משמרות כהונה חלק ב קנא

דא"א בחנק משמע אפי' למ"ד בד"נ היינו טעמא משום דשרי א"א לעלמא אבל לאוסרה על בעלה דליכא מיתה כר"מ דמו ונר' דלא אצטריך התם לה"ט דשרי א"א לעלמ' אלא משום דאיכא כתובה ובד"מ דמו אבל לאוסרה על בעלה דליכא כתובה לא דאי אסרי לה ליכא כתובה ואי שרו לה תשב תחת בעלה וליפא נטילת כתובה וכמ"ש הב"ש סי' י"ז סקס"ג ע"ש וא"כ ודאי דבעי דו"ח. מיהו ק"ל אמ"ש דש ללמוד מכאן וכו' דנימא דאפי' דלא בעי דו"ח מ"מ אי דרשו וחקרו והוכחשו הוי הכחשה שהרי בד"מ דלא בעי דו"ח אי דרשו וחקרו והוכחשו הוי הכחש' כמ"ש הטור וש"ע ח"מ דס"י ל' ע"ש וראיתי לבעה"ת שער כ"ד שכתב י"א דבר"מ אפי' אי הוכחשו בחקירות כשרין כיון דלא בעי דו"ח ע"ש ונר' שזה דעת התוס' כאן וראיתי להרב פני משה ח"ב סי' ב' דף י' ע"א שיצא לידון בדבר חדש דאפי' לא בעי דו"ח בעדי קידושין מ"מ ה"ד אי הוכחשו בדבר דעבידי למיטעי אז תלינן דאחד מהם טעה בדמיונו אבל בהכחשה גמורה דלא עבידי למיטעי בודאי חד מינייהו משקר ובמילתא דבעי שני עדים לא מצטרפי עש"ב ומדברי התוס' הללו אין נראה כן דאי איתא דהכחשה דלא עבידי למיטעי לא מצט' היכי למדו מכאן דלאוסרה בעי דו"ח דילמא מיירי בהכחשה גמורה דלא עבידי למיטעי ולכך בטלה עדותן מיהו נ"ל דהוכחת התוס' מאוקמתא דאוקמוה בפלוגת' דבן זכאי ורבנן ואיתכחוש בבדיקות ולא איתכחוש בחקירות ולאוקמתא הלזו ר"מ ס"ל דהוי הכחשה ולא חיישינן לסהדי אחריני וא"א דלעדי לאוסרה על בעלה לא בעי דו"ח הרי לאוסרה ל"ל בה בהכחשה דבדיקות ואסורה על בעלה ול"מ מאה כסף דלא קרי' לו תהיה לאשה ואף דשוב הביא האב עדים והכחישום מ"מ ניחוש עבידי למיטעי דבכה"ג אפי' רבנן דבן זכאי מודו דהוי הכחשה אפי' בבדיקות שהרי בעדי קידושין דלא בעי דו"ח היכא דליכא למיטעי הוי הכחש' ועיין למרן בב"י באה"ע סי' י"א ובש"ע שם

בד"ה חוששין וכו' אכתי נ"ל במאי דחוששין לכבודן וכו' עכ"ל ק"ק לפי"ז רבה אמאי לא מוקי ובכה"ג ומכח קו' זו היה נ"ל דרבא חולק בסברא זו וס"ל דבדינא אחרינא אין חוששין לכבודן של ראשונים ולפי"ז ניחא מה שהק' מהרש"א בתוס' בד"ה רבה ע"ש: בד"ה באשה חבירה וכגון דאמרי וכו' עכ"ל. עיין פירש"י דנרגש מזה וכ' דאמרי דמאי דלא התרו בה משום דידעי בה שהיא חבירה וכיון דאמרו כן ע"כ להורגה באו ועיין להתוס' לקמן ד"ט ע"ב בד"ה עדי ע"ש

דף ט' ע"א גמ' בפלודתא דרי"ש ורבנן הומ"ל דכ"ע כרי"ש ופלוגתייהו בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אי לוקין עליו אלא משום דלא אשכח דפליגי תנאי בהדיא בהכי: תוס' בד"ה דאתרו וכו' חדא דא"ל דלוקין עליו לפי סברת ר"א וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל נימא דהא דס"ל הכא דלוקין יליף מעדים זוממין ע"ש וי"ל דכיון דכבר שמענו אזהרה מלא תענה א"כ קרא דואם בן הכות לא הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דאזהרה דמיתה כבר ידעינן מלא תענה דטעמא דאין לוקין משום דהלאו בא לאזהרה דמיתה שו"ר דהא ליתא דאקרא דואם בן הכות לחודיה לא לקי אלא משום לא תענה דגלי קרא דזה נכלל בלאו דלא תענה כמו שנראה מדברי התוס' לקמן דף י' ע"א בד"ה משום ע"כ נר' עיקר כמ"ש מהרש"א דמעדים זוממין לא ילפי' דחידוש הוא

