משמרות כהונה חלק ב קמח

שטר שאין בו אחריות אינו גובה ממשעבדי דס"ל אחריות לאו ט"ס ולמ"ד ש"ד אמאי צריך לכתו' אחריו' הא מדאורי' אפי' מלוה ע"פ גובה ממשעבדי אלא משום דלית לה קלא אמרו רבנן דאינה גובה וא"כ מלוה בשטר אפילו שאין בה אחריות הרי אית לה קלא וצ"ל כיון דלא כתוב אחריות אמרי' דתנאי היה בפי' שאין בו שעבוד נכסים וכה"ג כ' הריטב"א שם כחי' לר"א אליבא דר"מ דס"ל שטר שאין בו אחריות אינו גובה אפי' מב"ח ע"ש ושוב הראוני לה' ראש יוסף רסי' ט"ל שעמד בזה ע"ש ועיין להגד"ת ריש שער ע"ז אות ב' ע"ש

והנה רשב"ם פי' דש"ד נ"ל מיוציא לך את העבוט ולעיל דקע"ד ע"א כתב דנכסי דאיניש ערבין ביה מקרא זה נר' דס"ל דש"ד היינו מדין ערבות. וכ"מ בדברי רש"י בפ"ק דקדושין די"ג ע"ב ע"ש ובהכי ניחא לי מאי דק' בדברי רשב"ם דמייתי ערבות מקרא דלמה יקח משכבך דד"ק ואח"כ מייתי מד"ת דקרא דד"ת מייתי ליה למ"ד ש"ד וקרא דד"ק למ"ד שעבודא ל"ד אלא מדרבנן ואכתי ק"ק אמאי לא מייתי קרא דלקח בגרו כי ערב זר דנ"ל להגמ' לעיל מניה דערב משתעבד דהא בגדו כתיב ועיין לה' הלכות יו"ט בפ' יש בכור דמ"ח ע"ש ודע דרש"י בקדושין שם כ' דאפי' למ"ד שעבודא ל"ד כי שעביד בפי' ש"ד לכ"ע ע"ש וכ' הרשב"א דאע"ג דאחריות ט"ס מ"מ כי שעבדן בפי' עדיף טפי וגמ' דפ' ג"פ בסתם מיירי והשע"ה ח"ד דמ"ב תמה דא"כ מאי פריך הגמרא בשמעתין מדאמר עולא ב"ח דינו בזיבורית נוקמה בשעבדן בפי' ותי' דדוקא מן היורשין הוא דמהני בשעבדן בפי' אבל חן הלקוחות לא מהני ע"ש ואכתי ק' ע"ד הרשב"א שכ' דסוגיא דג"פ בסתם והא סוגיא דשמעתין בלקוחות מיירי וא"ש אפילו בפי' אחריות ולקושיתו י"ל דרש"י מפ' כמ"ש הרמב"ן בחי' בשמעתין דמ"ד שעבודא ל"ד נ"ל מקרא דעבוט דמדלא נכנס שליח ב"ד מוכח דל"ל שעבוד ולעולא טעמא דלא נכנס משום זיבורית ע"ש ועי"ל דאי בשעבדן בפי' אפי' סובין ולמה נקט קרקע וע"ד שכ' התוס' בשמעתין לא ע"כ בלא שעבדן בפי'

שם גמ' מתיבי החופר בור וכו' יל"ד נימא דרב ושמואל מדאורייתא קאמרי אבל מדרבנן תיקנו משום נעילת דלת דגבי מהיורשין כמו ר"י ור"ל דמדאורייתא קאמרי אבל מדרבנן מלוה ע"פ אינה גובה מן הלקוחות כדתנן במתני' וכמ"ש הרמ"ה ע"ש וכן ק' בגמ' לעיל גבי אם אמר תנו דפריך והא רו"ש דאמרי תרוייהו וכו' וי"ל דאי רב ושמואל מדאורייתא קאמרי מאי אירייא מלוה ע"פ אפי' מלוה בשטר מדאוריית' לא גביא דשעבודא ל"ד אפי' בשטר והתוס' רי"ד בקדושין די"ג כ' דג' מחלוקת בדבר דאיכא למ"ד בשטר שעבודא דאורייתא וא"כ אין הכרח מדנקטו רב ושמואל מלוה מיהו התוס' רי"ד שם כ' דעיקר הגי' כדברי ר"י ור"ל גובה מן היורשין ואין גובה מן הלקוחות וא"כ לעולם כולהו אמוראי דנקטו בסתמא אפי' מדרבנן קאמרי. כ' הרא"ש הביאו בש"מ דה"ה דהומ"ל נזקין שאני דמלוה הכתובה בתורה היא ע"ש והוא תימה דגמ' פריך לרב ושמואל ושמואל ס"ל בפ"ק דקדושין מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר ויש ליישב

