משמרות כהונה חלק ב קנח

לשקיעת החמה ולקטליה לאורתא אם כן לעיל דנ"ל דד"ן גומרין ביום מדכתיב נגד השמש ק' הא איפשר לגמור דינו סמוך לעמוד השחר ולקטליה בבקר השכם ונ"ל דל"ק כיון דע"כ אין לגמור דינו כל הלילה א"כ קרא דושפטו בכל עת לאו בד"ן כתיב דהא לאו בכל עת הוא וכיון דקרא דבכל עת לא מיירי בד"נ מהיכא תיתי לן דגומרין בלילה הא בד"מ לא נ"ל דגומרין בלילה אלא מקרא דבכל עת

תוס' בד"ה אשרו וכו' ותימא דלא גרע מהיכא דזילי נכסי וכו' יל"ד נימא דבהולכין למ"ה עידיו של תובע ועידיו של נתבע דאיכא פסידא לתרוייהו ולכך נזקקין לתובע תחי' ול"ד לזילי נכסי דליכא פסידא אלא לנתבע ולא לתובע וי"ל א"כ היכא דהולכין למ"ה עידיו של נתבע לחוד נזקקין לנתבע א"כ הגמ' שם אמאי נקט זילי נכסי טפי הול"ל פעמים שנזקקין לנתבע בהולכין עידיו של נתבע לחוד למ"ה דהא בהליכת עדים למ"ה מיירי הא דנזקקין לתובע לפי' ריב"א ואמאי נקט לה בגוונא אחריתי ועיין להרב בש"מ שם בקמ' ע"ש

ע"ב גמ' מה מושבות האמור להלן וכו' כ' מהר"ם לובלין הא דלא ילפינן איפכא מושבות דהתם מהכא דרציחה דוחה שבת משום דא"כ למ"ל ג"ש הא נ"ל מק"ו ע"ש ואי מהא לא אירייא די"ל דאצטריך ג"ש לגלויי דלא ילפי' ק"ו כה"ג ונ"מ לקבורת מת מצוה דלא נילף מק"ו דדחיא שבת וכה"ג איתא בר"פ השוחט והמעלה ע"ש ועוד י"מ ממ"ש התוס' בפ"ק דיבמות ד"ז למ"ל מעם מזבחי ת"ל מדאצט' ג"ש דמשכות ע"ש ולפ"ד מהר"ם לא מקשי' מידי ולעיקר קושייתו י"ל דלחומרא מקשי'

דף ל"ו ע"א גמ' מה שנידחה מפני קרבן . יחיד וכו' ק"ק אמאי הוצרך למעבד ק"ו בפשי' הול"ל יוכיח שנדחה מפני קרבן יחיד והרציחה דוחה קרבן יחיד ואינה דוחה יו"ט שהוא קיל מקרבן יחיד אף אני אביא רציחה שדוחה העבודה אף שאינה דוחה שבת שקיל מן העבודה וכה"ג כתבו התו' בד"ה רציחה וי"ל דאצט' לק"ו זה כדי שלא נאמר דרציחה דוחה יו"ט מק"ו כמ"ש התוס' ולכך אצט' לק"ו זה לאשמעינן דאיכא ק"ו לחומרא ומקשינן לחומרא כמ"ש התוס'

ע"ב תוס' בד"ה לאתויי וכו' וא"ת ולימא לאתויי סומא וכו' תדע דקתני סיפא וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דהו"מ לאוקומי מתני' דפ' בא סימן לאתויי סומא אלא משום וכו' ע"ש והוא תימה דהיכי מצי לאוקמה לאתויי סומא וכרבנן הא קתני סיפא התם כל הכשר לדון כשר להעיד ואי כרבנן איכא סומא דכשר לדון ופסול להעיד דבעי' ראה כמ"ש התוס' שם ועוד דבסיפא קתני ויש שכשר להעיד ופסול לדון ואמרי' בגמ' דהיינו סומא באחת מעיניו וכר"מ הרי דע"כ מתני' דלא כרבנן מיהו לזה י"ל דנוקמה כרבנן וסיפא דיש שכשר להעיד לאתויי אוהב ושונא וע"ש בתוס' מיהו קמייתא קשייא ומ"מ אכתי ק' דנוקמה בבעל מום וזה לא יתורץ אלא בדברי מהרש"א ועיין למהר"ם לובלין

דף ל"ז ע"א בד"ה התורה וכו' וא"ת והא אמרי' בפ"ק דשבת וכו' והכא אמר סוגה בשושנים וכו' עכ"ל הא דלא הקשו אההיא דכתובות דדוקא בלא בעל הוא דהוא ישן בין האנשים הא בעל שרי משום דגם בבעל אסור יחוד אלא דבלא בעל החמירו עוד דהוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים דמשום יחוד סגי בהיו שם אנשים אחרים

