משמרות כהונה חלק ב קנה

דמגו היא אליבא דר"מ

תוס' בד"ה אמר וכו' כיון דאיכא תרתי לריעות' עכ"ל מהרש"א לעיל בדף הקודם בד"ה ואמר כ' דמדברי התוס' הללו מוכח דג' רועי בקר חדא לריעותא דאל"ה הא רבנן פליגי בג' רועי בקר אפילו דאיכא תרתי לריעותא ע"ש. וק' הא כ' הוא גופיה בצריכותא דעביד הגמ' שם דרבנן לא קאי אג' רועי בקר וי"ל אפי' דכ"כ גבי צריכותא לא ניחא ליה שיהיה כן למסקנא דמילתא ומ"מ קשה אמאי לא הוו ג' רועי בקר ב' לריעותא הא פסולין דגזלני' הם כדאמרי' לקמן דכ"ה ע"ב רועה שאמרו אחד רועי בהמה דקה ואחד רועי בהמה גסה ולא גמירי וצ"ל דמתני' מיירי ברועים בהמות של אחרים דלא הוו גזלנים אלא ברועי בהמות עצמן וכדאי' בריש מציעא והשתא י"ל דאצט' הגמ' לעיל לאתויי דר"ד דאי לאו ר"ד הוה מוקמי' ברועי בהמת עצמן דהוו תרתי לריעותא וא"צ למ"ש מהרש"א וראיתי להרמ"ה שכ' דמתני' בבהמת אחרים דלא הוו לריעותא ושוב כ' דאפי' בבהמת עצמן לא הוו תרתי לריעותא דלא חשיב ב' לריעותא אלא פסול שקיבלו לחודיה אבל ב' פסולין חשיב חד לריעותא ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל שכל זה לא ידעי' ליה אלא מדברי ר"ד ולכך הוצרך הגמ' לעיל לאתויי מילתא דר"ד ועיין לרשב"ם בפ' י"נ דקכ"ח שכ' דוקא רועי בקר אבל רועי צאן פסולים דרשעים נינהו ע"ש. נראה דס"ל דשני פסולין חשיבי תרתי לריעות' ובתרתי לריעותא רבנן מודו כדעת התוס' ולכך כ' דדוקא רועי בקר ובבהמת אחרים מיירי ולא פסילי אלא משום דלא גמירי וע"ש בסוגיא דלקמן אמילתא דאמר רועים שאמרו וכו' ע"ש

ע"ב בד"ה ואלו וכו' וכ"נ כיון שאינו סבור לעשות איסור וכו' עכ"ל מדבריהם הללו יש להוכיח דאפי' דאורייתא בגוונא דלא מיפסל אלא מדרבנן בעי הכרזה דלא כמ"ש מהרימ"ט חא"ה סי' מ"ג דבכה"ג לא בעי הכרזה ודוקא בעבירה דרבנן הוא דבעו הכרזה ע"ש והוא דהגמ' לקמן דכ"ו ע"ב קאמר וכולן בעו הכרזה וקאי אמתני' ולפ"ד התוס' מתני' מיירי בעבירה דאורייתא אלא דאינו נפסל אלא מדרבנן משום דלא משמע להו איסורא וכ"נ מהגמרא בסמוך דלא קאמר איכא בינייהו הכרזה דלר"מ ב"ח דטעמא משום אסמכתא לא בעי הכרזה כיון דאסמכת' לא קניא מדאורייתא לפ"ד התוס' ולמ"ד משום ישובו של עולם בעי הכרזה אלא ע"כ דבכל גוונא בעי הכרזה וכ"נ מדברי הר"ן בחי' שהק' ע"ד התוספות מעובדא דבר בניתוס דלקמן ע"ש ואי איתא לדברי מהרימ"ט לק"מ וק"ק בדברי התוס' דלא הוכיחו דלא חשיב פיסולי דאורייתא מגמ' דלקמן דקאמר וכולן צריכין הכרזה. ודע דמדבריהם נר' דאסמכתא לא קניא מדאוריית' וכ"נ מדבריהם לקמן בד"ה ההיא דלא כהר' זרע יצחק לחד תי' ע"ש

בא"ד י"ג עבדים משום דס"ל וכו' עכ"ל והא דלא גרסי נמי נשים משום דמתני' בעדים ודיינים מיירי כדפירש"י ואשה כשרה לדון לחד תי' שכ' התוס' בפ' המגרש דפ"ח ע"ב ועיין במתניתין דספ"ק דר"ה וע"ש בתוס'

