משמרות כהונה חלק ב קנב

בד"ה לרצונו וכו' שהוא פסול מחמת ששונא וכו' עכ"ל תמה מהרש"ל דהא קי"ל שונא כשר להעיד ובתשו' כ' דבשונא גמור פסול ול"פ רבנן ור"י בפ' ז"ב אלא בשונא שלא דבר עמו ג' ימים ע"ש. וק' דא"כ מאי פריך הגמ' שם לרבנן והוא אויב לו למ"ל נוקמה בשונא גמור ומה"ט אין לו' דבד"נ מודו רבנן. גם מ"ש מהרש"א דהגמרא במכות פריך אליבא דר"י דמסתמא ל"פ אדרע"ק ע"ש. תימה דא"כ במאי דחו התו' פי' זה מסוגי' דשמעתין דאנוס כשר נימא דסוגיין אליב' דרבנן דקי"ל כוותייהו דשונ' כשר. ועוד דמאי פריך במכות נימא דר"י ס"ל כר' אליבא דרע"ק דבעי' התרו בו דהיינו נתכוון להעיד

דף י' ע"א פירש"י בד"ה משום וכו' ואא"ע לעדות ממון וכו' עכ"ל ולפי"ז לר"מ דס"ל לוקה ומשלם ומיתוק' קרא בעדות ממון פליג אמתני' דבן גרושה דכיון דלא מייתר קרא לא לקי אבן גרושה דבעי' כאשר זמם וממיל' לא הוי עדות כלל דבעי' עדות שאתה יכול להזימה ע"ש בתוס' ריש מכות וכיון דלא הוי עדות ליכא לאו דלא תענה וזה דוחק דמשמע דליכא מאן דפליג אמתניתין דבן גרושה וכמ"ש התוס' בשמעתין

גמ' א"ק ונקלה אחיך מפירש"י נראה דמאחיך נ"ל דכשמת לא מיקרי אחיך ועיין להריטב"א בחי' במכות דף ה' ע"ב שכ' דגם המת נק' אחיך וכדכתיב להקים לאחיו שם אלא הכא מלעיניך נפקא ע"ש

ע"ב גמ' למחיה ב"א וכו' ק"ק נימא דמאי דקתני אמדוהו לעשרים היינו דאמדוהו דבמכת העשרים ימות וא"כ כבר מת ולא מחי' למיתה וי"ל דלשון אמדוהו לקבל משמע דיכול לקבל העשרי' ועדין חי הוא

עוד בגמ' אמר רבא קידוש ביום עיבור בג' יל"ד אמאי לא אוקמה עיבור ממש ולא קשיא לא ליקדשיה וממילא איעבר דכיון דשלא בזמנו אין מקדשין אותו וכיון דאין מקדשין אותו לא ידעי דאיעבר שהרי פירש"י בד"ה לא ליקדשיה וממילא כי מקדשין למחר וכו' משמע דאי לא מקדשין ליה למחר לא ידעי וי"ל דניחא ליה לאוקמה בקידוש משום דאי עיבור ממש קשיא אמאי לא קתני קידוש שהרי ר"מ ס"ל קידוש בג' ורב אשי ס"ל דה"מ דמתני' אעיבור שנה קאי ועיבור חדש לאו ר"מ היא ועיין להת"ח באוקמתא דר"א. ויש מי שתי' דלעולם כיון דלא קידשוהו ביום עיבורו ידעי' שהוא מעובר אפי' אין מקדשין אותו למחר ומ"ש רש"י כי מקדשי למחר היינו דלא תימא פלימו הוא דאין מקדשין בזמנו לזה קאמ' דמ"מ כי מקדשין למחר ידעי ובאוקמת' דרב אשי לא קשה נוקמה בעיבור ממש ומשים דלא ידעי כיון דאין מקדשין אותו לא בזמנו ולא שלא בזמנו דא"כ אפי' החדש חסר צריך שיודיעו ואין לומר כיון דבעבור אמרי שחוא מעובר כשלא יאמרו שהוא מעובר ידעי שהוא חסר דאכתי קשה אמאי לא התקינו להפך דבחדש חסר יאמרו ובמעובר לא יאמרו וכיון דלא אמרי ידעי שהוא מעובר

דף י"א ע"ב גמ' אין מעברין את השנים אלא ביהודה וכו'. י"מ אמאי לא חשיב בפ"ק דכלים במתניתין שעשר קדושות יהודה מקודשת מכל א"י שאטבדין בסראת השנים וי"ל כיון דאם עברוה מעוברת לא חשיב לה ומתני' דהתם כת"ק אתיא שהרי לא חשיב יהודה מקודשת שמביאין ממנה עומר לכתחיל' כדחשיב שם א"י מקודשת שמביאין ממנה עומר אלא ע"כ כיון דאינו אלא לכתחילה לא חשיב לה והר"מ בפ"ד מה' קידוש החדש פסק כת"ק ולא כעדות דחנניה נראה שסמך אמתני' דכלים דאתיא כרבנן