ע"ב בד"ה מיום וכו' מיהו ה"מ כשעשו תשובה עכ"ל. ר"ל דא"כ ק' להי"מ דליתני קודם חורבן ובלא עשו תשו'. א"נ כוונתם לתרץ לפי' הי"מ אמאי בעובדא דשמעון בן שטח הכישו נחש והא הוו בגדי כהונה ותי' דמיירי בלא עשה תשובה מיהו ק' לדבריהם מאי פריך הגמ' בערכין די"ו אהא דאמרינן על ז' דברים נגעים באים מהא דאמרי' בגדי כהונה מכפרין נוקמה לההיא דנגעים בלא עשה תשובה וההיא דבג"כ בעשה תשובה

דף מ' ע"א מתני' שבחמש חמה במזרח וכו' לר"י הוא דאצטריך להאי טעמא אבל לת"ק בלא"ה עדותן בטלה כמו אחד אומר בג' ואחד אומר בה' וק"ק אמאי לא נקט במתני' א' אומר בשש ואחד אומר בשבע עדותן בטלה שבשש חמה במזרח ובשבע חמה במערב לפמ"ש התוס' כאן דבעדות לא טעו בין שש לשבע דהשתא אתי אפי' לת"ק ואמאי נקט חמש ושבע דלא אתיא אלא לר"י ולאביי בפ"ק דפסחים. ל"ק דבשש ושבע עדותן קיימת די"ל סוף שש ותחילת שבע אבל לרבא קשיא

פירש"י בד"ה באיזה יום וכו' ושמא יש עדים להזימן וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל ז"ל דצריך באיזה יום משום די"ל דטעו בעיבורא דירחא והקשה מהרש"א ז"ל א"כ אמאי צריך לחקירה דכמה בחדש וכו' ע"ש ור"ל דא"צ לכמה ימים בחדש אלא באיזה שבת בחדש סגי דאל"ה לא שייכא הזמה כלל בחקירה דבאיזה יום כיון דלא ידעינן באיזה שבת

ע"ב גמ' לר"ש דאמר שריפה חמורה מא"ל הקשה ה' ראש יוסף סי' ג"ל דמהגמ' בפ"ק דקדושין ד"ך ע"ב גבי דמוכר בית בבתי ערי חומה אי גואל לחצאין מתבאר דלר"ש דדריש טעמא דקרא היכא דהחמירה תורה בדבר אחד סברא הוא להקל בצד אחר ולכך בבתי ערי חומה דחוזרת לבעלים אין גואל לחצאין ושדה אחוזה דאינה חוזרת גואל לחצאין ע"ש וא"כ מאי פריך הכא לר"ש הא כיון דהחמירה עליה תורה בשריפה סברא הוא להקל עליה דבעי דו"ח ע"ש ונ"ל דל"ד דש"ה דמה שהחמירה תורה בשריפה הוא מפני גודל העבירה וכיון שכן סברא הוא להחמיר בה כל החומרות אבל התם מה שהחמירה תורה חוקה היא מדיני התורה ולכך סברא הוא להקל עליה מצד אחר כדי שיהיו שוין בדינם בהדרגות

דף מ"א ע"א תוס' בד"ה תנהו וכו' ובג"ש דרשע רשע וכו' עכ"ל ר"ל דלמ"ל קרא לחייב מלקות נילף רשע רשע מחייבי מיתות ודלא כמהר"ם לובלין ע"ש ואזלי לשיטתייהו בר"פ אז"ן דלא אמרי' מילתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא אבל לפמ"ש הר"ן בפ"ק דנדרים ד"ג ע"א דאמרי' מילתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא ע"ש ועיין להמש"ל בדפ"ד מה' מו"ל ע"ש ל"ק דהא חייבי מלקות בלא"ה ל"צ דאתיא בק"ו אלא משום דאמרי' מילתא דאתיא בק"ו טרח וכ' לה קרא וכדאמרינן בשמעתין ה"נ נימא בג"ש ואפשר דאפי' למ"ש הר"ן קשיא דאפי' דאמרי' טרח וכ' לה קרא אפי' בג"ש היינו דטרח וכ' לה קרא בהדיא ולא באם אינו ענין דג"ש ואא"ע כי הדדי נינהו אבל לגבי ק"ו אמרי' טרח וכ' לה באא"ע ועיין למהרש"ל לעיל

בד"ה ואי וכו' ולעיל משמע דבעי התראה עכ"ל