משמרות כהונה חלק ב קנג

וליכא שום נדנוד איסור משא"כ בהא דאין מוקדשין ביום ל' של אדר איכא איסורא לכתחי' וביקש רחמים על לכתחי' ומ"ש מהרש"א דלר"ן עיבר חזקיהו אחר שקידש' ניסן ע"ש ליתא דהיכי טעי חזקיהו בזה וכדפריך הגמ' לעיל ול"ל לחזקיה החדש הזה לכם

דף י"ג ע"א תוס' בד"ה ור"י וכו' דלא יתכן לפרש כן מילת' דר"י וכו' עכ"ל. כ' מהרש"א דבמאי דקא' ט"ז קודם החג אין מעברין א"א לפ' מלמעלה למטה דכיון דמלמעלה א"מ כ"ש מלמטה ע"ש. ובלא"ה אפילו ר"י אמר מעברין א"א לפ' מלמעלה למטה דהא למעלה נמי אין מעברין דר"י ע"ד ב"א ס"ל ומאי דקאמר ט"ז איידי דתנא רישא וכו' כדקאמר הגמ' בסמוך אלא משום דקושטא הוא דר"י אמר א"מ נקט כן

בד"ה ט"ז וכו' ונופלת בי"ז משום תשרי וכו' עכ"ל כ"מ בגמ' דמשום תשרי ומהרש"א הק' מנ"ל להגמרא הכי נימא דמשום ניסן הוא ואית ליה דרשא דאחרים ותי' דכיון דלא נ"מ אי משום תשרי אי משום ניסן ע"כ דל"ל ההיא דרשא ע"ש. ורואה אנכי דנ"מ טובא דאי נפלה בט"ז אי משום תשרי לא מעברינן וג"כ א"צ למלאות חדש אדר דהא נופלת בכ"א ור"י יום תקופ' מתחיל ס"ל אבל משום ניסן צריך למלאות ולהוסיף יום אחד באדר כדי שתפול התקופה בט"ו אלא משום דבמאי דקאי. ר"י דהיינו לענין עיבור השנה לא נ"מ מידי דאפי' משום ניסן א"מ דסגי בהוספת יום אחד באדר וא"כ משום תשרי סגי. ומ"מ דבריו שכ' לא נ"מ בהאי דרשא אינם מדוקדקים מיהו אכתי ק' לשי' רש"י דמשום ניסן בעי' שתפול בי"ד כדלקמן וא"כ נ"מ אפי' לענין עיבור השנה טובא דמשום תשרי א"מ ומשום ניסן כי נפלה בט"ו מעברין דאפילו מוסיפין יום אחד באדר אכתי תפול בט"ו וצריך לתרץ לשי' רש"י בתירוצא בתרא שכ' מהרש"א

דף י"ד ע"א גמ' שופטיך מיוחדין שבשופטיך וכו'. רש"י בחומש כ' זקניך סנהדרי גדולה ע"ש נרא' דכל הסנהדרין קאמר ושנה משנתו כראב"י וס"ל דראב"י דריש מזקניך לחודה מיוחדין כיון דשופטיך אצט' למלך וכ"נ או דיליף ראב"י ג"ש דזקני זקני ומדכתי' שופטיך דע"כ למלך וכ"נ מדבעי מלך וכ"ג סברא הוא דבעי ע"א ולכך דריש זקניך ע"א ולא סגי בג' או בה' אע"ג דיליף ג"ש והא דלא כ' רש"י מלך וכ"ג דכיון דבעי ע"א לא אצט' למימר מלך וכ"ג וכמו דלא תנן גבי אין מוסיפין על העיר כמ"ש התוס'

דף ט"ו ע"ב תוס' בד"ה אימא וכו' וכ"ת משום דחדא מיתה כתיב וכו' עכ"ל. יל"ד א"כ מאי קאמר א"כ לכתוב וגם בעליו ולישתוק דמשמע דאי כתיב הכי לא הוה ידעי' היקישא הא אי כתיב הכי הוי חדא מיתה אתרוייהו וילפינן בהיקישא אפי' אי אצטריך לגופיה דהכא כיון דהמיתה מוחלקת דע"כ אינו בסקילה הוי כמאן דכתיב ב' מיתות

בא"ד וי"ל דהתם כתיב בתריה לאקשויי וכו' עכ"ל מיחלפא שיטתם ממ"ש בפ"ג דפסחים דמ"ג ע"ב דאורחיה דקרא סיפיה מפ' לרישיה וכו' ע"ש. וי"מ אדבריהם. דהכא ממאי דאמרי' במס' חגיגה די"ו ע"א דילפינן חג השבועו' מחג המצות לתשלומין ופריך ונקשי' לחג הסוכות ומאי פריך הא חה"ס כתיב בסיפא וילפינן שפיר חה"ש מחה"מ דכתי' ברישא ונראה דשאני התם דאפי' אי דעת התורה לאקשויי לחג הסוכות לא אפשר להפך הסדר ולכתוב חה"ס תחילה דבכ"מ אורחיה דקרא להתחיל בחה"מ שהוא ראשון לרגלים וכ"כ הרב טורי אבן שם לתרץ מה שהק' ע"ד התוס' דפסחים משינוייא דגמ' שם דמשני תפסת מועט וכו' ע"ש

