משמרות כהונה חלק ב קנד

אפי' מלכי ב"ד דדנין אותו אעפ"כ אינו דן ותי' דכיון דלשון לא דן הוא משמעותו לבדו ולא עם הסנהדרין ע"כ לאו הא קמ"ל דהא מלכי ב"ד טעמא דלא דן משום ל"ת על ריב דא"כ ע"כ במלכי ישראל ומטעם קשט עצמך וע"כ לא דן אגב וכמ"ש התוס' לעיל

בד"ה משום וכו' ול"ן דמשמע ביומא וכו' עכ"ל אע"ג דהתם בחולה או אסטניס מיירי מ"מ כיון דאיכא תקנתא היכא דמזיק ליה הצינה לא יעכב על עיבור השנה והכל חולין אצל הקור

דף י"ט ע"א גמ' ור"י אגב מרריה וכו' לפי"ז אפי' ר"י מפרש מן המקדש לא יצא מקדושתו לא יצא ורש"י שפי' במשנה דר"י סבר מן המקדש דוקא לפום ס"ד דגמ' פי' כן

ע"ב גמ' באותה שעה אמרו וכו' לא מעיד ולא מעידין אותו נר' דלא מעיד לאו מאותה שעה היא דהא מלך פסול לעדות מדאורייתא ואפי' מלכי ב"ד דכתיב תשים עליך מלך שתהיה אימתו עליך וכדאית' בגמ' בפ' שבועת העדות אלא ה"ק באותה שעה אמרו לא דן ולא דנין כמו שלא מעיד וכו' וראיתי בס' מחנה יאודה בסי' כ"ח שכ' דגם באותה שעה הוסיפו דבמלכי ישראל לא מעיד אפי' באיסורא דהא באותו מעשה איכא לתא דאיסורא דובערת הרע מקרבך ומתני' דקתני מלך אינו מעיד לצדדין קתני מלכי ישראל אפי' באיסורא ומלכי ב"ד דוקא בממונא ע"ש ולא נהירא דא"כ היכי כ' התוס' לעיל בד"ה משום דבכ"ג אפילו בממונא מיירי דומיא דמלך דדוקא בממונא והא במלך נמי איכא מלכי ישראל דאפי' באיסורא ובחא דכ"ג דומיא דמלכי ישראל אלא ע"כ דאפי' מלכי ישראל דוקא בממונא ולא מיקרי איסורא הא דמצוה לקיים בשורו ובערת הרע מקרבך ע"כ נראה כדכתיב'

תוס' בד"ה ינאי וכו' דשעת קבלת העדות כמו ג"ד חשוב עכ"ל הכי איתא בגמרא שם דקבלת העדות כג"ד חשוב דקאמר דהא עדים כג"ד וכו' ע"ש אלא משום די"ל דדוקא לגבי עדים הוי ג"ד אבל גבי בע"ד אכתי לא נגמר הדין ולכך התוס' לא הביאו ראיה מהתם אלא לענין ג"ד ולא הביאו מהתם דעדים כג"ד וע"ש בתוס' במ"א שכ' דקבלת עדות כתחי' דין והיינו לגבי הבע"ד כדכתי' מיהו ק' ע"ד התוס' דהכא דבר"פ ראוהו ב"ד אמרי' עדים כתחי' דין לגבי הבע"ד וע"ש להרב טורי אבן ונ"ל דדוקא התם דליכא טוען ונטען אלא העדת העדים היא הראשונה הוא דאמרי' דהוי כתחילת דין אבל בטוען ונטען סידור הטענות הוא תחי' דין מיהו התוס' לקמן דל"ד ע"ב בד"ה יום כ' דקבלת עדות כתחי' דין אפי' גבי טוען ונטען ויש לישב

בד"ה מצוה וכו' ואמאי לא משני מצוה שאני וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א לדברי התוס' דהתם דבסוטה הוי לכ"ע משום כבוד תורה ע"ש ודבריו תמוהי' דא"כ מאי מק' התוס' שם ומנ"ל דכבוד חתן וכלה דמי לכבוד תורה לכ"נ דל"פ רבנן הכא אלא גבי חליצה ויבום דגנאי גדול הוא אבל היכא דליכא גנאי גדול לכ"ע מצוה שאני מכח ההיא דסוטה ועיין להר"ן בחי' ובישוב דעת מהרש"א צ"ל דהשתא דנחית להכי דטעמא דמודו רבנן משום כבוד תורה גם דברי התוס' שם קשים כמו דק' ע"ד התוס' דהכא וחזר בו ממ"ש בתחילה

