משמרות כהונה חלק ב קנ

דאע"ג דלריב"ב י"ל מט"א מ"מ רע"ק ע"כ מהאי טעמ' הוא ומה שהק' דא"כ אמאי לא תי' דמה"ט לא מייתי הגמ' הא דריב"ב משום דלא מכחשי ע"ש י"ל שלזה כיונו התו' במ"ש ונראה וכו' וכ"כ מהר"ם שיף ז"ל ועמיתנו הרב מהרש"ש הי"ו ההוא אמר דלמ"ד יש אם למסורת לא דריש המקרא אפי' היכא דלא מכחשי ולא כ' התוס' דהיכא דלא מכחשי דריש תרוייהו אלא למ"ד יש אם למקרא וא"כ ריב"ב מדדריש תרוייהו היכא דלא מכחשי ע"כ היכא דמכחיש יש אם למקרא ס"ל ולכך מק' התוס' אמאי לא מייתי ריב"ב ולא היא שהרי ריה"ג בפרק כ"ש דל"ו דריש לחם עוני למי שנאכל באנינות הרי דדריש המקרא ואמאי לא מייתי ליה בשמעתין אלא ע"כ משום די"ל דס"ל יש אם למסורת ושאני התם דלא מכחשי מיהו ק"ק במה שכתבו התוס' להא דריב"ב משום ט"א אכתי ק' אמאי לא מייתי דריה"ג ויש לישב

בד"ה כל וכו' והוה חשבי' לכולהו מתנה אחת וכו' עכ"ל קשה דלב"ש מאי א"ל שהרי כתבו בדבור שאח"ז דלב"ש ל"ל הך סברא דכפרה בכדי לא אשכחן וא"כ אפי' מחשבו לכולהו מתנה אחת לא ליעכבו וי"ל דלפום האי תירוצא ס"ל כתי' בתרא שכ' בדבור שאח"ז דמשום שפיכת שיריים וא"כ אי לא עשה שפיכת שירים ועשה מתנה הו"א דהוי כעשה חצי מתנה דלא מהני קמ"ל

בא"ד להכי אצטריך קרא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א מברייתא דלקמן וי"ל דלא דרשינן ישפך לדרשא אחרינא אלא השתא דכתיב בחטאת וכפר ואייתר ישפך אבל אי לא כתיב וכיפר דרשינן ישפך למתנה אחת וא"ש מה שכתבו התוס' להכי אצטריך קרא דהיינו קרא דישפך ואפי' לב"ה

בד"ה ושתים וכו' וא"ת הול"ל וכו' עכ"ל י"ל בזה במ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ג דהיכא דהסברא אינה פשוטה כ"כ אמרינן מילתא דאתיא בסברא טרח וכתב לה קרא וא"כ י"ל דהך סברא דכפרה בכדי לא הוי סברא פשוטה ואמרי' טרח וכ"ל קרא ולא דרשי' לעכב וכה"ג כ' מהרש"א בפסחים דס"א ע"א דמוקמי לקרא ללאוי יתירי. ול"מ לעכב אע"ג דאמרי' בכ"מ כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ול"מ ליה בלאוי יתירי וה"נ דכוותא

בד"ה מנין וכו' לאו שהיה פשוט לו וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א וי"ל דא"כ לא נכתוב לא נפשת ולא נפשות וידעינן דמ"ל חד מ"ל שנים כמו דאשכחן גבי בשר

בד"ה ורבנן וכו' וקאמר ורע"ק לטעמיה וכו' עכ"ל כנראה דשפת יתר הוא הא דכ' הא דרע"ק לטעמיה וי"ל דמשום די"ל דרי"ש בעלמא ס"ל יש אם למסורת והכא דאיכא גילוי דנפשת יתירא הוא דרשי' יש אם למקרא דהיכא דמוכחי קראי שאני ומטמא מב' מתים לזה כ' דמדקאמר רע"ק לטעמיה מוכח דרי"ש לא מטמא מב' מתים

ע"ב גמ' דכ"ע יש אם למקרא ק"ק הא רבנן ס"ל כפת כתי' בסוכה שהביאו התוס' לעיל בד"ה כולהו וי"ל דמ"מ דרשי כפות לשיהיה כפות ולא פרוד מיהו למ"ש מהר"ם לובלין לעיל בד"ה כולהו דאפי' מכפ' כפו' ולא פרוד ק' ועיין להר"ן בחי' בשמעתין