דף כ"ה ע"א בד"ה כל וכו' מקני לחבריה מגו דאי מרווח וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א דא"כ מאי מייתי מדר"י משום ר"ט ע"ש י"ל דהתם נמי אית ליה הנאה דמתקיים דיבורו שאמר תחי' זה העובר נזיר ובההיא הנאה נמי גמר ומחייב נפשיה בנזירות ועיין בתוס' בפ' אז"נ

בא"ד דודאי בדבר שהוא בידו ממש לגמרי וכו' עכ"ל. וההיא דנותן עירבון צ"ל דמקרי גזים דהא ההיא בידו לגמרי היא כמו שידוכין

ע"ב גמ' והאמר רבא רועה בהמה דקה וכו' ק"ל מאי פריך נימא דההיא דאחד רועה בהמה דקה וכו' מיירי בבהמ' שלו כדאמרי' בריש מציעא דף ה' ע"ב והא דאמר דוקא בהמה דקה בא"י מיירי בבהמת אחרים דליכא למיחש למכוין לגזול אלא משום ישוב א"י ואפי' אינו מכוין לגזול והדאמר לעיל כיון דחזו דמכווני מיירי בבהמת עצמו וכ"מ בתוס' בקמא דמ"ט ע"ב דאפי' ליכא לתא דגזל אסור משום ישוב א"י דלא כה' זרע יצחק בתוס' כאן

פירש"י בד"ה מגדלין וכו' אבל גסה לא משטמתא וכו' עכ"ל. ק"ק דבגמ' בקמא דע"ט מבואר דטעמא דגסה משום דאין יכולין לעמוד בה כמ"ש התוס'

דף כ"ו ע"א פירש"י בד"ה אגיסטון וכו' א"נ משום ארנונא שכרו וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דהו"מ לפרושי בשדה שלו ומשום ארנונא ע"ש אלישנא דאגיסטון עיין להתוס' בפ' הניזקין דס"ב ע"א ע"ש

ע"ב גמ' הנהו קבוראי וכו' ופסלינהו לעדות וכו' פירש"י דהיו בשכר ומשום חימוד ממון ואע"ג דקי"ל כאביי לקמן דלא בעי רשע דחמס מ"מ כאן ר"פ הוא דפסלינהו ולעיל בסמוך משמע דר"פ ס"ל כר"ן דחשוד על העריות כשר לעדות היינו משום דבעי רשע דחמס כדפירש"י שם

דף כ"ז ע"א משום פסידא דלקוחות עיין בהר"ן בחי' שכ' דלאו דוקא מכירה אלא אפי' מתנה וקידושין מדלא קאמר א"ב כה"ג ע"ש ובדבור שאח"ז כ' להיפך ויש לישב כוונתו אבל לשונו אינו מכוון

תוס' בד"ה רבא וכו' שתוך כ"ד הוכחשו וכו' עכ"ל ר"ל בתוך כ"ד של העדות דחזקה שהוכחשו בה וכן הוא בתוס' שם בפ' חזקת

ע"ב מתני' וכל הראוי ליורשו כ' מהרש"ל דהר"מ מפרש דכל הראוי ליורשו הוא ממשנת רע"ק והוא נראה מפירש"י ע"ש והיינו דלפירש"י דודו ובן דודו יתור נפיש הוא דבכל הראוי ליורשו סגי דגם דודו ובן דודו ראוי ליורשו הם וכ"כ התי"ט ועיין להרע"ב שכ' כדברי הרמב"ם וכפירש"י ולא ביאר בדבריו שהוא פי' אחר

גמ' אלא לא יומתו אבות בעדות בנים וכו' ה' ראש יוסף סי' ל"ג הקשה מנ"ל לאוקומי קרא בעדות דילמא בדיינים לא ידונו אבות לבנים ע"ש ול"ק דא"כ למ"ל קרא הא נ"ל לקמן דאוהב פסול לדון מקרא דלא אויב לו והקרובים ודאי דלא גריעי מאוהב ולר"י דס"ל דאוהב פסול לעדות מוקי לקרא כפשטיה ואשמעינן קרא דגם בעון לא יומתו דקרא דאיש בחטאו בחטא מיירי ולרבנן לא שני להו בין חטא לעון וכ"נ מהגמ' דשני ליה בין חטא לעון מדלא רמי להו קראי אהדדי קרא דאיש בחטאו אקרא דפוקד עון ולא פריך אלא אברייתא דקתני ולא בעון בנים וכו' ועיין להאר"י בשער הפסוקים דמישב להו לקראי כאן בעון כאן בחטא דלא כהגמ' ול"ק גם מה שהק' ה' ראש יוסף שם לר"י דאוהב פסול לעדות למ"ל קרא דלא יומתו ע"ש ומן האמור נר' דאפי' לס'