משמרות כהונה חלק ב קמד

בתר הכי לר"ה בפשוט שעדיו מאחוריו שיכול לעשותו מקושר הא כדרך פשוט חתימי ע"כ נר' דמתניתין בכל גוונא מיירי בפשוט שעדיו מאחוריו ומקושר שעדיו מתוכו בין דחתימי כדרך הפשוט בין דחתימי כדרך המקושר וניחא הכל שפיר

תוס' בד"ה כל וכו' ולא נהירא דמהדר לתרוצי וכו' עכ"ל והא דלא מפרשי לדברי מר זוטרא דמלמטה למעלה חתימי ולא ממעלה למטה משום דלשון כלין דקאמי מר זוטרא משמע מלמעלה למטה

בד"ה וצריך וכו' אלא בגיטין דליכא רוב תנאים וכו' עכ"ל והו"מ לאוקומי בלאלתר אלא דמשני שפיר במהדר וכמ"ש על ראיה דשטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל

דף קס"ב ע"ב גמ' אלא מהא ליכא למשמ' מינה ולא אמרי' נעשה לפשוט הבעיא די"ל דתנא גופיה מספק"ל וכמ"ש ה' פמ"א סי' אך מדברי הש"מ במציעא ד"ל גבי בעיא דלצורכו ולצורכה לא משמע כן ע"ש

תוס' בד"ה נמצא וכו' דר"נ פסיק התם הלכה כר' וכו' עכ"ל דברים הללו אין כאן מקומם אלא בקושיתם ועיין להתוס' שם במכות ע"ש

דף קס"ג בא"ד וא"ת א"כ כשר וכו' עכ"ל לשון א"כ קשה להולמו גם בהרא"ש ליתיה

גמ' דין עדים לאשרתא נמי אמרי ב"ד וכו' דא"צ ב"ד להזכיר באשרתא אופן הקיום דהיינו שבאו העדים והעידו על חתימתן או עדים אחרים דא"כ הא מפורש דלאו אטיוטא מסהדי אלא ע"כ דא"צ לכתוב באשרתא אלא דנפק שטרא דנא ואשרנוהי דאז י"ל דאשרנוהי דלא טייט המלוה וכפ' מרן סי' מ"ו דין ח' דמדינא א"צ להזכיר אופן הקיום ע"ש וא"צ למה שדחק הת"ח ע"ש

תוס' בד"ה שיטה אחת וב' אוירין וכו' דא"כ שיטה למאי חזיא כדפ"ל עכ"ל אפי' להו"מ שכ' בד"ה שיטה א"ש דכיון דב' שיטין היינו בשיעור ב' שיטין בלא אוירן א"כ שיטה אחת דסיפא דברייתא היינו כשיעור שיטה אחת בלא אוירן א"כ שיטה אחת למאי חזיא ודלא כמהרש"א ז"ל

בד"ה ר"י וכו' אפי' בדיוטא ב' שיטין וכו' עכ"ל ל"ד אלא שיטה אחת דבכתב בשיטה א' ועדיו בשיטה אחת פסול לר"י כדמסיק

ע"ב בד"ה שיטה וכו' מיהו אם חתמו בסוף שיטה וכו' שיכולין לזייף וכו' עכ"ל אפי' למ"ש התוס' לעיל דחובתו למדין משיטה אחרונה לא חיישי' שמא היה כתוב חובתו דמיירי בשכתוב שריר וקיים וכן הוכיח ה' תומים סי' מ"ה סקי"א מדבריהם הללו דהיכא דכתוב שריר וקיים אין למדין משיט' אחרונ' אפי' חובתו דלא כהש"ך ע"ש

דף קס"ד ע"א בד"ה גופה וכו' וכ"ת הוא על הנייר ועדיו על המחק לא הוי כשר וכו' עכ"ל אין להקשות היכי אפשר לו' כן דא"כ מאי פריך בסמוך אי עילאי מחיק ליה נימא דכתב אנחנא מעילאי על המחק דכי מחיק ליה הו"ל נמחק ב"פ די"ל דמדקתני הוא על הנייר ועדיו על המחק משמע דעדיו לחוד על המחק אבל מה שקודם לחתימתם הכל על הנייר ובכלל השטר הוא אבל כי מוקי בין עד לעד א"ש דבכלל עדיו על המחק הוא דהא בין עד לעד הוא