בא"ד וא"ת הא אצטריך יומת למיתה ביש' וכו' עכ"ל קושיתם אינה אלא למאי דקאמר הניח' למ"ד חנק חמור דאפי' להך מ"ד הא אצט' למיתה בי"ש אבל למאי דמסיק מקרא דרוצח הוא דממעט בעלים ממיתה ל"ק מידי דאי למיתה בי"ש לכתוב וגם בעלי ולישתוק ואנא ידעי' דמיתה בי"ש קאמר ומדכתי' יומת ע"כ לאקשויי שור לבעלים

דף ט"ז ע"ב בד"ה את וכו' מה"נ נמי ובעי . מלך ונביא. עכ"ל עיין במ"ש מהרש"א ומ"ש התי"ט דליתא דא"כ מאי מק' התוס' לעיל די"ד ע"ב בד"ה מתני' וכו' הא ההיא דמ"ע לא תנן במתני' ול"ד לההיא דאין מוסיפין גם ההיא דמלחמת הרשות לא תנן כלל אפי' בברייתא ואפי"ה לא קתני לה במתני' משום דקתני דבעי ע"א וכמ"ש התוס' לעיל

דף י"ז ע"א בד"ה שיודע וכו' ההוא ק"ו לא מיתוקם אלא לענין מגע וכו' עכ"ל ר"ל דאי לענין משא מהיכא פשיטא ליה דעכבר מטמא משום שהוא בכלל חיה א"כ גם נחש בכלל חיה ואי ס"ל להירוש' הך דרשא דכל הולך על גחון א"כ גם מק"ו לא אתי כיון דגלי קרא וא"צ למ"ש מהרש"א גם מאי דפשיטא ליה למהרש"א דנחש מטמא במגע בכזית בלא ק"ו דברי תימה הם ועמ"ש בחידושי בכריתו' ד"ה ע"ב ע"ש

בא"ד מק"ו דבהמה וכו' עכ"ל. ק"ל היכי ילפי' בהאי ק"ו הא מה ששרץ מטמא בכעדשה הוא מהל"מ כמ"ש התוס' בנדה ואין דנין ק"ו מהלכה וכבר כתבנו בזה בחידושי' שם בא"כ ע"ש

ע"ב בד"ה אלא וכו' ור"ה תלמיד ר"ח כדמוכח בפ"ק דקידושין וכו' עכ"ל אע"ג דבההיא דפ' הדר מוכח דרב המנונא תלמיד רב הונא לא ק"ל כ"כ אם יאמר ר"ה משם רב המנונא דכמו כן מצינו דאומר בשם תלמידו ר"ח וכמ"ש התוס' בזבחים דפ"ז ע"א ע"ש אבל בשם תלמיד תלמידו לא מצינו ולכך הביאו מפ"ק דקידושין ועיין למהרש"א ז"ל

דף י"ח ע"א בד"ה כהן גדול וכו' ליתני דן לבד וכו' עכ"ל ולא ניחא ליה למי' תני דנין אגב דן ומזה הכריחו למהרש"ל לפ' דמעיקרא דמשני דנין אצט' ליה לאו היינו דדן אגב דנין אלא כמו שדן כן דנין וכן יש להוכיח ממיהו ק' שכ' אח"ך אבל עמ"ש בתי' הב' אגב דתני פכ"ג דן ודנין י"ל דההוא תירוצא לפום אהע"א דקאמר הגמרא דבכ"ג תרוייהו צריכי דן לאשמועי' דדנין אותו ודנין נקט לאשמועי' דגולה ודנין אותו בהדיוט ואשמועינן ד"ז מייתורא דדנין והשתא גבי כ"ג תרוייהו צריכי ונקט מלך אגב כ"ג ולשינוייא קמא דגמרא צ"ל כתי' קמא דהתוס' ועמ"ש מהרש"א

ע"ב ד"ה והא וכו' ועוד מאי קמ"ל וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א נימא דקמ"ל אפילו מלכי בית דוד דמתני' במלכי ישראל מיירי ע"ש וי"ל דס"ד דמהר"ן דכיון דלא דן דקתני מתני' יתירה היא דכיון דלא דנין אותו ידעי' דאינו דן וכמ"ש התוס' לעיל ע"כ דקמ"ל