משמרות כהונה חלק ב קמו

לעולם אחריות לאו ט"ס ואצט' למכתב ליה האי לישנא משום חששא דנגזל ע"כ נראה דברייתא ל"ק למ"ד דאף ע"ג דשלא באחריות אם טרפה נגזל חוזר עליו די"ל דכתבי' בפי' אפי' אחריות דנגזל א"ח עליו אבל ר"נ לא הזכיר אחריות דנגזל ע"כ דס"ל כמ"ד לעיל דשלא. באחריות אחריו' דנגזל א"ח עליו ודייק שפיר רפרם ז"א אחריות ט"ס הוא

שם ר"א אחריות וכו' התוס' בפ"ק דמציעא די"ד ע"א כ' דבנכתב סתם אם נמצאת גזולה חוזר עליו לכ"ע ע"ש והיינו לשמואל דס"ל בהלואה אחריות ט"ס ובנמצאת גזולה הוי כמו הלואה אבל ר"א מוקי הברייתא כמ"ד אחריות לאו ט"ס אפי' בהלואה

רשב"ם בד"ה רבי וכו' וגם החזקתי בשדה ג"ש וכו' עכ"ל צ"ע מה ענין חזקת ג"ש בזה הא לפי אוקמתא הלזו החזקה היא של קנין וכדפירשב"ם בסמוך דבאמר ליה לך חזק וקנה וקרקע נקנית בחזקה מיד וא"צ שהות זמן

דף ק"ע ע"ב בד"ה ואל ירע וכו' כדי שיכוף לפורעו עכ"ל הוצרך לזה לס"ד דלקמן דלא פריך והא ר"י מזמן א' קא' אלא אסיפא דבריית' ולא פריך אמתני' לפום מאי דמוקמי' לה מזמן א' אבל למאי דמסיק דר"י לא ידע אי ר"י מזמן א' או מזמן ב' י"ל דלא יורע כחו דקתני היינו אי מזמן ב' קאמר דמפסיד המלוה הזמן והרמב"ן ז"ל בחי' פי' דכך יפה ללוה כשלא יורע כחו דמלוה בהפסיד הזמן דאי מפסיד הזמן לא יקבל ממנו פירעון מקצת ע"ש וה' בני יעקב די"ז הקשה עליו הא בע"כ דמלוה לקבל הפירעון על יד ע"י כדאמרי' בפ' האומנין האי מאן דמסיק זוזי בחבריה ופרע ליה זוזא זוזא פירעון הוי ע"ש ולק"מ דהכא דיש לו המלוה הפסד בזמן בידו לעכב הפירעון זוזא זוזא והתם מיירי בכותב שובר או לפי המסקנא דכותבין מזמן א' והא דלא ניחא ליה להרמב"ן לפ' דכך יפה ללוה כשלא יורע כחו דמלוה דמשתנה ממלוה גדולה למלוה קטנה כמ"ש הוא בעצמו לקמן בגמ' דמשני ה"ק ר"י לר' יאודה וכו' ע"ש משום דלא שייך יפוי בזה דבע"כ מקבל הפירעון אפי' אי משתנה למלוה קטנה ודוקא בהפסד הזמן הוא דמעכב הפירעון מקצת וכדכתי'

דף קע"א ע"א בד"ה שאם וכו' ואמאי פסול וכו' עכ"ל אע"ג דאפי' נימא דטעו נפיק מיניה חורבא מ"מ כיון דנכתב בכשרות אלא דטעו לא נפסל השטר משום דנפיק מניה חורבא ודוקא בנתכוונו לאחרו הוא דפיסלו חכמים ואע"ג לעיל דצ"ד ע"ב בד"ה וחכמים כ' התוס' גבי מוקדמין דטעו בשנות המלך ופיסלו אותם חכמים שאני התם דגזרי' שמא יגבה מזמן א' משא"כ הכא דליכא השתא שום חשש בגוף השטר אלא דחיישי' שמא יפרעו ויכתוב שובר ול"ד לחורבא דהתם

ע"ב גמ' דכל אימת דנפיק לרעיה וכו' משמע מהכא דא"צ לכתוב בשובר זמן השטר ועיין להרא"ש בתשו' ריש כלל ע"ו דלמד ד"ז מב' יוסף ן' שמעון ע"ש וי"ל משום עידי השטר הוא דהוצרך ללמוד מב' יוסף בן שמעון ועיין לה' פרי הארץ סי'

