משמרות כהונה חלק ב קמב

להמש"ל בפ"ב מה' אישות ולמהרש"א בספר משחא דרבותא חא"ה סי'

ע"ב פירשב"ם בד"ה שהיתה וכו' אם מתנ' ש"מ בלא שיור וכו' עכ"ל היינו למאן דמוקי לה לעיל דקנ"א במחלק ועיין למהרש"ל דלא זכר סוגיא דלעיל וראיתי במקובצת שהק' למ"ש רשב"ם דלר"א כיון שבקנין היא אם עמד אינו חוזר הא בגמרא בספ"ק דגיטין מוקי ר"מ כר"א דבעי קנין במתנת ש"מ ולעיל בדקנ"ג מוקי ר"מ כר"נ בהך פלוגתא דמי מוציא מיד מי והשתא הא בין ש"מ בין בריא תרוייהו חד דינא אית להו וכן הק' ה' דברי אמת כקו' דס"ט ע"ד מדנפשיה ע"ש ול"ק די"ל דלפום הך אוקמתא מוקמי' לדברי ר"א בלא שיור אבל בשיור ומצוה מחמת מיתה גם לר"א לא בעי קנין ופלוגתא דמי מוציא מיד מי מיתוקמא דתרוייהו מודו דבשעת המתנה אמר בהדיא שהוא מצוה מחמת מיתה אלא דאי בריא הוא הוי מתנת בריא אבל אי ש"מ הוא אית ליה דין מצוה מחמת מיתה דאם עמד חוזר

תוס' בד"ה קונין וכו' ואפי' בשבת וכו' כדאמר בהזורק וכו' עכ"ל דשמעתין י"ל מיירי בכל נכסיו דהקנין יתר הוא וכמאן דליתיה ולכך קונין בשבת ועי"ל ועיין במקובצת

בד"ה זכין וכו' כיון דגדול יכול לקנות לא תקון : וכו' עכ"ל ק' הא זכין לאדם שלא בפניו כמו שהק' בתחילת דבריהם וי"ל דגדול כיון דיכול לקנות ולא קנה בעצמו ש"מ דלא ניחא במתנה וחוב היא אצלו וכ"כ מהרימ"ט חא"ה סי' מ"א לתרץ קושיא אחרת ע"ש

דף קנ"ז ע"א פירשב"ם בד"ה אליבא דר"מ וכו' כ"ש דמשתעבדי וכו' עכ"ל תרתי קאמר כ"ש הכא שהוא שעבוד וגם איתנהו בעולם. וא"ש לפ"ז מ"ש בדבור שאח"ז דשאני שעבוד מקנין כדפי' וכו' א"נ מ"ש בדבור שאח"ז דשאני שעבוד מקנין היינו נמי משום דאיתנהו בעולם ואחר שאתגייר וכו' דפליגי רבנן מקרי ליתנהו בעולם דאין בידו כמ"ש התוס' בקדושין דס"ב אבל מכר מצויין הן קרקעות לימכר ורשב"ם דנקט בדבו' זה הק"ו מפירות דקל עדיפא מינה קאמר דאפי' פירות דקל דליתנהו כלל בעולם ס"ל לר"מ קנה אבל אה"נ דאתי בק"ו מאחר שימות בעל ואחר שאתגייר

תוס' בד"ה אמר וכו' מתני' עדיפא ליה וכו' עכ"ל ובמאי דמשני מיניה קאמרת יתורץ גם את זה דכיון דהשתא לא מבע"ל אלא בהוריש ומשום דמלוה ע"פ אינה גובה מן היורשין י"ל דר"נ ס"ל מלוה ע"פ גובה מן היורשין והוי כמו מיניה וא"ש שקבעו דבריהם בדברי רב יוסף ודלא כמהרש"א ז"ל