דף ה' ע"א תוס' בד"ה ואם וכו' ואפי"ה יחיד מומחה דן וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דמשמע להו דכגון אנא קאי אברייתא וא"כ כיון דאמרי' כגון אנא דנקיטנא רשותא היינו יחיד מומחה דקתני בברייתא וקאמר אבל לא נקיטנא דיניה לאו דינא הרי דאפילו לרבי אבהו אתייא ברייתא ורש"י פי' דברייתא דלא כר"א ע"ש והא דלא סגי ליה לומר דאפילו לא קאי אברייתא מ"מ הרי קאמר דנקיטנא רשותא מהני ולרש"י לא מהני לר"א משום די"ל דרש"י לא קאי אנקיט רשותא דבנקיט רשותא מודה דמהני ומומחה דברייתא לא נקיט רשותא וא"כ אפי' נימא דכגון אנא קאי אבריית' י"ל דלא כתב רש"י דל"ל עירוב פרשיות אלא לפום מאי דמסיק הגמ' דמומחה דברייתא לא נקיט רשותא אבל לפי הצד דמצדד הגמ' דכגון אנא דנקיטנא רשותא ומומחה דברייתא בנקיט רשותא א"ש הברייתא אפי' כמאן דאית ליה ע"פ ול"ק קושיית התוס' לפמ"ש מהרש"א בכונתם ועיין במהרש"א לקמן ד"ו ע"א בפירש"י בד"ה דן וכו' ע"ש ודו"ק

בא"ד ודוחק לפ' דיניה לאו דינא לכתחילה וכו' עכ"ל לכאורה מלבד הדוחק לא פשיט הגמ' מידי מעובדא דמר זוטרא וי"ל דפשיט דאי איתא דבעי נקיט רשותא איך דן מר זוטרא אי מיירי בדלא קבלוה עלייהו והיינו במאי דקאמר ואי לא זיל שלים ונפרש ואי לא קבלוה כלל כדפירשו התוס' לקמן ואפילו דרש"י פי' בקבלוה עלייהו לדון דין תורה מ"מ כוונתם דדוחק לפ' כן אפי' אם נפרש כפירושם דלקמן דבלא קבלוה מיירי

ע"ב גמ' וא"א ליהוי כב' שדנו וכו'. כ' הר"ן בחי' דלהמפרשי' דנקראו ב"ד חצוף משום דיודעין הבע"ד מי הם שזיכו אותם או חייבו משא"כ בג' דכל א' יאמר לא אני חייבתי או זכיתי קשנא מאי פריך הא הכא הוו ב"ד חציף כיון שאמר איני יודע ידעי הבע"ד מי המחייבים או המזכין ועוד קשה להמפרשי' הללו דלפ"ד בקיום שטרות דבעי' ג' ולא סגי ברובא גם בג' הוו ב"ד חצוף ומהגמ' בפ"ב דכתובות דכ"ב ע"א משמע דבג' לא הוו ב"ד חצוף גם בקיום אלא בשנים

דף ו' ע"א תוס' בד"ה וכ"ת וכו' תימה מאי קאמר וכו' ומאי קאמר נמי ר"א וכו' עכ"ל לפמ"ש התוספות ריש מכילתין בד"ה ד"ה דר"א לא חשיב הך ברייתא דרמב"ח דלא מתניא בי ר"ח וכו' ע"ש ניחא שפיר

בגמ' סברוה לכ"ע מקשים וכו' ק"ק למ"ש רש"י בריש מכילתין דדברי הכל דקאמר ר"א היינו תנאי דפליגי בפשרה לפום הסברוה דלכ"ע מקשי' תקשי להו מאי דברי הכל דקאמר ר"א ואפש"ל דזהו מ"ש לימא כתנאי ור"ל וקשיא לר"א ולפי"ז ניחא מ"ש התוס' אמאי לא קאמר דשמואל ודאי תנאי היא אך אין זה במשמע אומרו לימא כתנאי ע"כ צ"ל דלא כ"כ רש"י אלא למסקנ' אבל לפום הסברוה ר"א אברייתא דרשב"ג דלעיל קאי וקמ"ל דרבנן דרשב"ג ל"פ בדין אלא בפשרה ואכתי ק"ק בגמ' אמאי לא מוקי דכ"ע לא מקשי' ומ"ד בג' ס"ל דהוי כקנין בטעות וכמ"ש התוס' בד"ה והלכתא וי"ל

דף ז' ע"ב גמ' ומייתי כולהו טבחי דמתא וכו' עיין בריש הוריות דהלשון משונה מכאן דשם איתא מכניף ומייתי עשרה טבחי ממתא מחסיא ע"ש

דף ח' ע"ב תוס' בד"ה וחכ"א וכו' ויש ללמוד מכאן וכו' וסברא הוא דלא גרעה וכו' עכ"ל בסוף יבמות פליגי תנאי דח"א עדי נשים א"צ דו"ח דכיון דאיכא כתובה כד"מ דמי וח"א צריכין דו"ח דכד"נ דמו ופירש"י משום