עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › משמרות כהונה חלק ב

משמרות כהונה חלק ב קמט

Mishmerot Kehunah part 2 149 · משמרות כהונה חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

מסכת סנהדרין

דף ב' ע"א לא כהטייתך לטובה וכו' מק' ומטו בה משמא דמהר"א ברודא ז"ל אמאי אצטריך קרא דאחרי רבים להטות לאשמעי' דמטין לרעה ע"פ שנים הא שמעי' לה מדאמרה תורה יומת המת והיכי מ"ל אי כולן לחובה הא קי"ל דפוטרין אותו דגמירי דבעי הלנת דין וכדאמרי' לקמן וע"כ ברובא ע"כ. ואפ"ל דהו"א דאיך מטין אלא ע"פ רובא דמנכר דמה שנשארו הם מיעוטא דמיעוטא ואע"ג דאין מטין לרעה ע"פ שנים מ"מ רובא דמנכר שאני וכה"ג אמרי' בפ"ב דחולין ע"ש ולכך אצטריך קרא דאחרי רבים להטות דמטין ע"פ שנים

תוס' בד"ה ד"מ וכו' ולל"ק לא חשיב האי שיור וכו' עכ"ל ולר"י דס"ל דגר צריך ג' דמשפט כתיב ביה כמ"ש התוס' לקמן י"ל דחשיב האי שיור ושייר נמי הא דגר צריך ג'

ע"ב בד"ה דברי הכל וכו' ומאן דל"ל ע"פ לא בעי ג' וכו' וע"ק דר"י אית ליה וכו' עכ"ל הרמ"ה ז"ל לקמן אהא דאמרי' א"ב דשמואל כ' הא דלא קאמר א"ב דר' אבהו משום דרב אחא א"ש כר' אבהו דאע"ג דמדרבנן הוא החמירו ואמא דאין דיניהם דין ע"ש ומדבריהם הללו נראה דלא כהרמ"ה אלא דר"א לא אתי כר' אבהו דכיון דמדרבנן הוא. דיניהם דין והא דל"ק א"ב דר' אבהו משום דאז הוה ק"ל ארב אחא מר' אבהו דקשיש מיניה דכן דרך הגמרא להקשות מדברי האמוראים הראשונים ולכך מייתי דשמואל דהשתא אתי ר"א כשמואל ועיין להרמ"ה גופיה לקמן שהוכיח דלית הילכתא כר' אחא משום דקי"ל כרבי אבהו וצ"ל דס"ל לקושטא דמילתא דר' אחא לא אתי כר' אבהו אלא משום דאיכא למידחי דאפי' מדרבנן אין דיניהם דין ניחא ליה להגמ' למנקט א"ב דשמואל

בא"ד וי"ל מדכ' רחמנא מומחין גבי גזילות וכו' עכ"ל לפי"ז ק' אמאי לא משני הגמ' לעולם אין ע"פ וממשפט אחד שמעי' ג' ומאי דלא בעי מומחין מרגלי גבי גזילות וכבר נרגש מזה מהר"ם שיף ז"ל אבל אין להקשות דהו"ל לשנויי לעולם ע"פ ס"ל והא דלא בעי' מומחין. מדגלי גבי גזילות דכיון דג' ומומחין מחד קרא נפקי כיון דגלי דלא בעי מומחין ולא קאי אלהים אהלוואו' א"כ גם ג' לא בעי דלא כמ"ש בביאור מהרמ"ש

דף ג' ע"א גמ' שלא דלת וכו' משמע דג' הדיוטות שכיחי ובגמרא בקדושין דס"ג דאמרי' מי יימר דמזדקקי תלתא היינו למ"ד ע"פ שנו כאן ובהודאות והלוואות מדאורייתא בג' מומחין א"כ גר נמי ג' מומחין דכמשפט כתיב וג' מומחין לא שכיחי ועיין להרב בתי כהונה מה שהקשה אגמ' דקידושין הלזו מגמ' דפ' כירה גבי נשאלין לנדרי' וכו' ע"ש

תוס' בד"ה שלא וכו' וי"מ דוקא גזילות שע"י חבלות וכו' עכ"ל אבל גזילות או חבלות לחודייהו לא ובהכי מתורץ גם מה שהקשו מההיא דחנן בישא דאי ר"ל דלא מיעטו הי"מ אלא גזילו' לחודייהו אבל חבלות לחודייהו לא דיינינן אכתי קשיא מההיא דחנן בישא וכ' מהרש"א דמתני' ודאי דגזילות או חבלות קתני מדאמרי' לעיל גזילות דכתיב ונקרב וכו' ע"ש ואפ' דאין ראיתו מכרעת וכמ"ש מהר"מ שיף מ"מ כ"ן מדפריך לקמן חצי נזק היינו חבלות וצ"ל לפ"ד מהרש"א דמשנתנו דבעי' מומחין בגזילות או חבלות בא"י קאי דדוקא בח"ל הוא דעבדי' שליחותייהו וכמ"ש הר"ן בחי' ועיקר קושית התו' היא אהא דאמרינן דבמידי דלא שכיח לא עבדי' שליחותיהו וע"ז תי' דדוקא גזילות שע"י חבלות הוא דלא שכיח