בד"ה בזמן וכו' היינו במח' שנחלקו במשנה זו וכו' עכ"ל והא דלא ניחא להו למימר דפליגי בנתכוונו ולא התרו ור"מ כר' ורבנן כר"י משום דהגמ' באוקמת' הלזו לא הביא הך משנה דבעי' ב' עדיו מתרין בו אלא לקמן באוקמתא אחריתי. ויש מקשים דכיון דר"מ בראיה לבד מפסלי לאוקמתא הלזו תקשה להו לר"מ ל"ל הא דלא תהא שמיעה גדולה מראיה כמו שהק' לר"י וי"ל דלא הוק"ל לר"י אלא משום דס"ל הא דלא תהא שמיעה גדולה מראיה הלכה כן וא"כ לר' יהודה דפ' כר"י היכי קי"ל לא תהא שמיעה גדולה מראיה אבל ר"מ אפילו דלית ליה לא איכפת לן כיון דלית הלכתא כוותיה

ע"ב בד"ה בפלוגתא וכו' א"נ איירי דיש לבעל ב' כיתי עדים וכו' עכ"ל הק' מהרש"ל ז"ל דאי מיירי בהכחישו' עדי האב הכחשה גמורה א"כ גם עדים אחרים שיבואו יוכחשו ע"י עדי האב ואי מיירי דליכא עדי האב א"כ אמאי אצטריך למי' לרבנן דחיישי' לסהדי אחריני הא עכשיו איכא חיוב מיתה ע"י עדי הבעל ע"ש. ולזה י"ל דמיירי דעדי האב הזימו לעדי הבעל שלא בפניהם דהזמה שלא בפניהם הכחשה הויא כדאיתא בפרק ב' דכתובות והוו כ"ב כיתי עדים המכחישות זא"ז וליכא ה ימנותא לשנים טפי מהראשווני' וכיון דבעמנו הייתם הוא השתא כי אתו סהדי אחריני לא מתכחשי ע"י עדי האב ומ"ש מהרש"ל דמיירי דלא התרו בו הם ע"ש ק' דא"כ דמיירי בדליכא עדי האב ע"כ מה שדנין עכשיו לרבנן הוא להפסידה כתובת' ולא הוי דומיא דכ"ג לר"מ שהוא על מאה כסף כיון דאי תכחוש בבדיקות לר"מ הוי הכחשה וכמו שהק' התוס' לעיל בד"ה והביא. ואי לא נחתו התוס' בתי' זה להכי ולא איכפת לן בתי' זה אי לא דמיא דרבנן לדר"מ אכתי קשה אמאי כ' דחיישינן לסהדי אחריני ובדלא התרו נוקמה באתרו ובדאיכא חיוב מיתה עכשיו ולכך בעו רבנן כ"ג ומהרש"א הק' ע"ד מהרש"ל דאפי' כי אתו סהדי אחריני ע"כ בדליכא התראה כמו שהעידו אלו כדמוכחא כולה סוגיא ע"ש ולזה י"ל דמיירי דסהדי אמרי שלא התרו הם אלא אחריני ולפום אוקמתא זו ר"מ ורבנן ס"ל כר"י דאמר עד שיהיו ב' עדיו מתרין בו גם מה שהקשה מהרש"א ממ"ש התו' בתי' קמא י"ל דמ"ש התוס' דאמרי לא היה שם עד א' נחתי ליישב לפירש"י ומ"ש התוס' דטעמא דרבנן לפיר"ת וכו' אע"ג דליכא למיחש לסהדי אחריני היינו נמי משום דהכחישום עדי האב הכחשה גמורה ולאו משום דאמרי הני סהדי דליכ' סהדי אחריני ומ"ש מהרש"א בישוב דברי התוספות לא נהירא לי דכי היכי דהיכא דאיכא ב' כיתי עדים המכחישו' זא"ז בכה"ג דשעות אמרי' טעו אינשי כדי שלא יהיו מוכחשים ה"נ אפי' ליכא סהדי אחריני כיון דעדי האב מכחישים לעדי הבעל אמרי' טעו אינשי בשעות כדי שלא יהיו מוכחשים דטעמא הוא משום כדי שלא תהא עדות מוכחשת כמ"ש בדברי הפו' ומ"ל הכחשה ע"י עדים אחרים מ"ל ע"י עדי האב

בד"ה עדי וכו' מתוך שיכולין לו' וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ועי"ל דלעיל איכא לאוקמ' בדאמרו בעל וחזר ובעל וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה באשה: