משמרות כהונה חלק ב קנט

היינו מדאמרינן לעיל להנך תרתי ל"ד משום דצריכי התראה וקשה דלפי מ"ש התוספות לעיל בד"ה מנין דלענין חבר א"נ לענין תכ"ד מיירי מאי ראיה מייתו מדלעיל הא לענין התרא' להבחין בין שוגג למזיד בכולהו ידעינן מסברא ועדים זוממין לא בעו התראה כלל ויש ליישב

בד"ה לאוסרה וכו' שזינתה ולא ידעי' מי הוא עכ"ל מק' נימא לאוסרה על כל העולם דכיון דלא ידעינן מי הוא אסורה לכל העולם דכל אחד אמרי' שמא זה הוא שזינתה עמו דכה"ג אמרי' בפ"ק דנזיר די"ב ע"א האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם וכו' ע"ש ול"ק דכיון דהתם קנסא דרבנן הוא דאיכא כמ"ש התוס' שם י"ל דלא החמירו אלא גבי עריות אבל לבועל דליכא אלא עשה או לאו לא החמירו

בד"ה א"נ וכו' דבא על הערוה וכו' פסול לעדות עכ"ל ואפי' לחד תי' שכ' התו' לעיל דכ"ו ע"ב דר"נ מיירי בבא על הערו' וכשר לעדו' משו' דיצרו תוקפו י"ל דאכתי יכולין לו' לפוסלו לעדות אשה באנו דר"נ מודה דפסול לעדות אשה כדאי' התם ע"ש

בגמ' אלא דבאשה חבירה דקי"ל דמיקטלא אליבא דרב"י וכו' היינו לחד אוקמתא בגמ' לעיל ד"ח ע"ב דמוקי פלוגתייהו דר"מ ורבנן בפלוגתא דריב"י ורבנן

גמ' א"נ שזינתה מקרוביה משמע בכל הקרובים קאמר אפי' באחות אשה ולא אמרי' לאוסרה על בועלה אחר מיתת אשתו באו ומכאן יש להוכיח ספקו של התה"ד בפסקים וכתבים סי' כ"ט באחות אשתו אם נאסרה עליו אחר מיתת אשתו ע"ש דמכאן משמע קצת דלא נאסרה מיהו אני תמיה בזה דהרי כשאנו אומרים כך נאסרה לבועל ע"כ לאחר גירושין קאמר דהא בההיא שעתא אסורה בלא"ה משום א"א וא"כ ה"ה לאחות אשה דאע"ג דהשתא אסורה וקיימא מ"מ אחר מיתת אשתו נאסרה והשתא מיהא חיילא באיסור מוסף מגו דאיתוסף איסורא על בעלה

גמ' היכי משכחת לה עיין לעיל ד"ט ע"ב בד"ה עדי ולקמן דפ"ו ע"ב ד"ה עבדי וכו' ע"ש

ע"ב גמ' אלא לאו משום דברובא ידעי' וכו' הקשה הר"ן בחי' א"כ ליתני אחד אומר בעשרים ואחד אומר בכ"א עדותן בטילה וכ"ש אחד אומר בג' ואחד אומר בה' ע"ש מה שתי' שאינו מחוור שהרי מי שאמר בחמשה ע"כ דטעה בב' עיבורים וכיון דברובו ידע א"כ לא טעי והנכון כמו שתי' הרמ"ה לקושייתו דאגב דתני גבי שעות אחד אומר בג' ואחד אומר בה' תני נמי הכי גבי ימים ע"ש

דף מ"ב ע"ב גמ' ולילף משחוטי חוץ וכו' ק"ק א"כ ג"ש למ"ל הא בלא ג"ש לא כתיב אלא מחנה א' וי"ל דהו"א משה היכא יתיב במחנה לויה ואמ"ל הוציא וכו' והו"ל ב' מחנות קמ"ל ג"ש מש"ח דלא הוי אלא מחנה א' ומשה באותה שעה היה עומד במחנה שכינה ועיין להר"ן בחי'

תוס' בד"ה משה וכו' וא"ת כל הני דפרים למ"ל וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"ל נימא אלו לא נאמר קאמר וכדבסמוך ע"ש לפמ"ש הר"ן בחי' דהגמ' בסמוך הק' השתא דכתיב קרא לא ילפינן בג"ש משום דדבר הלמד בהיקש א"ח ומלמד בג"ש ע"ש לפי"ז בפרים הנשרפים ל"ל אלו לא נאמר דהא דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש למ"ד בתר למד וכדאיתא בפ' איזהו מקומן ולמד בתר מלמד בעיא שם ע"ש ועיין להתוס' לעיל בד"ה ונאמר