בד"ה לרבא וכו' משום דר"ן קאי כוותיה וכו' עכ"ל הט"ז הוכיח מדלא כ' דרב אחא קאי כוותיה דס"ל כמ"ש הרמ"ה. דר"א א"ש כר' אבהו ע"ש וכבר הוכחתי לעיל בד"ה דברי הכל דהתוס' לא ס"ל כמ"ש הרמ"ה

בד"ה נזק וכו' דהא איתא בהחובל וכו' עכ"ל ה"ק נימא דמתני' בא"י וכמו שכן הוא להי"מ שכ' בד"ה שלא וכמ"ש שם וי"ל דמדקאמר היינו חבלות משמע כדין חבלות ממש ואכתי ק' מאי פריך הגמ' היינו חבלות נוקמה בנזקי שור בשור דדנין בבבל ולאו היינו חבלות ומתני' בבבל ובנזק ג' הדיוטות קאמר וי"ל דמדקתני לה בהדי תשלומי כפל משמע דמומחין קאמר והתוס' ניחא להו לאוכוחי טפי מלישנא דגמ'

ע"ב בד"ה ד"מ וכו' ואמאי לא נילף ק"ו מד"נ וכו' עכ"ל מכאן יש להוכיח דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא מדאורייתא דאי איתא דמדרבנן הוא לא מקשי' מידי ועיין לה' קמ"ר ח"ב בתשו' סי' י"ב שנסתפק בזה ובעיקר קושי' התוס' י"ל דהא דהולכין בד"נ אחר הרוב אפי' בדליתיה קמן הוא הל"מ דמקרא לא נ"ל אלא ברובא דאיתיה קמן וכיון שכן הא קי"ל דאין דנין ק"ו מהלכה ואע"ג דבפ"ק דחולין מייתי דאזלינן בתר רובא מרוצח ונ"ל מהתם ר"נ אפי' בדליתיה קמן מ"מ הנך אמוראי דהתם דלא מייתו מרוצח ע"כ דס"ל דאין ראיה מרוצח וע"ש בתוס' וא"כ להנך אמוראי י"ל דבד"נ מהל"מ ושמואל כהנך אמוראי ס"ל ומה"ט לא מייתי התוס' כאן מההיא דפ"ק דחולין שהיא עיקרא דהך מילתא והוצרכו לאתויי מפ' ן' סורר ומורה ועמ"ש בחי' שם בפ"ק דחולין

גמ' מה למטה שנים וכו' קשה אמאי לא מוקי טעמא דר' משום ירשיעון תרי ותרתי אלהים דדריש קרא קמא מדהול"ל אל השופט כר' יאשיה הרי ד' ואין ב"ד שקול הרי ה' שו"ר להר"ן שהק' כן ומה שתי' לזה אינו מחוור כלל ע"ש ונ"ל דאי מוקי הכי א"כ רבנן פליגי בתרתי דע"כ או דלא דרשי תחילות או דל"ל אין ב"ד שקול דאי אית להו תרוייהו אייתר חד אלהים דלא לכתוב אלא ב' ואין ב"ד שקול הרי ג' ופליגי נמי ביש אם למסורת ולא ניחא ליה להגמ' לומר דפליגי בתרתי

דף ד' ע"א תוס' בד"ה כולהו וכו' ורבנן מפ' כפת כתיב וכו' עכ"ל הוצרכו להביא סברת רבנן דלא נימא דכפות כתיב מליאה ולא שייכא בפלוגתא דיש אם למקרא או למסורת

בא"ד לחייב בב' מצות וכו' והמסורת ולחייב וכו' עכ"ל לכאורה ק' א"כ מאי. מייתי הגמרא בשמעתין מנפשות נימא נמי או נפש או נפשות כמו ההיא דמצות וי"ל דל"ד דגבי נפשות כיון דקרי' נפשות דאפילו מב' מתים כ"ש ממת אחד ולא אצט' המסורת לאשמועי' דאפי' מצוה אחת דלא איקבע איסורא מייתי אשם תלוי והמקרא לאשמעי' דאפי' איקבע איסורא לא מייתי חטאת אלא אשם תלוי דל"ד למאי דאזלינן בעלמא בתר חזקה

בא"ד ומפ' בגמ' לולב אחד משום דכתי' כפת וכו' עכ"ל אלא ע"כ משום דלא מכחשי דדריש כפת כריב"ב ומה שהק' מהרש"א ז"ל דכבר כתבו התו' דהגמ' כאן ס"ל דריב"ב מטעמא אחרינא וכו' ע"ש ל"ק