פירש"י ולא חולצין לאשתו מפני שאסורה לינשא עכ"ל קשה דאם כן לר"י דאמר המלך נושא אלמנתו של מלך ס"ל דחולצין לאשתו שהרי מותרת היא למלך העומד תחתיו וא"כ אמאי לא אפליג ר"י אלא חולצין לאשתו וי"ל דמ"ש רש"י אסודה לינשא הוא ר"ל אסורה ליבום כיון שהיבם אינו מלך וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה

גמ' דכתי' והיה האיש וגו' יכנו יעשרנו המלך וכו' במאי קאי דוד כיון דדברי' בעלמא הם עיין למהרימ"ט סי' כ"ג ע"ש:

דף כ"א ע"א גמ' כהנה קמא שית וכו' ואליבא דהאי תנא הוא דאמרינן בפ"ק דכריתות ד"ו ע"ב א"כ לכתוב סמים סמים וע"ש בחידושים

תוס' בד"ה דאס"ד וכו' לא היתה בת דוד וכו' עכ"ל ק"ק לפי"ז מאי קאמר דאס"ד בת נשואין וכו' נימא דלעולם תמר אחר שנתגיירה אלא דכבר מעוברת מישראל אחר בתר שנתגיירה ואחר כך נשאה דוד וי"ל

ע"ב גמ' יחוד דאורייתא היא וכו' מדלא פריך אפנויה משמע דלית בה איסור תורה כס' הראב"ד בריש הלכות אישות וע"ש להלח"ם

גמ' לעבור בל"ת על כל סוס וכו' י"ל אמאי אצט' קרא להכי הא כיון דגופין מוחלקין מחייב בלאו יתורא דקרא וכדאמרינן בבא על ה' נשיו נדות ובבא על ה' שפחות חרופו' בפ"ק דכריתות ד"ט משום דגופין מוחלקין ונילף מהתם וע"ש בתוס' ובפ' ע"י דע"ז ע"ב ע"ש וי"ל: גמ' אעפ"י שהניחו לו אבותיו וכו' עמ"ש בסוגייא זו בחי' בנדרים דל"ח עש"ב

דף כ"ב ע"ב ה"מ מכלל דרבנן אסרי וכו' ק' אמאי לא מייתי מרישא דברייתא שהביא רש"י דרבנן אסרי בהדיא וי"ל דאי מייתי מת"ק אפשר דיחיד הוא דפליג עליה והלכה כר' מחבירו אבל מדברי אביי דקאמר כמאן שתו ולא קאמר כמאן שרי לכהנים לשתות משמע דכהנים מעצמן נהגו כר' ואין הלכה כן והיינו דקאמר מכלל דרבנן אסרי ר"ל רבים פליגי עליה ואין הלכה כרבי מחביריו

גמ' עד דאתא יחזקאל מאן אמרה כ' מהרש"א די"ל אדרשא דפרע קאי ע"ש ולפי"ז מתורץ קושית התוס' בד"ה אלא גמרא

דף כ"ג ע"ב גמ' משום דאבא ואביך חזו לעלמא וכו' כתב מהרש"א ז"ל ורבנן ל"פ א"נ רועי בקר אלא אאבא ואביך ע"ש ולפי"ז לא הול"ל כלל ג' רועי בקר דלר"מ אתיא מכ"ש מאבא ואביך וי"ל דה"ק ר"מ באבא ואביך יכול לחזור כמו ג' רועי בקר דפשיט"ל דיכול לחזור וכה"ג אמרינן לעיל אם היו כשרין נעשו כמומחין

תוס' בד"ה ואמר וכו' ומש"ה מייתי מילתא דר"ד וכו' עכ"ל מה שק' נימא דר"ד גופיה ממשנתנו הוא דשמיע ליה כן עיין להת"ח

דף כ"ד ע"א גמ' א"ב מיגו וכו' ק"ק אמאי לא קאמר א"ב אי צריך לברר בעלמא דלר"ד לרבנן צריך לברר לפירש"י דלעיל ולרבין ע"כ לרבנן א"צ לברר מדאצט' לטעמא דמיגו וי"ל דלא ניחא ליה למי' ביניא דבר שנחלקו בו תנאי בעלמא דהיינו ר"י ורבנן והגמ' דקאמר לעיל ע"כ ל"ק ר' וכו' דרך דחייה קאמר ומה שהק' מהרש"א נימא דא"כ אי לא פסיל אלא דיינים או עדים ע"ש י"ל דניחא ליה למיעבד נ"מ לרבנן י"ל דגם רבנן מודו דאמרי' מגו ולרבין לא אמרי' מגו מיהו מפירש"י משמע דהביניא