תוס' בד"ה אינו גובה וכו' אינו חושש לקלא וכו' עכ"ל יל"ד לפ"ז מאי פריך מבריית' דחופר בור הא התם ליכא האי טעמא וכיון דמלוה בשטר גביא משום דלא תפתח דלת בפני המזיקין והגזלנין כמ"ש התוס' לקמן גם מלוה ע"פ גביא וכקושי' התוס' וי"ל דלא פלוג רבנן במלוה ע"פ ועיין להשע"ה ח"ד דמ"א ע"ג

בד"ה דיתבי וכו' ותימא אמאי תני ר"נ וכו' עכ"ל נ"ל במ"ש הרא"ש בפ"ק דמציעא די"ז ע"א דעמד בדין דהוי כמלוה בשטר דוקא לגבות ממשעבדי אבל נאמן לו' פרעתי והיכא דאיתברר לן דלא פרע גובה ממשעבדי וכ"כ הטור בסי' ט"ל בשם התוס' ע"ש והשתא כי מוקי לה בשעמד בדין צ"ל במודה דלא פרע או דלא זזה ידם של עדים מתחת ידו עד שמת ולכך מוקי לה שמת לצאת מחשש פירעון

דף קע"ו ע"א רשב"ם בד"ה מאי וכו' שטרי מלוה ומכירה וכו' עכ"ל מתבאר מדבריו דגם בשטרי מכר אמרי' אחריות ט"ס וזה סותר למ"ש הג"א לעיל דקס"ט משם רשב"ם דדוקא שטרי מלוה הוא דאחריות ט"ס אבל שטרי מכר לא ע"ש ועיין בפי' רשב"ם לעיל דף מ"א

תוס' בד"ה הגה הכא נמי וכו' ותימה דא"כ ץ ליהוי כשאילו וכו' עכ"ל ר"ל דכמו דאמרי' בשאילו רחתימי אשאילו דכתיבא לבסוף ה"נ נימא דחתימי אערב דכתיב לבסוף והא דלא הקשו על רב לעיל דאני ערב לא חתימי אערב משום די"ל דשאילת שלום כתיבא בתחילה ולעולם סהדי לא חתימי אלא אתחילת השטר. אבל ר"י קאמר ושאילו וכו' משמע דכתיב' לבסוף ותירצו דשאני שאילו שסותר אבל כל היכא דאינו סותר לא חתימי אלא אתחילת השטר והא דתנן סוף פ' המגרש שני גיטין שכתובין זה תחת זה לא חתימי אלא אתחתון שאני התם דב' ענינים נפרדין והא דאמרי' לעיל דקס"ג ע"א ב"ד אדיוטא לא חתימי עמ"ש שם ועיין להרמ"ה שכ' דגם הכא בערב לא חתימי אלא אערב וע"ש שפי' הסוגיא לפי שיטה זו ובעיקר קושית התוס' י"ל דשאני גבי ערב כיון דערב מישך שייך בלוה ואינו ענין בפני עצמו אמרי' דחתימי אעיקר המלוה

גמ' חלוק וקנו מידו משתעבד משום דמצוה קעביד בעי קנין ואע"ג דערב דכתובה לא משתעבד אפי' בקנין לדעת הרמב"ם משום דמצו' קעביד הכא שאני משום צערא ד דחבריה גמר ומקנה כצד של הבעיא וכ"כ הגד"ת ריש של"ה ע"ש:

ע"ב רשב"ם בד"ה ה"ג וכו' לאחר חיתום גובה מנכסי' משועבדי' עכ"ל והיינו אם כתוב אחר חיתום שטרות וחתימי עליה עדים אבל עדים לא גבי ממשעבדי אלא מבני חרי: תם ונשלם מסכת בבא בתרא