מ"ר ומהרש"א תירץ דילפי' סקילה חמורה מחנק מק"ו משריפ' וסייף דחמורין מחנק ע"ש ודבריו תמוהים דהא רש"י מקשה מנ"ל למילף מדאפקה נימא שריפה חמורה וא"כ אי איתא דשריפה חמורה תו ליכא למילף מק"ו משריפה דהא השתא קיימי' באי שריפה חמורה וגם מק"ו מסייף ל"ל דהא טעמא דסייף חמור מחנק משום דפושט ידו בעיקר עדיפא והשתא קאי רש"י אמאי דיליף מדאפקה ולא סגי ליה למילף משום דפושט ידו בעיקר עדיף ולפום סברא דהשתא דקאי רש"י עלה ליכא למילף דסייף חמור מחנק מיהר לזה י"ל במ"ש התוס' בד"ה אדרבה דהגמ' פריך דליהוו כי הדדי וא"כ י"ל דהא דאצט' הכא למדאפקה ולא סגי ליה בטעמא דפושט ידו משום דאיכא חומרא כנגדה דשריפה חמורה דניתנה לבת כהן אבל לקמן דליכא חומרא כנגדה אלא דליהוו כי הדדי אמרי' שפיר פושט ידו בעיקר עדיף

בד"ה הוקש וכו' תריץ משום דלקמן וכו' עכ"ל וגבי סקילה חמורה מחנק דלא יליף מדשריפה חמורה מחנק י"ל כיון דהא דשריפה חמורה מחנק הוא משום טעמא דמדאפקה וכו' קאמר שפיר דגם בסקילה חמורה מחנק הוא מהך טעמא דמדאפקה דכולהו חדא מילתא היא דמ"ש האי מדאפקה להאי מדאפקה ומסייף חמור מחנק נמי ל"ל דסקילה חמורה מחנק שהרי הך טעמא דפושט ידו בעיקר דנ"ל מיניה דסייף חמור מחנק מהך טעמא גופיה איכא למילף דסקילה מחנק ולמסקנא א"צ להך שינויא דמדאפקה גבי סקילה חמורה מחנק וא"כ השתא דלא ס"ד הך טעמא דפושט ידו עדיף ל"ל ילפותא דסייף חמור מחנק ועמ"ש מהרש"א: