משמרות כהונה חלק ב קנז

אחרת ולא נשאת אמו לאיש אחר דבכה"ג ליכא לספוקי בבכור לאמו

דף ל"א ע"א בד"ה שב"ש וכו' אלא בבאו בב"א בתכ"ד וכו' עכ"ל עיין להתוס' בספ"ק דמכות ד"ו ע"א בד"ה אמר ובד"ה שמואל וע"ש במהרש"א

דף ל"ב ע"א גמ' וליטעמיך ת"ל מתניתין של שט א שט"ח המוקדמין וכו' אין להקשו' נוקמה למתני' שהעידו עדים שההלוואה מוקדמ' ושהעדים חתמו בו בזמן הכתוב בשטר דאם כן פשיטא ומאי קמ"ל מתני' אבל השתא קמ"ל דלא בעינן דרישה וחקירה

פירש"י בד"ה וד"ן מטין וכו' כדאמר לקמן לא תטה וכו' עכ"ל ואי מלא תטה לחודיה הו"א אפי' לזכו' בעי' הטיה ע"פ שנים קמ"ל אחרי רבים לרעות דדוקא לרעות אבל לטובה מטין ע"פ אחד

דף ל"ג ע"א תוס' בד"ה מה וכו' ועוד אי מה שעשה וכו' דאכתי לא מיתוקמא וכו' עכ"ל ק' אמאי לא הקשו בפשי' כיון שהוא טמא מה הפסידוהו ואמאי תלו הקושייא באי מה שעשה עשוי ועיין בהר"ן בחי' שהק' כן ועוד דאפי' מיתוקמא בעירבן עם פירותיו אכתי לא מיתורץ קושייתם דכיון דמה שעשה עשוי וטהור מה שייך תשלומין ונר' דיש להגיה ואכתי במקום דאכתי וקושייא אחרת היא דכיון דאכתי ל"מ בעירבן מה הפסידוהו כיון דטמא הוא ועיין למהר"ם לובלין ז"ל

בא"ד ולא כוותיה לכל מילי עכ"ל והא דמשלם החכם אף על גב דטעה מ"מ הו"ל לדקדק בהודאתו כמ"ש התוס' לקמן בד"ה שעירבן ועיין להתוס' ץ בפ' הניזקין דנ"ד ע"א ע"ש

גמ' מתיב רב המנונא לר"ש וכו' הקשה מהרש"א אמאי לא פריך לר"ן דהא רע"ק ושאר החכמים גדולים מר"ט כמ"ש הרא"ש ע"ש וי"ל דר"ן לא אמר דבגדול ממנו מחזיר אלא באינו מומחה ור"ט מומחה הוה ועיין בפ' הכותב דפ"ד ע"ב ע"ש ולר"ח דבלא נשא ונתן ביד חוזר ולר"ט לא נשא ונתן ביד י"ל דר"ח מוקי לה כר"מ ולר"מ כה"ג משלם כמ"ש התוס' א"נ דגם לר"ח י"ל חדא ועוד קאמר

תוס' בד"ה השתא וכו' וי"ל דסוגייא דהכא אתייא כרבנן וכו' עכ"ל והא דמחייב לרבנן אע"ג דלא דייני דינא דגרמי עיין להתוס' בב"ק ד"ק ע"א ועיין להטור בסי' כ"ה במ"ש דמדברי הרא"ש נר' דלא כהרמ"ה ע"ש

ע"ב גמ' אלא ה"ד אין חוזרין וכו' לפירש"י קושייא היא דמתני' בכל ד"ן איירי והיכי אמר ר"י דבנואף ונואפת לעולם חוזר ואע"ג דע"כ לאו בכל ד"נ מיירי דהא מסית ומדיח אין דינם כך לא איכפת לן דמסית ומדיח לעולם דינם חלוק משאר ד"נ ולא איכפת לן אי לא איירי בהו מתני' ומשני ר"י כגון שטעה שלא כדרכה והשתא הדר ביה ר"י ממאי דאמר לעולם חוזר והוי כמו אלא

תוס' בד"ה שטעו וכו' מ"מ לפי המסקנא וכו' עכ"ל ר"ל דלא דחי אלא דע"כ מתני' לא מיירי בכה"ג דא"כ באשה נדה נמי אבל לעולם קושטא הוא דבכה"ג אין הצדוקים מודים

גמ' הכל ואפילו עדים נימא מתני' ריב"י היא וכו' ומדקתני הכל דייק דמתני' דהכא כריב"י ופליגא אמתני' דלקמן דריש פ' היו בודקין ע"ש

דף ל"ד ע"א גמ' ורבנן האי למות מאי דרשי ביה וכו' משמע דלא פריך אלא אלמות אבל רישא דקרא ניחא ליה דאתא לעדים ולחובה דאפי' בלא יתורא דלמות ידעי' דקרא אתא לחובה דלזכות א"ץ קרא משום דנוגע בעדות הוא והא דקתני בברייתא דבסמוך דלזכות מקרא כיון דקרא לא מייתר דאתא לחובה ניחא ליה לתנא דברייתא למנקט גם לזכות מקרא ומכאן יש להוכיח דנוגע בעדות כשר לחובה וכמ"ש הנ"י בפ' חזקת ועיין להש"ך רסי' ל"ז ולה' קול אליהו ח"ב חח"מ סי' ב' ע"ש

ע"ב גמ' והאמר ר"א שחט וזרק א"ב ק' דמ"מ ע"כ חד מנייהו טעי דליכתוב זריקה גבי העלאה לחוד וי"ל דכתב זריקה גם גבי שחיטה לחייב זורק ומעלה ב' וכמ"ש מהרש"א וכ"ה בגמ' דזבחים ע"ש מיהו קשה בהנך דלעיל מאי דחי והא מיפלג פליגי וכו' הא מ"מ ע"כ חד קרא מיותר וע"כ חד טעי וי"ל דלא פריך אלא אמאי דקאמר טעם אחד מב' מקראות דמ"מ לא מקרי טעם אחד כיון דפליגי

תוס' בד"ה סתמא וכו' תימה דילמא טעמא : דמתני' וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א לשי' רש"י דלילה וסומא כי הדדי נינהו אמאי לא א"ל מידי לההוא סמיא הא תחי' דין לכ"ע פסול ע"ש י"ל דלא כ' רש"י אלא דלתנא דמתני' דמכשיר בלילה ודאי דמכשיר בסומא אבל לא יחויב מזה דאי בלילה פסול סומא פסול די"ל דסומא עדיף מלילה וכ"נ מהברייתא דר"מ דקתני מקיש לענין לילה והדר קתני מקיש לענין סומא וא"א דשוין הן בדינם לא הוה אצטריך לאקושי לענין סומא דמלילה נפקא ובעיקר קושי' התוס' י"ל דאי איתא דרבנן אית להו היקישא טפי עדיף לאקשינהו לגמרי ולוקי קרא דושפטו ליום המעונן וקרא דביום הנחילו לעושין דין כר"מ דאין היקש למחצה ועי"ל קושי' התוס' דע"כ רבנן לא מקשי כלל מדתנן בפ"ב דנגעים כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו רמ"א אפי' לא נגעי קרוביו וכ' הר"ש דפליגי בהיקישא דת"ק לא מקיש ור"מ מקיש נגעים לריבים מה ריבים שלא בקרובים וכו' ואי איתא דרבנן אית להו היקישא אלא דלענין גמר דין דוקא ל"מ משום דכתי' בכל עת א"כ אמאי לא מקשי נגעים לריבים לענין קרובים אלא ע"כ דרבנן ל"מ כלל והא דלא קאמר הגמ' סתמא אחרינא איכא ההיא דנגעים משום דר"מ פליג עלה בסיפא ובכה"ג לא אמר ר"י הלכה כסתם משנה כדאיתא ביבמות דמ"ב ע"ב ע"ש ומ"מ שמעי' מינה דרבנן דפליגי אר"מ ל"מ כלל והנה הר"מ בפ"ג מה' סנהדרין כ' דתחי' דין ביום מהיקישא דריבים לנגעים והוא נגד הסוגייא ועיין למר"ן הכ"מ ולהלח"מ מ"ש לישב הסוגייא לדעתו ז"ל ואכתי ק' דהר"מ בפ"ט מה' ט"צ פ' כת"ק דקרוב כשר לראיית נגעים ולפמ"ש בה' סנהדרין דלרבנן נמי מקשי לתחי' דין אמאי לא נקיש נגעים לריבים לענין קרובים וכבר ה' נתיבות משפט בראש הספר עמד בזה ע"ש מ"ש ונ"ל דהר"מ סובר דגם רבנן מקשי אלא דלענין קרובים לא מקשי משום דאי קרובים פסילי א"כ מרים מי הסגירה הא אהרן קרוב ולא מיסתבר להו לרבנן למי' כההיא דתניא בפ' טבול יום ד"ב מרים מי הסגירה וכו' ע"ש

דף ל"ה ע"א גמ' לקטליה לאורתא נגד השמש כתיב בע"י מק' דמוכח מכאן דבכה"ג לאו ענוי הדין דאפשר לגמור דינו סמוך