דף קע"ב ע"א גמ' תרי בני חמשין חמשין לא משוינן ליה מ"ט וכו' ה' צמח צדק הוכיח מכאן דהא דקי"ל דאם יצאו עליו שטרי חוב שזמנם ביום אחד ואין לו כדי לפרוע לכולן דחולקין בשוה חלוקה דגברי דאם יש לאחד מבע"ח תרי. שטרי אינו נחשב אלא לאחד דאם איתא דנחשב לתרי גברי כיון דאית ליה תרי שיטרי למ"ל טעמא דניחא להו לתרוויהו הא אפי' המלוה והלוה רוצים לחלוק אותם בתרי שיטרי אין שומעין להם דשמא יש עליו בע"ח דזמנם ביום אחד ואיכא פסידא דידהו ע"י חלוקא לתרי שיטרי דנוטל ב' חלקים ואין לו' דניחא ליה למנקט האי טעמא משום מימרא שנייה כיון דנ"מ אפי' שניהם רוצים ושוב דחה דהכא בכותב בתרי שטרי של חמשין חמשין מזמן שני דמרצון שניהם כותבין דהא יש עליו חובות אחרים הם קודמין בין דזמנם של אלו מאוחר ע"ש וליתא דאכתי איכא פסידא דב"ח לענין מה שקנה אחרי כן דיד כולן שוה בו ואין בו דין קדימה דאקני הוא ושעבוד כולן חייל בב"א בשעה שקנה וע"י חלוקה דתרי שיטרי נוטל ב' חלקים ומפסדי הב"ח ועיין למהרימ"ט בכתובות דצ"ג דפשיט"ל דבכה"ג הוי בתרי גברי והקשה מסוגיין כי קושיין גם הפרישה בסי' נ"ג הק' כן וע"ש מה שתי'

רשב"ם בד"ה להנך וכו' אבל בשיטרי מלוה וכו' עכ"ל דבריו סתראי למ"ש לעיל דקי"ז ע"ב ועיין מה שכתבתי שם ועיין לה' בני יעקב ד"מ ע"ש

דף קע"ג ע"א גמ' תנא דידן סבר כותבין שטר ללוה וכו' רשב"ם במתני' פי' דאין מוציאין זע"ז משום דיכול לטעון היית חייב לי וכשפרעתני החזרתי לך שטר ע"ש והוא היפך שמעתין דטעמא משום דכותבין שטר ללוה. וכו' ולתנא דברייתא דאין כותבין לא חייש להחזרתי לך גם דברי רשב"ם בשמעתין בד"ה זימנין שכ' כסבור וכו' והוא אינו יודע מה ששנינו וכו' תמוהים דהא אחר ששנינו משנתנו לא יכתוב לרמות גם ק' בגמ' אמאי לא תיקנו להפך דאין כותבין אלא א"כ מלוה עמו ומוציאין שטרי זע"ז ונ"ל לישב הכל דהאי דהחזרתיו לך שכ' במשנתנו אינו אלא אם טען כך אבל אם לא טען אלא להד"מ לא מהימני' ליה במגו דאי בעי אמר החזרתי כשפרעתני דאין הטענו' שוות דלא שכיח הוא דכשפרעו הי"ל לקורעו וכה"ג לא הוי מגו וכמ"ש התוס' בכתובות די"ח ע"ב ע"ש ומשמע ליה להגמ' דמתני' דקתני אין מוציאין זע"ז בכל גוונא אפי' לא טען אלא להד"מ וע"ז קאמר דטעמא הוא דכותבין שטר ללוה ומאי דלא תיקנו להפך דאין כותבין ומוציאין משום כיון דבלא"ה אי טען החזרה אין מוציאין ולכך ניחא להו לחכמים להשוות דבריהם דבכל ענין אין מוציאין ולכך תי' דאין מוציאין וכותבין וזהו כוונת רשב"ם במשנה ליישב אמאי לא תיקנו להפך ומשום דק"ל היכי אמרי' דאזיל לגבי סופר וכותב ברמאות הא כיון דמצי טעין ליה כשפרעת החזרתי לא אזיל לכתוב ברמאות על מגן לזה כ' רשב"ם הכא שאינו יודע דאין מוציאין כשטוען החזרתי וברייתא דקתני מוציאין זע"ז באינו טוען מיירי ועיין לטוש"ע סי' מ"ט ולהב"ח והש"ך שם ועיין בס' כתובה בסופו בלקוטיו למכילתין מ"ש בישוב דברי רשב"ם במתני' ע"כ

רשב"ם בד"ה במאי קמפלגי כיון דלאו בחיישי' לנפילה פליגי עכ"ל משמעות דבריו דמתני' וברייתא לחודייהו לא קשיין די"ל דפליגי באי חיישי' לנפילה אבל ממאי דקאמר לנפילה לא חיישי' ומנא תימרא וכו' משמע דליכא מאן דפליג בהכי ולהכי פריך במאי קמפלגי ועיין במהרש"א בתוס' בד"ה אלא

ע"ב גמ' מתקיף לה ר"ח הא קבלנות היא וכו' עיין ברש"י ר"פ הנושא שכ' דנ"ל מקרא