תוס' בד"ה א"ד וכו' עבידי דטעו בהו עכ"ל לפ"ז ודאי דלרשב"ג אם עברוה על אחת מהם מעוברת ולת"ק כין דאשלו לתקופה דלא טעו אין מעברין ע"כ דמדאורייתא הוא ואם עברוה אינה מעוברת וא"כ פליגי בתרתי ויש ליישב

בד"ה אין וכו' וק"ק דבברכות וכו' עכ"ל. יש מי שתי' דהתם אליבא דרבנן דע"כ לא דרשי להאי דרשא דלשכנו תדרשו דאי מקרא מן התורה נ"ל ודאי דאינה מעוברת ולכך מייתי מקרא דדברי קבלה מיהו הר"מ בפ"ד מה' קידוש החדש פ' כת"ק ומייתי קרא דלשכנו תדרשו לענין לכתחילה ע"ש

דף י"ב ע"א גמ' איני והא שלחו ליה וכו' הת"ח הק' לס"ד דגמרא דעיבור ממש הא אין מעברין על התקופה לבדה ואביב ופירות האילן אינם יודעים מקודם מה יהיה בניסן ומכח זה הכריח דעל תקופת ניסן מעברין לחודה ודוקא על תקופת תשרי לחודה הוא דאמרינן לעיל דאין מעברין כ"כ הר"מ בה' קידוש החדש ע"ש והי"ל להכריח כן טפי מברייתא דלקמן דקתני אין מעברין משנה לחברתה לפי פירש"י

תוס' בד"ה ומפני וכו' וי"ל דאם איתא דעיברה וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א דילמא לא עיברוה משום דהיתה שביעית או מ"ש א"ש וי"ל דהגמ' קא דריש מייתורא דקראי דקראי יתירי הם וע"כ אתו לדרשא לאשמועי' האי דינא דאין מעברין מפני הבצורת ול"צ למכתב הטעם דלא עברוה כיון דקראי משתעו בשני בצורת כדפירש"י אבל אי משום שביעית או מ"ש הו"ל למכתב זה בקדא והתוספרת מק' דנימא דקראי אשמועי' דמעברין ולא חיישי' לשני בצורת

בד"ה ולא וכו' דמשמע דמודה ר"ש ברישא עכ"ל הא דלא מוכחי דא"כ למ"ל דתני ג' שנים הא משנה לחבירתה שמעי' לה די"ל משום ר"ש נקט לה מה שהק' מהרש"א אפי' לפי' קמא לא יתכן וכו' ע"ש י"ל דחזרו וחשבו פעם אחרת כדפירש"י בל"א אע"ג דרש"י לא כ"כ בפי' קמא מ"מ י"ל כן לפי פירושם דלעיל

ע"ב גמ' א"ה ר"ש וכו' הק' מהרש"א היאך ס"ד דר"ש אין מעברין לכתחילה כיון דס"ל דחויה ע"ש ול"ק דאפי' דהוי' א"מ לכתחיל' משום טירחא דב"ד וכ"כ הרמ"ה לת"ק דס"ל אין מעברין לכתחילה דס"ל דחויה ומשום טירחא דב"ד וכן הר"מ כ' דחויה ופ' א"מ לכתחילה ומהרש"א תי' דר"ש ס"ל הותרה וצריך יצוי ציץ ע"ש נר' דזה תליא בהנהו לישני דפ"ק דיומא ד"ז היכא דאיכא טמאין וטהורין כההוא בית אב אי עבדי בטומאה למ"ד הותרה ע"ש. מקשים לפמ"ש ביומא ד"ו ע"ב דרבא ס"ל הותרה ובפסח דחויה ע"ש מאי פריך הגמ' דר"י אדר"י ונר' דל"ק דר"י קאמר בכל הקרבנות דיוה"כ דפנים הותרה אפילו בפרו של כ"ג דדמי לפסח

עו"ש בגמ' ר"ן אמר מעובר ומקודש הקשה מהרש"א לר"ן אמאי ביקש חזקיהו רחמים כיון דבדיעבר מעובר ונקודש דהא ר"י מייתי ראיה דלא כת"ק אלא דאפי' בדיעבד מ"מ מדבקש רחמי' ע"ש. ול"ק דהא דאין מעברין לכתחילה לת"ק משום טירחא דב"ד כמ"ש הרמ"ה וכיון דהם רצו לטרוח מחלו