בא"ד דילמא יכתוב ב' שיטות לפני העד וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל ויש לו כבר שטר בע"א ע"ש ולא ניחא ליה לפ' דשטר זה גופיה כותב לפני עד ראשון ולפני עד שני והוו ב' שטרות כמ"ש מהרש"א משום דהתוספות על שאר שטרות קיימי דכתיבי על הנייר ול"מ מחיק

בא"ד ואין לו שיחתום וכו' עכ"ל היה נ"ל להגיה שיחתוך בשביל אחד לאפוקי ממונא מחשוד ור"ל לכתוב שטר על חשוד דדינא הוא שכנגדו נוטל בע"א ודחו לזה דהא בעי לישבע ליטול מן החשוד אלא דזה אינו דאכתי י"ל דיכתוב שיטרא בשם ראובן שהוא חשוד לשמעון שהוא חשוד דבשניהם חשודים מתוך שאינו יכול לישבע משלם

בא"ד דלמה יעשו שטות זה וכו' עכ"ל עיין לה' תומים סי' מ"ה סקי"א מ"ש בזה

בא"ד וק' לפי' רבי וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דלפי' ריב"ם א"ש דהא בין עד לעד ל"מ להרחיק ב' שיטות משמע דרבי חולק על ריב"ם בזה אינו נר' כיון דהתוס' בדיבור הוכיחו ד"ז מהגמ' וממה שהק' ר"י לריב"ם אין להוכיח כלום די"ל דמחתומים בשיטה אחת מקשה ולא ס"ד הא דלמה יעשו שטות זה וכו' ודברי התוס' כאן בחתומים בשיטה אחת מיירי וכ"נ ממ"ש אח"ז וכי בשופטני וכו' מיהו ממ"ש התוספות לעיל בד"ה שיטה דבשטרות שיש להם גליון צריך שיחתמו זה תחת זה נר' דס"ל דב' שטרות בכל אחד ע"א אין מצט' דלא כמ"ש התוס' בדיבור זה

ע"ב בד"ה הינא וכו' וי"ל דאם אינו יודע וכו' עכ"ל והינא אגב הנך נקטיה דאין בו שום חידוש דהא ודאי אפי' אינו יודע נזיר אחת דהא הריני נזיר קאמר ולכך התוס' נקטו בקושי' ובתירוצם הנך ולא נקטו הינא

דף קס"ה ע"א רשב"ם בד"ה אמימ' וכו' דסתם מכשיר לגמרי משמע וכו' עכ"ל וממאי דלא מוקי מתני' סול לגבות ממשעבדי אין להוכיח די"ל דגט דמתני' אפי' בגט מיירי דלא שייך ביה משעבדי וע"כ דפסול לגמרי קאמר

תוס' בד"ה אמר וכו' ולהכי כשר נמי לאמימר שהרי וכו' עכ"ל והא דלא מוקי מתני' לאמימר בא' בכתב ובא' בע"פ שהורה לפניו דא"כ אפי' שניהם בכתב ומתני' לא בב' שטרות אלא בשט' א' כדמשמ' לישנ' דמתני' וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל

ע"ב בד"ה מה וכו' או שכתבו קרוב או פסול עכ"ל ולפ"ז גם במקושר כן הוא ואפי' למ"ד בגיטין ס"פ הזורק דקרוב כשר להשלים בגט מקושר בעדיו ג' הוא דוקא בחתים הקרוב עם הב' אבל בכתב סופר קרוב וב' עדים חתומים פסול ואפי' כתב כשר פסול דהא בעי' עדיו מאחוריו במקושר

בד"ה אימא וכו' ומ"ש נסכא וכו' עכ"ל ונר' דתרתי מק' וכי נסכא פחותה ועוד דמאי פריך נימא דהיינו מה שירצה דקתני מיהו מהרש"א שם בכתובות לא הבין כן ע"ש וכאן בסה"ד כ' מה שי"ל מאי פריך ואימא נסכא ואימא פריטי נימא דהיינו מה שירצה וכו' ע"ש מ"ש מאי פריך ואימא נסכא ע"כ דכונתו לס"ד דהתוס' דלפי תי' לק"מ ולא ידענא אמאי לא ניחא ליה