דף מ"ד ע"א בד"ה חיישי וכו' והיאך אשה מתגרשת בלילה וכו' עכ"ל אין להוכיח מדבריהם דמגרשין בלילה דלא כמהר"ם מינץ סי' נ"ז והרא"ם בתשו' ח"ב סי' ל"ה ופ' מור"ם בהגה באה"ע סי' קכ"ג די"ל דכונתם אם אמר בלילה כתבו גט לאשתי אין כותבין ניחוש שמא שד הוא וכ"מ להדיא בתוס' בגיטין דס"ו ע"א בד"ה וליחוש ע"ש

דף מ"ה ע"א גמ' לימא דר"נ תנאי וכו' יל"ד . דאפי' ר"י א"ל דר"ן ושאני הכא דהשוה אשה לאיש כמ"ש רש"י לעיל וי"ל דאי איתא לדר"ן הוי הא דכתיב אותו בלא כסותו באיש חידוש ומחידוש לא גמרינן משום דהשוה אשה לאיש

פירש"י בד"ה הופכו וכו' הוא מגונה יותר עכ"ל משמע דטפי עדיף להיות פרקדן כדי שהיה מגונה יותר ולא חיישי' בכה"ג לברור לו מיתה יפה ואין לומר דרש"י מפ' פרקדן היינו דשוכב על פניו כפי' שדחו התוס' בבתרא דע"ד דהא מבואר בדברי רש"י בפ' ע"פ גבי הסיבת פרקדן ל"ש היסיבה דפרקדן היינו שוכב על אחוריו ופניו למעלה ועיין להכ"מ ברפט"ו מה' סנהדרין ע"ש

תוס' בד"ה מנין וכו' והא דאמרי' בפ' ט"י וכו' עכ"ל אין להק' נימא דש"ה משום דאיכא ק"ו ממעשר כדקאמר התם אבל לדורות ק"ו ממעשר ע"ש די"ל אי איתא דילפינן דורות משעה עבדי' נמי יוכיח מיניה וא"כ נימא קדשי שעה יוכיחו מיהו במ"ש שמא כך נאמר בפי' וכו' ק' א"כ אמאי אצטריך למימר התם ק"ו ממעשר כיון שמא נאמר בפי' קאמר וי"ל דה"ק דטעמא דס"ד דאהרן דכך נאמר בפי' משום דאיכא ק"ו ממעשר דאע"ג דהק"ו פריכא הוא דעבדי' יוכיח מקדשי שעה מ"מ סברא מיהא הוי כיון דמצינו במעשר דאסור לאונן מסתברא די"ל כך נאמר בפירוש

ע"ב גמ' ש"ה דכולי קרא יתירא הוא וכיון דקרא להכי נחית לא שייך למצוה גבי בן סורר ול"ד לדלעיל דפירש"י דלא בעי קרא כדכתיב וקרא הוי למצוה וכן איתא במס' מכות דף יו"ד עמוד ב' ועיין להרמ"ה ז"ל

גמ' תנאי היא וכו' יל"ד למ"ד לא בעי' קרא כדכתי' אמאי אצטריך ב' כתובים ברוצח וגואל הדם בחד סגי וי"ל דאצטריך ב' כתובים למעט נשרפין דאין יכול להמיתו במיתה אחרת כמ"ש התוס'

תוס' בד"ה אין וכו' ש"ה דכתיב תהיה וכו' עכ"ל ק"ק אי תהיה קאי גם ע"ז א"כ מ"ט דר"ש וד"א דפליגי וי"ל דאית להו שום ריבוייא ובהכי ניחא מאי דק' מאי מקשי' התוס' נימא דלא מייתי הגמ' מהך מתני' אלא דאיכא תנאי דס"ל לא בעי קרא כדכתי' והיינו ר"א ור"ש אבל תנא דס"ל בעי קרא כדכתי' היינו תנא דרחובה ועפי"ה ניחא דכיון דכתיב תהיה ע"כ ר"א ור"ש משום דאיכא שום ריבויא וא"כ לא מצינו תנאי דס"ל לא בעי' קרא כדכתיב ועיין להתוס' במכות ד"י שהקשו למאן דלא בעי קרא כדכתי' מדתנן אין מודדין אלא מעיר שיש בה כ"ד ע"ש וק' הא תראי היא כדקאמר הגמ' ואי משום סתם מתני' תקשה להו מסתם מתני' דהך דאין לו בהן יד וי"ל דס"ל להתוס' שם דטעמא דת"ק משום דכתיב תהיה ור"ש ור"א ס"ל דתהיה לא קאי ע"ז