בד"ה דאקני וכו' שיקנה נכסים וימכור עכ"ל ק' דמכירה מאן דכר שמה הלא העיקר הוא בקנייה ועוד ק' הרי מבואר בגמ' בפ"ק דמציעא דט"ז ע"ב דהאומר שדה זו כשאקחנה קנויה לך דמהני למ"ד אדם מקנה דשב"ל וא"כ ע"כ דמקרי עבדי דאתו ונ"ל דהתוס' כאן אזלי כחד תי' שכ' לעיל דע"ט ע"ב בד"ה אימור דלר"מ בחד מי יימר מקרי עבידי דאתו ובתרי מי יימר לא מקרי עבידי דאתו ומתבאר בגמ' בפ"ק דמציעא שם דטעמא דמ"ד אדם מקנה דשב"ל משום דסמכא דעתיה דלוקח וכיון דסמכא דעתיה דלוקח אז המוכר ניחא ליה דליקו בהימנותיה ע"ש כל הסוגיא וא"כ כיון דהאי שעבוד דאקנה אינו אלא לענין דאם קנה ומכר אבל אם לא מכר בלאו דאקנה גבי אפי' מגלימא דעל כתפיה וכיון דאיכא תרי מי יימר שיקנה ומי יימר שימכור לא חייש בזה הקונה ולא סמכא דעתיה דקונה על השעבוד הזה וכיון דלא סמכא דעתיה דקונה אז לא אמרי' ניחא ליה דליקו בהימנותיה דלא אמרי' הכי אלא עוכא דהלוקח סומך ע"ד המוכר וניחא הכל שפיר ובהכי ניחא דלא קבעו התוס' דבריהם לעיל במאי דקאמר אליבא כר"מ לא תבעי לך דלעיל בקנה לבד מיירי ובחד מי יימר מתרי עבידי דאתו ועיין לה' קצה"ח סי' קי"ב סק"ג שנעלם ממנו דברי התוס' לעיל דע"ט שהבאתי גם ע"ש שהצריך עיון בדברי התוס' כאן

ע"ב פירשב"ם בד"ה פסולים וכו' ומיהו אם ההלואה היתה וכו' כדאמר להו רבה וכו' עכ"ל דבריו הללו סתראי למ"ש רשב"ם גופיה שם לקמן דקע"ב דשם כ' דוקא בשטרי מכר ומתנה ודוחק לו' דדבריו כאן לשי' ר"ח שהביא שם ונ"ל דתנא דקתני פסולים משמע אפי' מבני חרי לא יגבה ואפי' מזמן ב' וטעמא משום קנס כדאי' בפ' אז"נ וע"ז קאמר רשב"ם דכה"ג דהיתה הלואה בא' בניסן לא קנסו כיון דאיכא שטרי דמכר ומתנה דכותבין כן תלינן דטעו דהדין כן גם בשטרי הלואה ולא קנסו בכה"ג וגבי מבני חרי אבל ממשעבדי לא גבי דעדים שבשטר הוא דמפקי קלא

שם בד"ה הא מני ר"מ וכו' מיהו לא שכיחא מילתא וכו' עכ"ל ובס"ד דגמ' דרבנן היא ודאקני משתעבד הא דקתני מאוחרין כשירין בכל ענין נמי איתיה אפי' לא כתב דאקני דס"ל לרשב"ם דאחריות דאקני נמי ט"ס ולהסוברים דאחריות דאקני לאו ט"ס ס"ל דמאוחרין כשירין דוקא בכתב דאקני מיירי אע"ג דשכיחא מילתא דלא יכתוב דאקני כיון שאינו מוכרח לכתוב אחריות דהא אחריות ט"ס לרבנן

בד"ה ואת"ל וכו' ויקנה בתרא עכ"ל משמע בתרא לחוד ולא קמא כלל ולפי"ז הו"מ למיפשט הבעיא מברייתא דמייתי בסמוך דקתני און השבח מב"ח דע"כ לאו דבתרא לחודיה ועיין להנ"י ולהש"ך סי' קי"ב סקי"ב ע"ש

תוס' בד"ה המוקדמין וכו' יקרעוהו וה"ה הך משנה דהכא משמע פסולים וכו' עכ"ל כצ"ל וכן הביא לשונם הש"ך סי' נ"ב ע"ש

בד"ה גובה ואפי' דאקנה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל ומהרש"א ז"ל ועמ"ש בחידושינו במציעא דט"ו ע"ב

דף קנ"ח ע"א בד"ה ובה' וכו' מסתמא ל"פ ארב ושמואל וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל אמאי לא ק"ל ארו"ש גופייהו וגם אר"ל דלקמן ע"ש והעה"ש אה"ע סי' צ"ו כ' דבנצ"ב לא בעי שבועה לר"ל דס"ל חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים ודוקא במנה ומאתים דתנאי ב"ד הוא דבעי שבועה וכמ"ש התוס' בפ' השולח וא"כ רו"ש נמי י"ל דס"ל כר"ל אבל ר"י ע"כ דלא ס"ל חזקה דר"ל מדקאמר בערכין אין נזקקין לנכסי יתומים אלא א"כ ריבית אוכלת בהם או לכתובת אשה ולא קאמר גם לתוך זמנו ע"ש וצ"ל לפ"ז דהו"מ התוס' לתרץ לרבי אלעזר דאית ליה חזקה דר"ל אלא דעדיפא מינה קאמרי דר"א גופיה ל"ל דרו"ש ומ"מ דוחק הוא לו' דהתוספות דהכא דלא כמ"ש הם עצמן לעיל דף ה' דשם כ' דמסתמא ר"י אית ליה חזקה דר"ל ונ"ל קושי'